דופקים ובוכים: ב"התמוטטות", גם לחזירים קפיטליסטים יש רגשות
הברוקרים של וול סטריט גרמו סבל עצום לעשרות מיליוני אנשים? הנה הסרט שיעזור להם לסלוח לעצמם
''התמוטטות'', במאי: ג'יי.סי צ'אנדור, ארה''ב 2011
כן, גם למחוללי זוועת 2008 בבורסות הכספים יש רגשות, וגם להם לא קל להיכנס למיטות הזהב שלהם כשהם יודעים שזה עתה חיסלו וקברו ומעכו גורלות של מאות אלפי משקיעים, ואולי אפילו את חייהם של מחזיקי חסכונות. עבורם, ועבור כל הסטודנטים לכלכלה ולמינהל עסקים שביום מן הימים יצטרפו גם הם למסדרי הנבלים הקרויים חברות השקעה קפיטליסטיות, נוצר הסרט המצפוני עאלק "התמוטטות", שמתבונן על משבר 2008 דרך עיני הברוקר-המקרבן, ולא, כמקובל, מבעד לניסיון חייו של החוסך-הקורבן.
זריזים הם האמריקאים הללו. הישראלים, למשל, שפלשו לדרום לבנון בשנת 1982, נזקקו לכמה עשרות שנים כדי לנסח לעצמם את קווי ההגנה האישיים-צדקניים המקופלים בין דקות ההקרנה של הסרטים "בופור", "ואלס עם באשיר" או "לבנון". מתברר שאשפי וול סטריט מהירים יותר בתגובות המתגוננות. אולי משום שוול סטריט אינה ארץ מדממת, אלא מצב תודעתי שבו שמורה משמעות גם לגאווה המקצועית האישית. משהו כמו: איך ייתכן שאנחנו, מקצועני המקצוענים, לא חזינו את הקטסטרופה הזאת? ונגזרת מכך היא הנחמה המוסרית המוכרת: מזל שפעלנו כפי שפעלנו; רימינו חברים, עשקנו עניים, דרכנו על גוויות. שהרי אם לא היינו עושים את זה ככה, אזי המצב היה באמת גרוע. גרוע עבור מי?
"התמוטטות" נפתח בהתראה של אנליסט מנוסה (סטנלי טוצ'י) העובד בחברת השקעות אדירת עוצמה, המעוצבת בסרט על פי קווי המתאר של חברת ליהמן בראדרס המושמצת. האנליסט חד-המבט מאבחן כי חברת ההשקעות חוצה באופן תדיר, זה שבועיים ויותר, את כל הקווים האדומים המופיעים בפרמטרים הסודיים שפיתחו מומחיה כדי לחזות את העתיד הכלכלי. כבר שבועיים ויותר מאשרים שם הלוואות ומשכנתאות למשקיעים פרטיים ומוסדיים שלעולם לא יוכלו להחזיר את הכספים, ובכך ייגרם צונאמי פיננסי בתוך זמן קצוב, כאוס מוחלט ישרור בעולם הנדל"ן. האנליסט מתריע, אך אין לו גנרלים שיקשיבו לו. במקום זאת, הם קמים ומפטרים אותו.
אם "התמוטטות" לא היה על וול סטריט ועל ההתנהגות המנוולת של חברות ההשקעה, אלא נניח על אודות מחדל אוקטובר 1973 ועל קריסת הקונספציה הצה"לית, הרי שבמקרה כזה טוצ'י היה מגלם בוודאי את דמותו של סגן בנימין סימן טוב - אותו קצין במערך המודיעין של פיקוד דרום שהבין היטב את מהלכי הצבא המצרי בראש השנה תשל"ד, צעק חמס והושתק. שהרי אין הבדל
העולם עומד לקרוס. מה עושים? ב"התמוטטות" מזעיקים באמצע הלילה מנהלי החברה - קווין ספייסי, דמי מור ופול בטאני - את אלוהים. לא פחות. ואלוהים, במקרה הנוכחי, אינו אלא יו"ר הדירקטוריון ג'רמי איירונס, שנוהג בדיוק כמו בורא עולם: מגיח בעלטה ממרום באמצעות מסוקו הפרטי כמובן (זהו אותו טריק דרמטי שבאמצעותו חשפה לני ריפנשטאל את גיבורה אדולף היטלר ב"ניצחון הרצון"), מתעדכן במהירות, ומיד מתכנן את מתקפת הנגד התאגידית.
במקום לספוג את המכה האנושה הוא בונה מהלומת נגד, שתקדים את הקטסטרופה ביממה שלמה. אלוהים, על פי "התמוטטות", הוא אותו אופורטוניסט נטול רגשות, מביא בחשבון את נבערותם של הקולגות שלו, ומוריד מבול על העולם. מניסיונו, הוא סומך על הפרשנים האוהדים לעתיד לבוא, שכבר ידעו ביום מן הימים לצבוע את מעשי הנבלה שלו באור חיובי. בטח יצמידו לו איזו יונה עם עלה של זית.
מקוריותו של "התמוטטות" נעוצה בעובדה שאין הוא מתאר קטסטרופה כפי שחזה האנליסט טוצ'י/סימן טוב. הסרט מתמקד דווקא בקטסטרופת הנגד שמחולל אלוהים/איירונס. מין אסון שכמו בא להעניש את מצב העסקים האובייקטיבי על שהעז להרים ראש ולפעול נגד הקונספציה שהדריכה את פעולות התאגיד שלו. "אנחנו מחסלים את הביזנס שלנו", קובע אלוהים באוזני משרתיו-סריסיו, "אנחנו כעת מוכרים לאחרים משהו שאנחנו יודעים שלא שווה כלום". הליבה של "התמוטטות" היא באקט הזה שכולו רוע לב מזוקק היטב, שבסופו אלוהים יאכיל קש את מתחריו העסקיים. הוא ייפגע מעט, אבל הם ייחנקו מרוב זלילה של ג'אנק נדל"ני. ולסוכני המכירות, פלוגות החיסול האכזריות, הוא מבטיח בונוס ענקי. כל חברה מתחרה שתתמוטט, תתפיח את חשבון הבנק שלהם בעוד ועוד דולרים.
הכל פועל טיפ טופ ב"התמוטטות". לבד, כמובן, מהשקפת העולם הצבועה - הצדקת פעילות וול סטריט באופן שכל קפיטליסט חזירי יעלוז לקראתה - העומדת מאחורי הפקתו. מה שמפתיע באמת בקשר ל"התמוטטות" הוא העובדה שג'יי.סי צ'אנדור, שכתב וביים את הסרט, מעולם לא עבד בתעשיית הקולנוע לפני כן. ב-15 השנים האחרונות הוא היה קשור בהפקת סרטי פרסומת ותעודה, אך כאן הוא רושם כניסה רועמת אל הקולנוע. תזמורם יחד של המרכיבים הפילמאיים - בימוי קצבי, עריכה מהודקת, צילום חסכוני - משתלב עם הופעות משחק מרשימות של טוצ'י, ספייסי וגם איירונס, העושה את אלוהים כציניקן אלגנטי: מפתה כמפיסטו ומחסל כמקיאוולי.
צ'אנדור חסר הניסיון בונה את התסריט והדיאלוגים המבריקים על סמך הישגי העבר של הדרמטורגיה האמריקאית. מסגרת האירועים מחקה את "גלנגרי גלן רוס", מחזהו של דיוויד מאמט, המטפל בסיטואציה זהה כמעט, שבה סוכני מכירות נדרשים לבגוד בלקוחות הנאמנים שלהם, והכל מתוך נחישות לשמור על גרף הרווח התאגידי.
על המבנה הדרמטי בנוסח מאמט מלביש צ'אנדור מצבים ודיאלוגים שאסף מ"כולם היו בניי" של ארתור מילר, המגולל חזרה בתשובה של תעשיין מנוול שמכר מטוסים מקולקלים בכוונה תחילה. גם מחזותיו של קליפורד אודטס, שנהג להוקיע את היעדרו של המרכיב האנושי בדת הקפיטליזם, זוכים לייצוג הולם ב"התמוטטות", כמו גם טכניקת הדיאלוג האבסורדי ששוכללה בשנות השישים בעבודותיו לתיאטרון של אדוארד אלבי. חבל רק על עניין פשוט אחד - שכל הלוליינות היצירתית הזאת נועדה בסך הכל לסחוט חצי דמעת הזדהות עם סבלם של מחוללי המשבר העולמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם