המרדף אחר הדיוק: על "אלה תולדות סבסטיאן נייט"
טוב שעורכי הדור לא "רעננו" את התרגום הוותיק של "אלה תולדות סבסטיאן נייט". הוא נכון לנבוקוב. התוודעות מחודשת לכתיבתו, מלכת ספריו המענגת, משכיחה לעתים את העובדה שחיטט בפצעים ישנים
הרומן הנבוקובי לא בא לעולם כדי לשאת חן בעיני הקורא. ודאי שלא אותו קורא הנכנס היום לאחד ממרכולי הספרים כדי לקנות שמונה במאתיים. לא קל לצלול ראש לתוך ספרי הסופר האנין הזה. קריאה ברומן משלו חייבת להיות איטית וסבלנית. עליה למצות את ההנאה מן האוצרות הלשוניים המוצפנים, וממכמונות התוכן והמבנה. נדמה שנבוקוב השתעשע בכתיבתו, אף כי בעצם חיטט בפצעים נושנים. ההתוודעות לכתיבה שלו, מלכת ספריו המענגת, משכיחה לעתים את העובדה שהאיש הפנומנלי שב ופרם צלקות ביצירותיו. גדולתו, שבכל רומן חשף וגילה עוד שביל חדש ומפתיע, שיוליך אותו בחזרה אל מקורות היצירה. שיצירה מעולה נובעת מן הגרעין האישי הפנימי ביותר.
ולדימיר נבוקוב, גדול הכותבים במאה העשרים (לטעמי האישי ועל אחריותי), שלא זכה בנובל מעולם (כשנה לפני מותו ב-1977, הפסיד את הפרס לסול בלו), כתב תחילה ברוסית, ורק אחרי גיל ארבעים עבר לכתיבה באנגלית. שפה הייתה מכשיר וירטואוזי בידיו, והוא להטט באנגלית טוב יותר ממרבית הכותבים ילידי האי הבריטי.
"אלה תולדות סבסטיאן נייט" (במקור: "החיים האמיתיים של סבסטיאן נייט") הוא הרומן הראשון שנבוקוב כתב באנגלית (1941). הוא אינו הטוב שבספריו (במקומות אחדים הוא אפילו מסורבל והמילוליות נפוחה קמעה), אך מי שרוצה להתוודע לחדוות הכתיבה של נבוקוב, לקסם החוכמה הזרוי על משפטיו, ימצא גם כאן הנאה שלמה. המוטיבים האופייניים לנושאי כתיבתו מצויים גם ברומן הזה. הביקוש אחר הדיוק בכתיבה, החיפוש הכפייתי אחר הבנת הסופר שבאדם, התחושה כי האלטר-אגו האמנותי קרוע ומרוחק ממך, ההרגשה הדוחקת כי אי-שם אבד הכוח המניע היצירתי והחיים הופכים למרוץ אבוד בעקבותיו. כל אלה מצויים בסיפור על סבסטיאן, וגם היסורים הפרוזאיים והרוחניים של מי שהתעקש לכתוב באנגלית אחרי שכה היטיב לכתוב בשפת אמו, הרוסית.
סבסטיאן נייט הינו אחיו למחצה של המספר. היה להם אב משותף שנפצע קשה בדו-קרב מיותר, ומת בהותירו את בניו נטולי חסות גברית. אביו המרשים של נבוקוב נרצח בברלין בידי מונארכיסט רוסי, בתחילת שנות העשרים לחיי הסופר. סבסטיאן נייט ברומן שלפנינו, נולד בשנה שבה נולד נבוקוב, 1899. רשמים ביוגרפיים משוקעים בכל יצירות נבוקוב בדרכים מרומזות פחות או יותר. סבסטיאן נייט היה סטודנט בקיימברידג', ממש כנבוקוב עצמו. נייט, סופר איכותי בעיני אחיו הצעיר ממנו, אינו זוכה להערכה שלה הוא ראוי. יש להניח שגם נבוקוב לא חש שהוא סוחף קהל רב עד ש"לוליטה" שלו הבקיעה אל האור (1955). אך אפילו הרומן המופלא הזה עשה דרך איטית למדי מפריז לניו יורק. הצנזורים המוסרניים של המערב הרשו לעצמם להתעלם תחילה מפסגת הכתיבה הזאת, כדי לגונן על הנפש האמריקנית, שמטאפורות לא היו הצד החזק שלה.
"מוחותיהם של רוב בני האדם שובתים לפרקים ממלאכתם; מוחי לא זכה אפילו להפוגה קצרה", כותב סבסטיאן נייט בספרו "נכסים אבודים", אחד מן הספרים שנבוקוב המציא לו. רק אדם שהתנסה בעֵרות מענה כזאת יכול לתאר אותה במדויק. נבוקוב חווה את העולם בדרכים רבות בה-בעת. הוא היה מומחה ואספן פרפרים, והוא קלט מלים ומספרים גם בצורת גוונים. הנטייה הנוירולוגית הזאת ודאי העשירה את רשמי קליטתו את הסביבה, אך לא סיפקה מרגוע. "בנשמתי היו הפתחים וכל הדלתות וכל התריסים פתוחים כולם בבת אחת בכל שעות היממה," כותב נייט באותו ספר.
בת זוגו של נייט, קלייר הרגישה ורבת התושייה, מזכירה באישיותה ובתמיכתה הטוטאלית בסופר, את ורה, אשתו רבת-המעש של נבוקוב. קלייר ניהלה את עסקי החולין של הסופר נייט, הדפיסה את ספריו, דנה בחוזים מול הוצאות, אירגנה את ביתו, את בגדיו ומזונו. ממש כמו ורה. אך הסופר הבדיוני נייט
המספר המעריץ, הכּמֵה לחיבת אחיו הבוגר, ישתוקק להגיע אליו בטרם ימות. הוא יחוש לפתע הכרח לשמוע ממנו את הסוד, לקבל ממנו את המלים הברורות כאילו עצם ביטוין יהווה הכרה בקיומו שלו כאדם וכבעל נשמה.
למתרגמת המצויינת לאה דובב הייתה ודאי מלאכה לא קלה בעבודה על הספר הזה לפני עשרים וחמש שנים בקירוב. הסוגיות שנבוקוב נגע בהן בסיפורו מבקשות את הדיוק בכל שפה. לפעמים החתירה לדיוק מסחררת את הכותב והקורא גם יחד. אבל אין כסחרור הזה להמחשת המאמץ להגיע אל הגרעין המזוכך של התיאור האמנותי. למשל: "וכך גדלו והתעצמו גלעין של דובדבן וצילו הזערורי על פני מסעדו הצבוע של ספסל עייף או פיסת נייר קרועה, וכל מיני זוטות כאלה ושכמותן מתוך מיליוני-מיליונים של זוטות, עד היות להן ממדים בל ישוערו. היקום שעוצב מחדש וחובר מחדש מסר בידי הרוח את סוד משמעותו בנפש חפצה ובטבעיות גמורה, כמו קצב הנשימה של שניהם".
טוב שעורכי הדור לא "רעננו" את התרגום הוותיק. הוא נכון לנבוקוב. העובדה כי הדפסת המהדורה החדשה נעשתה היישר מן הלוחות הישנים (כולל שגיאות ההגהה המעטות והחינניות) רק מוסיפה לארומה. אך גם למהדורה מחודשת מיצירת נבוקוב מגיעה הקפדה מירבית בהגשה. בתוך הכריכה החדשה לגמרי הונח הפנים הישן והטוב פחות עמוד אחד. עמודים 125-6 מופיעים בו פעמיים. על חשבון הכפילות המוזרה הזאת נעדר עמוד 127. מי שלא יכול בלעדיו מוזמן לקבל ממני סריקה שלו. הוא מופיע, תקין לגמרי, במהדורת 1987.
ולדימיר נבוקוב, "אלה תולדות סבסטיאן נייט", מאנגלית: לאה דובב, מחברות לספרות, 166 עמ'
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם