פרוייקט הלביא: ענבר לביא עושה את הוליווד
לדסטין הופמן היא אמרה "לא" כשהזמין אותה לעשות אצלו את הסדר. "כן", לעומת זאת, ענבר לביא אמרה בין היתר ל"הפמליה", "התרסקות", "המפענחת" ותפקיד ראשי בסדרה אמריקאית חדשה. רק בארץ עדיין שואלים אותה, "איילת זורר, מכירה?"
זה התחיל בתפקידי אורח ב-"CSI מיאמי", "התרסקות", "המפענחת", ו"הלוחשת לרוחות"; נמשך ב"הפמליה", ב-"Getting that Girl" ו-"Tales of an Ancient Empire" בקולנוע ובגרסה הטלוויזיונית ל"מלאכיות של צ'רלי", ומגיע לשיא עכשיו, עם שני תפקידים ראשיים - בדרמה חדשה של MTV, "המובטלים", ובסרט אימה חדש, "House of Dust". רשימה חלקית. עכשיו תגידו למי, למי יש יותר כבוד.
לביא, 25, סוגרת שמונה שנים בארצות הברית. שמונה שנים שבהן גלשה מתחת לרדאר הישראלי, בצעדים חרישיים, עד שבנתה קריירה, חלום מתוק. בקרוב תצא לחצי שנה של צילומים בשיקגו. אחר כך תחתוך למיאמי. שוב חצי שנה, שוב צילומים. על הדירה בלוס אנג'לס כבר ויתרה. חבל על הכסף. את הבית היא גם ככה לא מספיקה לראות. בינתיים, אצלנו, המקום שבו הכל קורה, לא ממהרים להתרשם. בטח לא משחקנית שלא טחנה מינגלינג בטקס פרסי אופיר. לביא לא מתלוננת.
"זה לא התפקיד שלי לשכנע אנשים אם אני מצליחה או לא", היא אומרת. "אני עושה את העבודה שלי. ברור שזה עוזר, במיוחד אם אני רוצה לעבוד גם בארצות הברית וגם בארץ. אבל אם אני אתן לזה לתסכל אותי, אני לא אישן בלילה. חוץ מזה, אם הייתי מגיעה פה לתודעה בשלב מוקדם, זה היה מסיט אותי מהתלם, ושם אם אתה לא מפוקס, אתה הולך הביתה".
את בטוח מקבלת תגובות גם בארץ.
"כולם מפרגנים, אבל אני עדיין שומעת דברים שאני פשוט לא מאמינה. הייתי עכשיו בחתונה, ואחת הדודות שלי באה אליי ואמרה לי 'מה העניינים? ראינו מה שכתבו עלייך, איזה יופי. חבל שהתמונה לא יפה'. מה אני אמורה להגיד על כזה דבר? או שיושב איתי בארצות הברית מראיין ישראלי ואומר לי 'טוב, אז אני רואה שאת מצליחה פה. יפה. שמעת על איילת זורר?'".
הסיפור של ענבר לביא, קו-פרודקשן חולון-ניו יורק, בטח כבר הוסרט בוורסיה זו או אחרת. היא נולדה ברמת גן, גדלה בחולון. אביה, זוהר לביא, התמודד ברשימת העבודה לכנסת. מאוחר יותר פרש לעסקים. אמה מזכירה. לענבר אחות גדולה בשנה, שני אחים קטנים ובית באווירת Yes, we can. "אני אהיה שחקנית", הבטיחה לאבא. הוא, מצדו, הציב מולה מצלמת וידאו גדולה. שתתרגל.
בתיכון השתלטה על חצי משרה בספריית וידאו, שם השלימה פערים בסרטים וסדרות אמריקאיים. שייפה את האנגלית, חסכה פונקט לכרטיס טיסה. בגיל 17 נחתה בג'יי.אף.קיי. שבועיים אצל קרובים-רחוקים בלונג ביץ' והחלום נעשה פחות נוח. לביא מצאה את עצמה מסתובבת בטיימס סקוור עם אפס תוכניות לקורת גג. "פתאום ניגש אליי איזה בחור ושאל אותי למה אני בדיכאון", היא נזכרת. "אמרתי לו שאין לי איפה להיות. ואז הוא הציע 'בואי, תראי את הדירה שלי, ואם את רוצה תישארי'. נסענו אליו הביתה, והוא הראה לי חדר ארונות בגודל של מקלחת והציע להשכיר לי אותו במאה דולר. פרשתי שמיכות והלכתי לישון. המזל שלי שהוא לא היה איזה פסיכופת אלא בחור שבאמת רצה לעזור. גרתי שם חודשיים ומשם נאלצתי לעבור להארלם. דירה נוראית. חדר עם מיטה, בלי כיור או שירותים. שירותים ומקלחת היו במשותף לכל קומה. הארלם זה מפחיד. לאנשים אין שום אמפתיה, חום או נימוסים. הייתי ילדה קטנה, זה לא היה קל".
לא מסוכן קצת?
"ברור. אני זוכרת שהגעתי הביתה יום אחד, כל מה שרציתי זה שקט, ואז פתחתי את החלון ושמעתי יריות מבחוץ. נשכבתי ופתאום אני קולטת שעובר לי עכברוש ליד המיטה. אמרתי לעצמי 'ענבר, מה את עושה פה? קחי את הדברים ותעלי על טיסה הביתה. זה לא הולך לקרות, צאי מהסרט'. דיברתי עם אבא שלי ובכיתי לו כמו שבחיים לא בכיתי. בארץ היה ארבע לפנות בוקר. אבא אמר לי 'ענבר, תהיי חזקה, אנחנו מאמינים בך, אני אוהב אותך, את מוכשרת, אני מעריץ אותך'. אם לא היו לי את החיזוקים האלה ממנו, אני לא הייתי שורדת". לביא, שבהתחלה ניסתה לדלג באלגנטיות על סיפורי ניו יורק והוחזרה לשם על ידי הח"מ בעדינות, פורצת בבכי.
יש משהו רגיש,
לאן הלכת?
לביא שותקת ומביטה לשום מקום. "לסאבווי", היא לוחשת פתאום. "עשיתי מה שההומלסים עושים. לוקחים עוד סאבווי ועוד סאבווי ועוד אחת עד שנגמר הלילה. זה היה הלילה הכי ארוך בחיים שלי. ומאז הדברים קצת השתנו, כי פגשתי חבר'ה ישראלים שהצילו אותי. לקחנו כולנו בייסמנט בברוקלין, 200 דולר לאחד. כל אחד היה תקוע בניו יורק במצב נוראי משל עצמו, בלי כסף ובלי חיים. ועדיין, זה היה החודש הכי יפה בחיים שלי. היינו עובדים מהבוקר עד הלילה, חוזרים הביתה, מנגנים, מדברים, ישנים שעה, קמים לנס קפה וחוזרים לעבודה. הישראלים הצילו אותי. הם נתנו לי את החוזק והאהבה שהייתי צריכה".
מה שמנחם בבילוי לילי בסאבוויי זה דווקא העומק. יותר נמוך מזה אי אפשר להגיע. אחרי שיקום קצר בקומונה הישראלית היא פנתה לאודישן בבית הספר למשחק של לי שטרסברג. מאות נבחנים בשנה, כ-50 מתקבלים, ארבעה מקבלים מלגה - שני בנים, שתי בנות. לביא הגיעה לאודישן מול אנה שטרסברג, האלמנה והצ'יף. "אמרתי לה 'אני אנקה את השירותים של בית ספר, אני אישן שם, אני אסחב למורים את התיקים. אני אעשה הכל - רק תני לי ללמוד פה. זה החלום שלי. אה, כן, ואין לי כסף'.
"היא אמרה לי, תעשי אודישן, ואחרי האודישן היא אמרה, 'את בחיים שלך לא תצטרכי יותר לשטוף חדרי שירותים'. אני זוכרת את היום הזה שבו קיבלתי את המכתב. הייתי עם אבא שלי בטלפון. קראנו את זה ביחד ואני רק זוכרת קפיצות, בכי, התרגשות מאוד גדולה".
אחרי שנתיים קיבלה דיפלומה, סוכן (בארץ חתומה לביא בסוכנות "יולי") ותפקיד ראשון, שהיה, אפעס, מזעזע. "זה היה ב-'Tales of an Ancient Empire', סרט שאני משחקת בו נסיכה לוחמת (לצד קווין סורבו)", היא נזכרת. "קיבלתי את התפקיד הזה דרך קטע שלי שהבמאי ראה באינטרנט. אפילו לא עשיתי אודישן. זה אחד הסרטים הכי גרועים בספרי ההיסטוריה, ואולי אני לא צריכה להגיד את זה".
"אני לא משקרת. אפילו לא ראיתי את הסרט המוגמר אבל ממה שראיתי, טוב שזה הסרט הראשון שלי. אף אחד לא יזכור לי את זה. אחר כך עבדתי כמו סוס יאור. היו ימים שקרעתי את התחת כדי שיהיה לי מה לאכול. אנשים שראו את זה אמרו לי 'ענבר, זה הולך לקרות. זו רק שאלה של זמן. רק תמשיכי'. אני זוכרת שלפני שטסתי לארצות הברית נכנסתי לאיזו חנות לציוד מטיילים וראיתי שם כתובת 'גם כשמטפסים על מצוקים צריך לדעת להישאר על הקרקע'. זה ליווה אותי. באמת. אמרתי, אפשר לטפס על מצוקים, אבל כל עוד אתה על הקרקע, אתה לא תאבד את הראש. זה גם מה שאבא שלי לימד אותי. אני עדיין מטפסת. לא הגעתי לגרגר ממה שאני שואפת אליו. תמיד אפשר יותר".
לביא עברה מאז אי אלו תפקידים. אחד מהם היה בעונה השישית של "הפמליה". מעבר לפרסטיז', תפקיד ב"הפמליה" הוא פותחן דלתות מתקדם. "הקסם של הסדרה הזו, מעבר לזה שהיא מצוינת, הוא שכל התעשייה רואה אותה", מסבירה לביא. "הסוכנים, השחקנים, המלהקים. כשאתה נכנס לאודישן אחרי שעשית 'הפמליה' הם מכירים אותך. פשוט כך".
כשלביא מדברת על "כל התעשייה" היא לא מדמיינת שטיחים סמוקים ואפטר-פארטיז של התחככויות. היא מדברת עבודה. "כוכבות והוליווד זה בולשיט", היא קובעת, "בסופו של דבר זה משהו שקיים בראש שלנו, וזו המצאה תקשורתית. אולי הם אוהבים את הזוהר הזה, אבל זה לא קיים באמת. אני מתייחסת לכולם אותו הדבר ומקבלת אותו יחס".
בכל זאת, ספרי משהו.
"עבדתי עם שחקנים שמאוד חרדים לפרטיות שלהם. אתה יודע, מגיע שחקן אורח לפרק אחד והם רואים 50 כמוני כל יום, אז הם לוחצים את היד באדיבות והולכים לקרוואן שלהם. אבל היו שחקנים שעבדתי איתם ועד היום אנחנו בקשר. עם ריי ליוטה הייתה לי כימיה מטורפת על הסט. הוא הצחיק אותי ברמות. זה אליל ילדות שלי. אני זוכרת אותו מ'החבר'ה הטובים' של סקורסזי, ועכשיו אני עושה איתו סצנות, לא באמת עיכלתי את זה".
ספרי עוד.
"הייתי בפסטיבל הסרטים הישראליים בהוליווד, והיו שם דסטין הופמן, אדם סנדלר, סשה ברון כהן. ניגשתי לדסטין כי למדנו אצל אותו מורה ב'לי שטרסברג' ואמרתי לו 'הי! מארק מארנו מוסר לך ד"ש', אז הוא אומר לי 'את לומדת עם מארק מארנו?', והתחלנו לדבר. הוא הכיר לי את הבן שלו, רצה שיהיה איזה עניין. הוא שאל אותי 'מה את עושה בפסח?', אמרתי לו 'אוכלת מצה'. 'איפה את אוכלת אותה?' הוא שאל, ואני עניתי 'איפה אתה אוכל אותה?', אז הוא אמר לי 'בדיוק' והזמין אותי לפסח".
ואיך היה?
"לא הלכתי, כי לא הייתי מעוניינת בבן שלו ולא רציתי להשלות אף אחד. הוא אוהב בחורות מבית טוב. עזוב, זה לא עבודה, זה קשקושים. זה מה שמעניין אותך? השטויות האלה?".
המינון המדויק: מרוקו-פולין (אמא-אבא בהתאמה). זה שאחראי לעיניים בירוק-חום בהיר, על רקע שיער שחור גבה גלי וחיוך כובש רופאי שיניים. את החבילה הזו חובק כריסטוף סנדרס, 24, שחקן צעיר שממש עכשיו מצטלם לסדרה החדשה של טים אלן ("שפץ ביתך"), ומשחק בחדש של ג'סטין טימברלייק "עולם הזמן". לפרמיירה עוד נגיע.
רק השבוע, בחלוף שנתיים וחצי של זוגיות, הביאה לביא את סנדרס להורים. זה נגמר בטיסה בהולה טרום שביתה כללית במשק. וולקאם באמת. הם הכירו על הסט של "הלוחשת לרוחות", דרמת המתח בכיכובה של ג'ניפר לאב יואיט. בסדרה שיחקו בני זוג. "כשאני צריכה ליצור מערכת יחסים מול מצלמה, אני יוצרת אותה גם מאחוריה", היא מגלה, "יש אנשים שנרתעים מזה, אבל זו השיטה שלימדו אותי. תראה, אני פוגשת שחקן ויש לי חמש דקות לפני שאנחנו עולים לסט. אם אני לא אמצא משהו שיגרום לי להתאהב בו, המצלמה תקלוט את זה. אתה מזייף את זה פה, אתה תזייף את זה גם שם. ובאמת עם כריסטוף זה היה מיידי, ממש קל. מאז אנחנו ביחד, כבר שנתיים וחצי".
ולפניו , היה מישהו?
"היה, כן. יצאתי חודשיים עם ההוא מ'הפמליה', קווין קונולי (בתפקיד ראשי, מגלם את אריק, סוכנו האישי של וינסנט צ'ייס). וינס ווהן הציע לי לצאת איתו לדייט. מצחיק אותי שזה מעניין. חיפשתי קרבה ואת אהוב לבי, לא חיפשתי הצלחה דרך התקרבות למישהו. זה לא עובד ככה. ומי שחושב שזה עובד ככה, כואב לי לשמוע על איך הוא יגלה שזה לא. מה שעובד זה עבודה קשה והתמדה ".
לביא, מכורח הנסיבות, עוברת לאנגלית במבטא מצוחצח. "יו קאן סאק א דיק איף יו וונט, אבל זה לא הולך לתת לך תפקיד".
אבל זה קיים.
"בוודאי. אבל בסופו של דבר גם למלהק יש בוס, במאי ששכר אותו. אם הוא נתן לי עבודה ואני גרועה - הוא לא ימצא עבודה לעולם. אף מלהק לא ייקח את הסיכון שבלשכור שחקנית טיפשה רק בגלל שהיא ירדה לו. הכי הרבה הוא יבטיח לשחקנית שהיא תקבל את התפקיד, ואז הוא יגיד לה 'אה, סורי, בלה בלה בלה'. אני רואה את זה מסביב. אתה יכול להריח את זה למרחקים כשאתה רואה את הבחורות האלה. אין לי שום בעיה איתן, הן פשוט נאיביות. בסופו של דבר אתה חייב להיכנס לעשות אודישן. לקבל את האפשרות לאודישן? זה כן. יש קומבינות. בהחלט. אני יודעת מחברות. אצלי זה לא ממש עבד ככה, לצערי, אבל אני גם לא מתמנגלת. אני יושבת בבית עם הפיג'מה והבויפרנד".
אפרופו מינגלינג, איך היה בפרמיירה של "עולם הזמן"?
"היה נחמד ומלחיץ. אני לא רגילה שאני צריכה להיראות טיפ-טופ. אני זורקת עליי מה שיש לי בבית ויוצאת. הגענו לשם, ומרוב הלחץ סיימנו את השטיח האדום מעוכים לגמרי. בשלב מסוים פשוט הלכנו הביתה, ישבנו על הספה וראינו 'שובר שורות'. אני מצטערת שאני לא נותנת לך ג'וסי. הלחץ הזה כבד עליי. אני כולי מחולון".
עכשיו מתרגלת החוב"תית מניירות של תפקיד ראשי. "מובטלים", שתעלה ב-MTV, תוכננה להיות קומדיה בת חצי שעה לפרק. ברשת התלהבו, הגדילו לשעה והפכו את הקונספט לדרמה קומית. את משך הצילומים הכפילו משלושה חודשים לשישה. דייגו בוניטה ("90210") משתתף, קרג רייטס ("עמוק באדמה", "אבודים") כתב. העלילה, לפחות בישראל, מוכרת. חמישה סטודנטים מסיימים קולג', יוצאים אופטימיים ומקבלים מציאות כלכלית קשה ישר לפנים. לביא מגלמת את רביבה, אמריקאית שנולדה לישראלים לשעבר.
"מבחינתי, זה התפקיד הכי גדול שלי, כי זו חשיפה עולמית, וזה תפקיד ראשי ראשון", היא מסבירה. "זה היה מדהים. גם ליהקו אותי ראשונה, וגם ביססו עליי את שאר הליהוקים. זו הייתה פעם ראשונה שהכל הותאם אליי". גם ב-"House of Dust", סרט אימה חדש שייצא בקרוב לאקרנים, לביא קטפה תפקיד ראשי. "בחלומות הכי פרועים לא דמיינתי את זה. זו הפסגה מבחינתי. זה סרט שלי", היא נלהבת. אבל שום דבר לא דומה לשיתוף פעולה כפול עם יהודה לוי, בשר ודם. "Love of Money For the" הוא מותחן פשע אמריקאי (שיצר ישראלי לשעבר) שבו שיתפו השניים פעולה וכבר נמצא רגל וחצי מחוץ לתנור. אם לביא תתגעגע, היא תוכל לשוב ולחפון את לוי בצילומי "מהגרים" - סדרה ישראלית של גל זיו המצולמת במיאמי. לירון לבו ומנשה נוי משתתפים.
זו הסדרה הישראלית הראשונה שאת משתתפת בה. נדמה שוויתרת מראש על התעשייה בארץ, שדווקא נהנית מפריחה יחסית בשנים האחרונות.
"לא חשבתי שיבינו אותי פה. כשאני בארצות הברית, אני כמו איזה חייזר, כי אנשים לא נראים כמו שאני נראית. אני מאוד בולטת. אם אני הולכת לאודישן, יש שורה של בנות בלונדיניות שחומות כאלה, אין שחור מכשפה. זה לא קיים. כשאני בישראל אני כמו כולם".
אם יציעו לך, תבואי לשחק בארץ?
"מה זאת אומרת, זה חלום. אם אוכל לחלוק את העבודה שלי עם המשפחה והחברים אני אהיה מאושרת. יש כמה פרויקטים בארץ שאני חושבת שהם מדהימים, 'סוף העולם שמאלה' למשל. אבי נשר מדהים בעיניי, 'בטיפול' זו סדרה מדהימה".
בינתיים לביא מגרדת בקושי את התודעה הישראלית. אחרים, ישראלים יותר בעינינו, מקבלים את מלוא הקרדיט - יהיה זה תפקיד ראשי אצל ספילברג או ניצב בכישלון קופתי. לביא, בכל אופן, מפרגנת. "אני יודעת שאיילת זורר עובדת", היא אומרת. "כל עבודה מכבדת את בעליה, על אחת כמה וכמה כשהיא עושה עבודה טובה. לא מעניין אותי גודל הפרויקט. להיות אמא של ספיידרמן זה פאקינג ביג דיל, ולהיות בסרט של ספילברג שכתב תפקיד במיוחד בשבילך זה פאקינג גדול. היא נותנת עבודה, עושה שיעורי בית, ואני מעריצה אותה על זה. כל מי שעולה על טיסה ושובר את השיניים על האנגלית שלו, אני נותנת לו קרדיט. מה שהוא יקבל או לא, זה כבר עניין של להיות במקום הנכון, בזמן הנכון. ואם כבר בנאדם מקבל תפקיד, שאני אזלזל?".
אין הגזמות אצלנו?
"כמובן שיש. אני יכולה להגיד לך חד משמעית שחצי ממה שאתה שומע על הישראלים בחו"ל זה קשקוש. להגיד לך שאין ניפוחים? אבו נפחא קיים בכל מקום, בכל תחום. הכל תלוי באיך אתה והאנשים שמייצגים אותך רוצים שיתפסו אותך. אבל מה שבתכל'ס קובע זה העבודה, התפקידים".
אלה, אגב, לא תמיד מספיקים כדי לשכנע את המשפחה. אצל לביא נדרש יהודה לוי בגודל טבעי כדי שאבא יבין שהקטנה היא ביג שוט אצל הגויים. "בסרט עם יהודה לוי זו הייתה הפעם ראשונה שההורים שלי הבינו שאני שחקנית", היא מספרת. "אני יכולה להגיד להם 'הפמליה' עד מחר והם לא יבינו מה זה, אבל יהודה לוי זה 'וואו! מה? ראית את נינה?'. זה עוד כלום, בסדרה החדשה גם מנשה נוי משחק, ואבא שלי כמעט התעלף. זה כל כך מצחיק. הראיתי להם את 'המובטלים', וזה סינית בשבילם. הם מבינים שזה מגניב כי אני פעם ראשונה בתפקיד ראשי".
טוב, סירבת לגפילטע אצל משפחת הופמן, זה אמור היה להספיק.
"להגיד לך שאבא שלי שמח על ההחלטה הזו? לא בדיוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם