אישה בעולם של גברים: פסטיבל סרטי הנשים יוצא לדרך

פסטיבל סרטי הנשים הבינלאומי השמיני ייפתח היום (ב') ברחובות. במסגרת הפסטיבל ייערך כנס בנושא אלימות מינית בקולנוע. שיחה עם שתי במאיות צעירות המשתתפות בפסטיבל שמאוד מאמינות בנשים חזקות

טלי בנדו לאופר | 7/11/2011 7:24 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מהי אלימות מינית בעינייך?
הבימאית סיגל עמנואל איננה משתהה. "ברגע שגבר נוגע באישה בניגוד לרצונה, שזו כפייה והיא אינה שותפה לחוויה". 
מתוך הסרט ''תופסת''
מתוך הסרט ''תופסת'' צילום: יחצ


"הו, אלימות מינית נמצאת בכל דבר ודבר שאנו עושים כמעט", אומרת הבימאית ענת רונקו, "כשאני רוכבת על האופנוע כשרוב הרוכבים הם גברים אני מרגישה את זה, כשאני עובדת לעיתים כצלמת עיתונות אני מרגישה את זה, כי אין כמעט צלמות".

אנו משוחחות לרגל פסטיבל סרטי הנשים הבינלאומי השמיני שייפתח היום (ב') ברחובות. בפסיטיבל יוקרנו כ-60 סרטים אשר בוימו על ידי נשים, 35 מתוכם של יוצרות ישראליות.

הנושא המרכזי של הפסטיבל השנה הוא אלימות נגד נשים. במסגרת הפסטיבל ייערך כנס שכותרתו אלימות מינית בקולנוע ובו תשתתפנה גם נשות תקשורת בינלאומיות.
כפיה חילונית

אחד הסרטים שיוצג בפסטיבל הוא "רעות", סרט דוקומנטארי בן 68 דקות של הבימאית סיגל עמנואל. במרכזו של הסרט עומדת רעות, אותה תיעדה עמנואל במשך ארבע שנים. "מדובר בבחורה שנלקחה מהוריה הביולוגיים והועברה לאימוץ אל משפחה בה אחיה, המאומץ אף הוא, התעלל בה שנים ארוכות", מספרת עמנואל (37) שזהו סרטה הראשון. "בגיל 11 היא מתגלגלת לרחוב ומתראה עם בני מיעוטים ומגלה את רזי הרחוב והפשע".

בגיל 17 בניסיון להימלט משירותי הרווחה שששים להכניסה למוסד, נכנסת רעות

להריון מבן מיעוטים ויולדת תינוק שלאחר מכן יילקח למשפחת אומנה. בשלב מאוחר יותר רעות נישאת לבחור מוסלמי, מתאסלמת, יולדת שני ילדים ומתגוררת עמם בכפר ערבי במזרח ירושלים. סופה של רעות טרגי, בשנת 2005 כשהיא בת 21 בלבד רעות נרצחת, אירוע שעד כה לא פוענח.

"זהו סרט בעל המון רבדים", מספרת עמונאל, "יוצאים ממנו עם תחושה לא פשוטה, הוא בהחלט לא בגדר 'בידור'. ליוויתי את רעות במשך ארבע שנים, מסע לא פשוט. סיכנתי את חיי לא פעם בשביל לתעד ולהיות איתה".

איך מתנתקים מסיפור כזה וממשיכים הלאה?
היא מגחכת. "לא מתנתקים. פשוט אי אפשר. היא הייתה חלק מהחיים שלי, שוחחנו כמה פעמים בשבוע ונפגשנו. היינו בחברות מאוד טובה וקרובה".

כמה מקום יש לסרט כזה בתרבות הישראלית?
"אני חושבת שצריך להיות לו הרבה מקום. אנשים צריכים לזהות אותו. זה סרט הכי ישראלי ולוקאלי, אנושי עד אין סוף. רעות חיה כביכול עם אויבים כי היא רצתה לשרוד וליצור לעצמה חיים".

אמרת לי שאלימות מינית בעינייך היא ברגע שגבר נוגע באישה בניגוד לרצונה, אבל יש שיגידו שהרבה פחות מזה נחשב לאלימות, כמו עירום בסרט שאינו לצורך.
"לא הייתי מרחיקה לכת ואומרת עירום. גם אדם וחווה היו עירומים, אבל אני כן חושבת שזה סוג של כפייה חילונית, העירום".

הציבור מצביע לזה ברגליים.
"איך אנחנו בוחרים? כשאדם דתי נוסע בכביש ורואה את בר רפאלי על פוסטר עם בגד ים קטן זה באמת לא מרצונו, זה שטח ציבורי, אך להכניס הביתה זה מבחירה".

סיגל עמנואל
סיגל עמנואל צילום: אנה אוזן

בדיוק. נתוני הצפייה מראים שאנחנו אוהבים את זה.
"נכון, אבל עדיין, זה לא מכבד, לא נחוץ וחוצה גבולות. אין עניין של דת, שאגב, מדברת על הצבת גבולות חיוניים".

את דתיה?
"לא, אני אני חוקרת ולומדת וככל שאני עושה זאת, אפשר להבין שהדת אינה מונופול של אף אחד. יש ספר חוקים שאומר איך כדאי לך להתנהל".

לשיטתך יש בכלל מקום לעירום על המסך?
"לפי ההשקפה שלי יש מקום אבל לא בצורת פורנוגרפיה. כשמדובר בטלוויזיה זו כפייה, כי אם לא בא לך מצפים שתזפזפ לערוץ אחר. יש הרבה תכנים בהם העירום הוא רב ומראים גוף של אישה כדי למכור מוצר ומלבישים אותה בבגד מחצי בד שקוף כדי לשווק איזשהו מוצר ולא לשם האדרת הגוף הנשי".

מה לגבי עירום גברי?
"גבר פחות חושפים במדיה, בין אם זה בסרטים, תוכניות או פרסומות. נשים תמיד חושפים".

אולי כי הגוף הנשי יפה יותר.
"ככה את חושבת?"

כן.
"אולי. אבל הגוף הגברי גם הוא יפה. אבל ככה חונכנו, זו התפיסה שהוחדרה. גוף נשי יפה ולכן נחשף, אבל הוא לא נוצר לשם ראווה, ממש לא. זה אולי נשמע שמרני אבל גבולות היו מועילים".

מתוך הסרט רעות
מתוך הסרט רעות צילום: יחצ

במה למשל?
"גבר מרשה לעצמו הרבה. התפיסה המתירנית מובילה למקומות הנמוכים האלו. ראי ערך קצב".

ישנם הרבה סרטי קאלט שאינם מאדירים נשים כמו סדרת אסקימו לימון, סרטי המתיחות של יהודה ברקן, "אלכס חולה אהבה" ועוד רבים וטובים – מדוע אנחנו כל כך אוהבים לצפות בהם? גם הנשים שביננו.
"נשים הן ככל העם – עדר. ומתפקידו של העדר ללכת אחר הרועה. התקופה שאת מתארת היא תקופת בורקס וזה מה שהיו מראים. היום הדור השתנה, אנחנו נמצאים בעידן אחר בו בהחלט יש מקום לדברים שונים. בשעתו, רק מעטים ראו את הסרט 'הוא הלך בשדות' בבימויו של יוסף מילוא והוסרט בשנת 1967.

"זה סרט נפלא, אבל זו הייתה התקופה – בורקס. האבולוציה התפתחה, ישנה יותר העזה, היום מרשים לעצמם לחפור לעומק, פחות מבדרים ויותר חושבים. פעם היו מגיעים לסט ומביימים תוך כדי משחק, היום העבודה יותר מסודרת ומחושבת".

כמה מקום תופסות נשים בעולם הקולנוע הישראלי?
"ובכן, אין רבות ואני בהחלט מקווה שזה ישתנה. הפסטיבל מחנך לכך. כל יוצר רוצה חשיפה לאמירות שלו וכאן יש הזדמנות מצויינת. ההצלחה הגדולה עבורי הוא חשיפת הסיפור של רעות. היו מאבקים משפטיים נוראיים לגנוז את הסרט וכמו שאמרתי סיכון גדול אפילו של חיי, אבל לא ויתרתי כדי להנציח אותה כראוי ואת העוצמות שהיו בה".

תהיי יפה ותשתקי

סרט נוסף שישתתף בפסטיבל הוא "תופסת" פרי בימויה של ענת רונקו (31). "זהו סרט 'קיץ'", מספרת רונקו. "כך נקרא הסרט שלפני סרט הגמר בלימודי קולנוע. הוא נעשה במסגרת סדנת בימוי עלילתי ופיתוח דרמות קצרות של הבמאי תסריטאי ומפיק שבי גביזון".

עלילת סרטה הקצר של רונקו, שנמתח על תשע דקות בלבד, מספרת על קרן שמבלה עם בן זוגה ביער מבודד. ההרמוניה נקטעת כאשר היא מבחינה בנער שמציץ במעשיהם. המציצן מחליט להעניש את קרן על החלטתה להעיר לו על מעשיו. קרן נאלצת להתמודד עם מציאות גברית מאיימת שאף מעלה שאלות על טיב הקשר עם בן זוגה.

ענת רונקו
ענת רונקו צילום: עצמי

"התפקיד של קרן הוא של אישה חזקה, והרבה שחקניות אהבו אותו", מספרת רונקו שזוהי השתתפותה הראשונה בפסטיבל. "אני מאוד שמחה ונרגשת לקחת בו חלק. מחזק לפגוש כאן במאיות כי אין הרבה נשים במקצוע. כשיש אירוע כמו הפסטיבל זה נראה כאילו כן יש הרבה כי מתרכזות בו כל נשות הקולנוע, אבל זה לא נכון כי רק שישה אחוזים מבמאי העולם הן נשים".

אמרת שאלימות מינית בעינייך נמצאת בכל דבר ודבר. במה זה מתבטא?
"צורת הדיבור. למזלי, בחיים שלי אני מכירה את זה רק מצורת דיבור אבל לא חסרה אלימות פיזית נגד נשים בעולם".

בסרטו החדש של פדרו אלמודובור "העור בו אני חי" ישנה סצנת סקס שאפשר בקלות לקרוא לה אונס, די שנויה במחלוקת, מה דעתך?
"כשאשה אומרת לא וממשיכים – זה אונס. זה הרבה יותר פשוט ממה שעושים מזה. ראיתי סיטואציות שאומרים על נאנסות שהן ידעו לאן הן נכנסות, מה הן לבשו ומהי רמת המוסר שלהן – זה בכלל לא רלוונטי. זה פשוט נורא".

"הסרט שלי", ממשיכה רונקו, "הוא על אישה בעולם של גברים. כשאת מפגינה חוזק זה חוזר אליך בבומרנג".

למה זה חוזר?
"כי מצפים מאישה להיות יפה ושקטה. הן בחיים והן בקולנוע. נשים חזקות בסרטים חוטפות מכה או שהן בדרך כלל יהיו רעות, וזה כי אינה נשמעת לסדר הפטריאכלי. תמיד משהו לא יהיה בסדר עם האישה החזקה: רעה או משוגעת".

כלומר, חייבת להיענש.
"נכון, או שתסתדר פטריאכלית – שהמבט על המציאות ינתן דרך הגבר השולט. "בסרט שלי אגב אני שמה גבר אחד שהוא בצד של הגיבורה, אבל מהר מאוד היא נשארת לבד כשזה מגיע למצב שהיא מאיימת על הגבריות שלו כתפיסת עולם, ואז הוא מיישר קו עם שאר הגברים ולא איתה".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים