הזירה הלשונית: העספור, היוגורט והפפוקה
אילו חידושים לשוניים הביאה העונה החדשה של עספור? למה החרדים חרדים? מה יש לנו נגד עובדי הקבלן? וטעימה קטנה ממעושרות. הזירה הלשונית
גיבורי עספור הם עבריינים קטנים, ואוצר המילים שלהם נוגע בשפת הפשע. כך הביטוי העספורי "פדיחה בצבע", כישלון או טעות, מזכיר את הביטוי הכלל-עברייני "שוד בצבע", שהוא שוד אלים, או "חבשה בצבע", ישיבה בכלא של אדם חף מפשע. "לדפדף" הוא גירסה מעניינת בתוך שלל המילים המיועדות בעולם הפשע לחיסול יריבים, בעוד "לשפשף" פירושו לברוח.
אחד הביטויים שזכו להתפשט גם בשפה הכללית הוא "יוגורט" ככינוי לאשכנזי, להזכירך שהומור אתני מתקיים היום רק כלפי אשכנזים. היוגורט הלבן והחיוור מתאים למותג האשכנזי, לא ברור מהיכן צץ לאותו עניין הביטוי "מסמוס", אשכנזי מעצבן במיוחד. המילון העספורי כולל גם ביטויים מרוקאיים כמו להתעווז, שנשמע רבות בסלנג הכללי, וכן זקנבות, ובמרוקאית, שתיחנק.
ביטוי חביב למדי במילון עספור הוא "וואי דה מי", תלונה על תקלה מצערת בנוסח "למה דווקא אני". ובכלל, השפה העספורית מלאה ככלל נציגים משפות שונות. אפשר למצוא בה שאריות של השפה הכורדית, כמו במונח "פפוקה", שפירושו תמהוני, או "דולה וזורנה", תוף וחצוצרה במסיבות חתונה בסגנון כורדי-טורקי.
יש גם מילים שנשמעו בסלנג הישראלי לפני עספור, בעיקר בערבית. "תעבן" הערבית, פירושה עייף. "בארד" הוא סלנג ערבי עתיק, כשהכוונה לאדם כבד וחסר חיוניות. "אין גאלות" פירושו במילון עספור 'בלי חרָטות', והוא מוכר בסלנג שנים רבות בהוראת ישר ולעניין. זאת בעקבות "גאלה גאלה" שפירושו דיבור בלתי רציני, 'גאל'
יש בעספור החדש והישן משחקי לשון לרוב: "זה פטמה מורגאנה", "יופי של ארכיאוגרפיה", "חוויל" במשמעות אוויל, וכן "הסוס הטבריאני" כשיבוש של "הסוס הטרויאני", רמז דק לגששית.
יש לו מעט משפטי שנינה שנאספו בעספור, כמו "בין הפטיש לסנדל", "ברומא תהיה רומני", וכן "הרוששתם וגם ירשתם". ויש כבר כמה כאלה בסדרה החדשה. כך במפגש טעון עם אוהדי בית"ר ירושלים: "איזה סדרה פַח אתם"; והמשפט מלא המשמעות: "אנשים באים, אנשים הולכים, רק העצים הם לנצח". שירה טהורה.
בשבוע הבא עומד עופר עיני להשבית את המשק עקב סוגיית עובדי הקבלן. הקבלן הוא מקצוע עתיק ולגיטימי כבר במשנה. במסכת שביעית במשנה נאמר "אבני כתף באות מכל מקום והקבלן מביא מכל מקום". הקבלן התלמודי הוא מי שמקבל עליו לעשות עבודה מסוימת, ולעבודתו קוראים כבר בתלמוד 'קבלנות'. המונח 'בקבלנות' הרחיב כתף, והפך שם נרדף לעבודה מהירה ושטחית, בהנחה שמי שכבר שולם לו כספו אינו רוצה להשקיע יותר מדי בעבודה. בשיר הסייר של יחיאל מוהר מסופר על הגבר המושלם: "אם זה בגברעם, נירים או יקנעם/ הוא לבבות שובר ממש בקבלנות".
הקבלנים היום לעומת זאת אולי צוחקים כל הדרך לבנק, אבל המוניטין שלהם בשפל המדרגה. הם נחשבים נצלנים (וראו "עובדי קבלן"), סמל למתעשרים חדשים חסרי השכלה, ומכאן הביטוי הירושלמי "בנות של קבלנים".
שיטוט קצר בזמר העברי מספר איך הפכו הקבלנים סמל לתאוות בצע. מוש בן ארי שר: "עבר בכביש קבלן עם משאית/ מזהם לנו ת'נחל/ יש לו אישורים בכיס ימין/ ופקיד אחד משוחד". יורם טהרלב שר: "את ארץ ישראל אשר היתה שלנו/ לקחו הקבלנים, קנו המתווכים". שלום חנוך שר ב"מחכים למשיח": "הכל אבוד/ בוכה עזרא דהן הקבלן/ משיח בשמיים/ ואנחנו בלי הכסף כאן".
שמעון ישראלי שר עוד לפני כמה עשורים: "וכל קבלן אותך אוהב/ בונה אותך ירושלים/ והמחיר שהוא נוקב / אינו צורב לו בשפתיים". מאיר אריאל שר: אשת הקבלן רצתה יהלום/ אשת החבלן עשתה לי שלום/ אשת הסוכן לחצה לי ת'יד/ ואשת הקצין חלצה לי... לחצה לי... נתנה לי...". השלימו את החסר.
המוניטין השלילי של הקבלנים מחובר לאחת הטראומות המכוננות של מדינת ישראל: נפילת מעוזי קו ברלב במלחמת יום הכיפורים. השליטה בסיני בין מלחמת ששת הימים למלחמת 73' יצרה מעמד של מתעשרים חדשים מעבודות קבלנות עפר, ועל כך שרה להקת "בציר 76": "מכיוון שאינני שום קבלן חפירות או סוחר בעפר/ לא אומן מצבות ממרק האנדרטות לתפארת המתים".
ליחס השלילי לקבלנים יש כבר היסטוריה יהודית מימי העיירה. בספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב אפשר למצוא שורה של בדיחות קבלנים. הם מוצגים שם כאנשים גסים ונבערים המתפרנסים מתיווך. באחת הבדיחות מתבקש קבלן עשיר לחתום על חוזה שמגיש לו גנרל, ומסתבר שאינו יודע קרוא וכתוב, והוא חותם על החוזה באמצעות האגודל. "שרק הגנרל בשפתיו מחמת פליאה ואמר: 'אם כשאינך יודע כתיבה וחתימה הגעת לכך, למה היית מגיע אילו ידעת!'. החזיר לו הקבלן: 'יהי שם ה' מבורך שאיני יודע. אילו ידעתי כתיבה וחתימה, הייתי מגיע עד כדי להיות שמש במניין הקטן'.
ולמי שסבור שעוד נותר משהו מכבודם האבוד של הקבלנים, נזכיר את "קבלני הקולות" שפעלו בשליחות מפלגת השלטון מפא"י בראשית שנות המדינה. הם אולי נעלמו, אבל יורשיהם הגו את "מפקד הארגזים", ולא, אין לזה שום קשר עם ההסתדרות.
אחד הנושאים העלומים מעין הציבור הכללי היא מערכת היחסים המורכבת, הצהובה משהו, בין הדתיים של הכיפות הסרוגות לבין החרדים. בין היתר מתפתחת תרבות בדיחות חרדים בקרב המגזר, ואחת מהן היא בדיחה מהסוג הלשוני: "למה החרדים כל כך חרדים? כי כל עמוד שהם פותחים צועק עליהם 'בָּה!'". הסבר למתקשים: הבדיחה מתייחסת לראשי התיבות ב"ה (בעזרת השם), המופיעים בראש כל טקסט או מסמך דתי, ובודאי חרדי.
הצבע האדום ממשיך לשלוט בחיינו, מ"האדום המהבהב" שהודבק לאיומי התקיפה על הכור הגרעיני באיראן, ועד אזעקת "צבע אדום" הממשיך להטריד את מנוחתם של תושבי הדרום. ברקע עדיין מהדהד הוויכוח על "הקווים האדומים" בפרשת גלעד שליט. במדור (הזירה הלשונית 21.10) נכתב כי מקור הביטוי הוא בארצות הברית באמצע המאה הקודמת. ההיסטוריון הצבאי דורון ארזי מציע אפשרות מוקדמת יותר למקורו של הביטוי.
בספרות האנגלית, כותב ארזי, מופיע לראשונה הביטוי "הקו האדום הדקיק", the thin red line, בקרב באלאקלאווה במלחמת קרים בשנת 1854. כוח קטן של רגימנט ההרריים הסקוטיים מסאת'רלנד בלם הסתערות פרשים רוסיים בעלי עדיפות מספרית מוחצת. לפני הקרב הורה להם מפקדם שזוהי העמידה האחרונה, אין נסיגה ועליהם למות במקום שבו הם נמצאים. כיוון שמדיהם התקניים של החיילים הבריטיים היו אדומים נוצר הביטוי כדי לסמל עמידת גבורה אחרונה מול כוח עדיף.
הביטוי נכנס לדיווחים העיתונאיים המפורסמים של כתב המלחמה הידוע של ה"טיימס", ויליאם הווארד ראסל, ומשם לפולקלור האנגלי של המאה ה-19. רודיארד קיפלינג השתמש בביטוי בשירו המפורסם "טומי אטקינס", על החייל הבריטי הפשוט המגן על האימפריה.
ארזי סבור גם שהראשון שהשתמש במונח "הקווים האדומים" בשיח הישראלי בהקשר הבטחוני היה יצחק רבין, כאשר הגיב בשנת 1976 על פלישת הצבא הסורי ללבנון.
טלי סיני-ריקליס ממשיכה לתחזק את מעמדה בחזית המפורסמים, והפעם ב"מעושרות". בשפת נשות "מעושרות" נדון במדור בקרוב, אבל השבוע קיבלנו טעימה באירוע לכבוד האגף החדש במוזיאון תל אביב. וכך אומרת טלי על בעלה משולם ריקליס: "בנדיבותו הרבה הוא עשה ללא הַסֵס, ונכנס לממלכת הגַיֵיס". האמת, אהבנו.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם