מחשב-אדם: הרלן קובן חוגג 50 ואנחנו לא באים למסיבה
הרלן קובן, שחגג השבוע יום הולדת 50, הספיק לכתוב 21 ספרים. מכיוון שלכולם פחות או יותר אותה העלילה, זה לא כל כך מרשים את רן יגיל
אז עוד הייתי תמים - אני מקווה שמאז לא איבדתי את תומתי - והקשבתי לה ומצאתי טעם בדבריה. כיום אני חושב שזה קשקוש נוסחתי של סדנאות ושל אנשים המתעסקים בטקסטים באופן אנאלי ובפועל, זאת ממש לא ספרות אלא תאונת עבודה.
זאת לא ספרות - אבל אלה בדיוק הרומנים הגרועים של הרלן קובן (1962) שחוגג עתה יובל שנים, הסופר שאתם קוראים כל הלילה ונהנים יעני לקרוא משהו עממיקו, נסיבתי, מותח, אריסטוטלי והדוק, אבל שטחי יותר מפיתה עבשה דשלשום. אני, אישית, מתעייף אחרי הפרק הראשון או השני. לעתים אני מחזיק מעמד עד השלישי. זה קורה בדרך כלל אחרי שהדמות שתרים אחריה נעלמת בין הדפים ואז האחרות מתחילות להיעלם ברצף. נו שוין.
שטחי ונוסחתי. הרלן קובן
חלי פפו
קובן הוא טכנוקרט חסר נשמה. כל מה שמעניין אותו הוא שתשארו עם עיניכם על הדף ותרצו לדעת מה עולה בגורל הדמויות ולו במחיר עלילה מופרכת ודמויות קרטוניות. אבל אין לו לאפָּה, אין לו יד של סופר אמת. אין לו סגנון אישי. זו אינה ספרות מתח. זאת ספרות שכתב אותה מחשב-אדם, או אדם שאילף את המחשב לכתוב לבד.
כשחושבים על גדולי סופרי המתח כמו ריימונד צ'נדלר או דשייל האמט, מיד מבינים שמדובר בסופרים של דמות, של אווירה, של פרסונה - קובן אינו כזה. הוא לועג לתיאורים ובחוצפתו כי רבה מלעיג בראיונות ליוצרים גדולים ממנו שבעתיים כמו במאי הקולנוע המעולה דיוויד לינץ' והמחזאי הנפלא דיוויד מאמט.
מעניין להשוות את קובן עם סופר המתח העכשווי האהוב עליי כל כך - הנינג מנקל השוודי, זה שחותנו הוא הבמאי אינגמר
ברגמן הנודע (אולי גם עליו קובן מצחק) - זה שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא כי הוא פרו-פלסטיני וזכור כמי שהיה על ספינת המשט. מנקל נמצא 180 מעלות מתפיסת ספר המתח הזאפינגיית של קובן. הוא מגולל את העלילה הפרטנית לאט לאט, עם התעכבויות על אווירה ומקום. הגיבור שלו, השוטר קורט ולאנדר, הוא איש עגול בשר ודם עם המון מוגבלויות וצרות אישיות בחיים הפרטיים כמו גם המקצועיים. הוא מאלה שצריכים להתאמץ מאוד לפתור את עלילת הרצח שתחת אפו, שאינה סבוכה כל כך בדרך כלל, אבל אמיתית למהדרין.
רוב האנשים שסיפרתי להם שאני כותב רשימה לכבוד 50 שנה להולדת הרלן קובן אמרו: "כן, קראנו את הרומנים שלו, אבל האמת היא שאנחנו לא זוכרים שום דבר ממה שקראנו. תזכיר לנו על מה הרומנים? רגע רגע, תגיד לנו את השם של הרומן".
מה אתה כל כך מרוצה מעצמך? קובן צילום: MCT
הרומן הראשון שיצא בארץ של קובן היה "הנעלמים" בתרגום מתרגמו הנאמן, הסופר ירון פריד, שיחזור ויתרגם אותו גם בספרים אחרים. הרומן מספר על משפחה אמריקנית ממוצא יהודי בפרבר בורגני שליו. אל ההרכב הזה הוסיפו מיד וללא היסוס מוות של אם חולה, בן צעיר ורגיש וחברתו היפה ונוכחות חזקה, אך נפקדת, של האח הבכור, אשר לפני תשע שנים נאשם באונס וברצח בת השכנים היפה, ומאז נעלם ונחשב כמת, או אולי הוא רוצח נמלט. התעלומה מסתבכת כשהאם, על ערש מותה, לוחשת שהבן חי, והצעיר, שזיכרונותיו מאחיו הבכור ספוגים אהבה והערצה, מרגיש שהוא חייב למצוא אותו. אויה, מה לעשות, אללי, במהלך הימים, חברתו-אהובתו העכשווית נעלמת אף היא.
הרומן השני שיצא בארץ נקרא "ההזדמנות האחרונה" והוא על רופא שהופך בלש לעת מצוא. הרופא נשוי בנאמנות ואב אוהב ומעורב לתינוקת. בקיצור - בחור טוב. בוקר שגרתי אחד - קובן מאוד שונא בקרים שגרתיים - בעודו אוכל חטיף גרנולה ליד כיור המטבח הביתי, עולמו מתפוצץ בבת אחת. ליתר דיוק, הוא חוטף כדור בחזה וכשהוא מתעורר, מתברר שאשתו נורתה למוות, בתו הפעוטה נעלמה (כמה מפתיע) והוא בעצם החשוד האפשרי היחיד, למעט הפרט המעצבן שהוא עצמו נורה וכמעט מת.
הרומן השלישי - אני תכף מפסיק עם זה - של קובן בעברית נקרא "דיו חיוור". הגיבורה היא אישה מן היישוב, אמנית שמגדלת שני ילדים צעירים בעיירה קטנה. היא נשואה באושר לאיש אותו פגשה בצרפת, שם למדה אמנות והשתקמה מפציעה טראומתית שחוותה בקונצרט רוק, שבו כמעט נרמסה למוות. בדרך לאיסוף ילדיה מבית הספר, היא לוקחת מפיתוח סרט צילום שתיעד חוויית טיול משפחתית, ובין התמונות היא מוצאת אחת חריגה: תמונה ישנה, של קבוצת צעירים - אחד מהם ככל הנראה בעלה – אחד מהם מסומן באיקס. בערב, קצת אחרי שבעלה רואה את התמונה בבית, ולא מסביר כלום, הוא יוצא... ומה קורה לו? כן, הוא נעלם.
ויש כמובן עוד ספרים מוכרים כמו "אל תגלה" ו"התמימים" ואת הסדרה המייגעת על סוכן הספורטאים מיירון בוליטר, אבל אל דאגה, גם שם תמיד יש מישהו שנעלם. עד כה כתב קובן 21 ספרים. קובן הוא יהודי, זה שיבוש של כהן, ויש לו משפחה בישראל בראשון לציון - אני צריך להיזהר. קובן טוען שהוא יודע לקרוא עברית, שהוא זוכר זאת עוד מהבר-מצווה. אני מאוד מקווה שיקרא את הרשימה האכפתית הזאת שלי. מזל טוב ועד 120 רבי-מכר. בינתיים אני נעלם. ביי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם