כן, בוס: "בוס" ראויה לכל הבאזז מסביבה
אם יש לכם זמן להכניס לחייכם רק סדרה אחת חדשה החורף, אל תהססו לבחור ב"בוס". טקסטים מושחזים, משחק מבריק, עלילה אלגנטית וקלסי גרמר - צריכים עוד סיבות?
נתחיל עם הערוץ המארח. yes Oh מסתמן כדבר הכי טוב שקרה לטלוויזיה שלנו החורף. סיבות? להלן. "הומלנד", "אימפריית הפשע" ו"משחקי הכס" (שתי האחרונות בעונה שנייה), "לאק", "דה קילינג" וכבונוס כל העונות של "משועמם" מהתחלה. ויש גם שידורים חוזרים של "הסופרנוס" ו"הסמויה", סדרות נוספות שיעלו בהמשך וגם כמה פלופים, אבל מי סופר. באוויר, ביבשה או בצפייה ישירה - מצאו לעצמכם דרך לצפות בסחורה של yes Oh. זו לא פרסומת סמויה, חלילה. להיפך, היא גלויה לחלוטין.
מבין הסדרות החדשות, נדמה ש"בוס" בכיכובו של קלסי גרמר ("פרייז'ר") היא הסיבה הבטוחה מכולן. לא בגלל ההשוואות המופרכות לסדרות מופת שקדמו לה, ולא נחזור על הגיחוך; לא בגלל שכולם מאנפפים עליה עם מבט משיחי בעיניים, ורגע, עוד לא הורדתם? עלובים. אין ברירה אלא להודות - "בוס" זוכה לבאזז הראוי לה.
אגב, בארה"ב הוא תורגם לגלובוס הזהב (גרמר בקטגוריית השחקן הטוב בסדרת דרמה) ולמיעוט צופים, אם כי את העובדה הזאת ניתן לייחס לכך שהיא משודרת ברשת Starz, המבוססת על תשלום חודשי (בדומה ל-HBO ושואוטיים) ושאינה מתגאה ביותר מדי סדרות מקור. למעשה, "בוס" מספיק מוצלחת ומדוברת שהיא עשויה לעשות לרשת את מה ש"דקסטר" עשתה לשואוטיים. כלומר - להפוך אותה לשחקנית לגיטימית בשדה הטלוויזיה האמריקאית.
לענייננו. גרמר מגלם את טום קיין, פוליטיקאי חלקלק, כוחני, אלים ומניפולטור בחסד. למעשה, קיין מתוחכם מדי מכדי לרצד על המסך שלכם בבחירות הקרובות. תתמודדו מולו והוא יקבור אתכם בהרגשה שאתם בזרועותיו של מתנדב זק"א עבדקן. גם בגזרת היועצים קיין רווה נחת. עזרא סטון (מרטין דונובן המעולה) הוא לעוזרים הפוליטיים מה שארי גולד לסוכני השחקנים. מודל. לצדו קיטי אוניל (קטלין רוברטסון), ואליה עוד נגיע.
"בוס" מתחילה מהסוף, כלומר ממה שעלול להיות הסוף של ראש עיריית שיקגו. קיין מתבשר שבגופו נתגלתה מחלת ניוונית קשה. עתידו סיעודי וחשוך מרפא. דבוק לכיסא ומפוטם מתרופות, קיין מסתיר את המחלה ומתבשל מול קרוביו בשיגיונות של סוף. הדרך שבה בחרו יוצרי "בוס" להראות את שליטתו המוחלטת בשדה הפוליטי, ידו בכל ויד כל בו, לצד ההתערערות הנפשית שכופה עליו הטבע - היא דרך עדינה, מחושבת, מנוסחת במדויק. הכל, אם נהיה כנים, מדויק בסדרה הזו. לעיתים עד כדי הגזמה.
ופה הפספוס, אולי היחיד, של "בוס". דמויות הנשים בסדרה פלקטיות ומתכתיות, לעתים מעוררות שאט נפש. קיטי אוניל למשל, יועצת התקשורת של קיין, מסייעת לטירון הפוליטי אלכס זייצ'ק. השיטה של אוניל
למרות הסוגיה הנשית, "בוס" היא יצירה שעונה על שני צרכים אלמנטריים: עניין וערך מוסף. פרק רודף פרק והתחושה בסיום כל אחד מהם אינה מזכירה סימפטומים של אירוע מוחי. לפחות לא כמו אלה שנלווים לצפייה בסדרות תקופתיות - אינסוף אפקטים, חרבות וראשים מעופפים. "בוס" מצטיינת בריאליזם מינימליסטי, טקסטים מושחזים, משחק מבריק, וגם, אפעס, עלילה אלגנטית. בשורה התחתונה, "בוס" פוגעת בכל קטגוריה. חבל להחמיץ.
"בוס", יס Oh, ימי ראשון, 22:00
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם