ראש בראש: מוקדם מדי להספיד את "כוכב נולד"
הפורמט של "The Voice" מרענן, נתוני הרייטינג מרשימים ואין ספק שהיא מספקת פייט ראוי ל"כוכב נולד", אבל אל תמהרו להספיד את התוכנית הוותיקה. שירית טרוינר מסבירה
כל אחד מנסח דברי פרידה, מנסה להסביר למה יש ל"כוכב נולד" ממה לדאוג כי מספרים כמו ש"The Voice" סיפקה הם רואים רק בגמרים. אבל היי, אנחנו מדברים פה על חממת הגידול של נינט טייב. תהיו בטוחים שלמרות מה שחוזר על עצמו כמנטרה לקראת כל עונה של "כוכב נולד", ללא קשר להופעת מתחרות (יש גם אייל גולן לדאוג ממנו, כידוע) - מוקדם, מוקדם מדי, להספיד את "כוכב נולד", בטח עכשיו כשהיא התחמשה בעוד כלי כבד - גידי גוב. אנחנו מדברים פה על קלישאה שבאופן נדיר עובדת גם בטלוויזיה: זו לא הכמות, זו האיכות.
אבל צריך לפרגן ל"רשת". בלי להתמהמה יותר מדי, כש"The Voice" שודרה בשתי מדינות בלבד, רכשה הזכיינית את הפורמט שבניכר הוצג כאלטרנטיבה היחידה למפעלו של סיימון קאוול. במקביל, הרוויחה כוכב נולד את הזלזול בה ביושר ובעמל רב כשבמשך תשע עונות היא לחצה על כפתור העממיקו שוב ושוב, ניצלה בציניות נבחנים חסרי מודעות עצמית, שינתה את חוקי התחרות בעקביות של סופה טרופית, התחמקה באלגנטיות של לוחם סומו מכל סקנדל שדבק בה, והכל מתוך הנחה שצופיה יקבלו אותה בזרועות מחבקות שוב ושוב ,כי אין אלטרנטיבה ולה יש סינדרלות. אבל אולי עכשיו, כשגידי גוב מצטרף לפאנל כחיזוק, זה בדיוק הזמן להנמיך את הציפיות בקרב מי שייחל למותה של "כוכב נולד".
כן, הגימיק של הכסאות המסתובבים נחמד, ונוסטלגיה מתקתקה עוטפת את מי שנזכר שהפעם
ואם אנחנו מדברים על הרגלי הצפייה של הצופה הישראלי בחורף המנומנם, זה הזמן לנסות להיזכר בתאריך העלייה של "מעושרות" או "המירוץ למליון". יש מצב שמרגול עוד היתה אישיות לגיטימית במסדרונות קשת כשהתוכניות הנ"ל עלו לאוויר. יש מנהג כזה לגופים משדרים שהתרגלו לגרד את ה-20 אחוז רייטינג מלמטה: אם כבר מצאנו מכרה זהב של אחוזי צפייה, אנחנו הולכים לקדוח עד שנמוטט את המקום על כוריו וצופיו האומללים. משמע - מרתון מי מתעייף קודם, התוכנית או הצופה. כך, במקום נבחרת של שמונה מתמודדים למנטור, כנהוג בגרסאות השונות של "The Voice" בעולם, כל מנטור ישראלי שהצליחה התוכנית לגייס מפירורי המשא ומתן של "כוכב נולד", יאסוף לחיקו 14 מתמודדים, מה שמבטיח עונה ארוכה במיוחד שתימאס עליכם הרבה לפני הגמר.
אבל מילא האורך הבלתי נתפס של תוכנית שאחת מנקודות התורפה שלה היא תפיסה מדוייקת של המומנטום במרחב המוזיקלי - המתמודדים, הו, המתמודדים. הם ריגשו אותנו, הם הלהיבו אותנו, הם גרמו לנו לצעוק "רמי, תסתובב". אבל... מישהו זוכר איך קוראים להם? בתוכנית ששודרה במוצאי שבת האחרונה נבחנו צילי ינקו - נשואה פלוס שידועה כזמרת הליווי של שלמה ארצי, ורוי (רועי) אדרי, מוזיקאי עם רזומה ארוך ומפואר וחצי קריירה מאחוריו.
"כוכב נולד", לעומת זאת, נהנית מניסיון של תשע שנים במהלכם למדה את מלאכת הסקאוטינג על בוריה, הרבה לפני של"The Voice" היה בכלל צ'אנס. ל"כוכב נולד" יש מודיעין בכל להקה צבאית, בית ספר למוזיקה או מתנ"ס פריפריאלי, שם היא דגה את כוכביה עוד לפני שטעמו כישלון כאמנים. לשם ההמחשה, בתוכנית הבכורה של "The Voice" בלט המתמודד מאור תיתון, שניסה לצלוח את האודישנים של "כוכב נולד" ארבע פעמים וכשל. מה זה אומר על המנצח של תוכנית כזו, ועל סיכויי ההצלחה שלו, כשהנבחרת מורכבת ממה שנראה כאוסף כשלונות מקצועיים מתובל בשאריות הקרירות של "כוכב נולד"?
והדובדבן שבקצפת: אחרי שהצליחו לשמור על הנכס מהעונה הקודמת, מירי מסיקה, והרחיקו את משה פרץ וקרן פלס מכסאות המנטורים ב"רשת" באמצעות חוזים מפנקים, ב"טדי" הצליחו לגייס את גידי פאקינג גוב לשולחן השופטים. לא רק שגידי גוב הוא סמן איכות מוזיקלי בלתי ניתן לערעור שמטשטש כמעט לחלוטין את ההילה סביב המנטורים של "The Voice", הוא גם איש טלוויזיה משופשף ובעל ניסיון שלא עשה יותר מדי טעויות בקריירה, מה שודאי מעיד המון על הצעד המקצועי האחרון שלו אל תוך הפריים טיים.
גידי גוב עשוי להיות הדבר הכי טוב שקרה ל"כוכב נולד" מאז ומעולם, והוא יכול להיות גם פלופ קולוסאלי ברמת ריקי גל, אבל כך או כך, עצם נכונותו להשתתף בתוכנית היא הבעת עמדה חזקה מספיק: בין "The Voice", שכל הרלוונטיות שלה טמונה בפניו החתומות של שלומי שבת - היחיד מבין המנטורים שמתחזק קריירה אשכרה מצליחה שלא מבוססת על קאמבקים, לבין הסוס הגמור מעייפות שהיא "כוכב נולד", הטובים תמיד ילכו לאחרונה. ובל נשכח - כל זה עוד לפני ש"טדי" הצליחה לגייס לפאנל את השופט המזרחי התורן (מסיקה, ככל הנראה, לא מספיק מזרחית), ויש לה את הזמן, והאמצעים, לעבוד על זה.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם