אלגיה לרוח האמריקאית: על ספרו החדש של פול אוסטר
ב"סאנסט פארק", פול אוסטר יוצר תנועה אנרגטית בין היחיד הצעיר, המוסרי והתמים, לבין סביבתו הצינית, המדוכאת והמייאשת. הכרך האמריקאי ויתר על חיותו, אך הפרט הצעיר עדיין מבקש להצמיח סוג של עתיד
לא רק גילו של הסופר הכתיב לו את ההספד הזה לרוח האמריקאית. גם הנסיבות החיצוניות עיצבו את אווירת רומן הקץ הזה. המצב הכלכלי העגום, העוני הפושה ברחובות, חסימת האופק הספרותי בגלל שינויים בהרגלי צריכה וזילות האמנות, נפילת מגדלי התאומים. כל אלה מנגנים כאן לחן רקע של עזובה והעדר תקווה. אוסטר אינו צריך לנקוב בהגדרות לתנאים שהולידו את הספר הזה. הן בוקעות מסדקי המדרכות השוממות בשיכוני דרום פלורידה וברובע סאנסט פארק בברוקלין. פארק השקיעה. אין בו עץ או מדשאה. מגרש עזוב עם גרוטאת מכונית, שלד מבנה שבנייתו לא תושלם לעולם, וממול - בית קברות גדול.
פול אוסטר, בן שישים וחמש, כתב לפני כשנתיים את ספר הפרוזה הבדיונית האחרון, בינתיים. אני מאחלת ליהודי הטוב הזה חיים ארוכים, אבל דומה שיתקשה לברוא נושא ספרותי נוסף, חוץ מהמוות עצמו, אחרי הסיפור שלפנינו. אוסטר מבכה כאן בעצב גלוי את מות הנעורים האמריקאיים, את חדלון התנופה, העדר ההשראה וקץ הספרות, כמו גם את סוף התעוזה המיזמית ותנועות המחאה. הספר מתחיל, נמשך ומסתיים בבתים הרוסים, בתים נטושים, גורדי שחקים שקרסו. ובתוך השממה האורבנית רוחשים חיי גיבורי הספר. חיים של אנשים נורמטיביים, שאינם אלא רצף של מאבקים קטנים שנדונו לכישלון.
אוסטר, כמו אוסטר, יודע לרתק גם בסיפור הנואש שלו. הוא מתאר יום-יום מוחשי, מעניין ומשכנע, ושוזר בו בדבקות, כמו תפילה מתמדת, את אהבתו הגדולה לספרות ולאמנות בכלל. המבנה הספרותי שלו פשוט יפה. גישתו ההומנית מרווה את הסיפור בתשוקות אנושיות אלמנטאריות: להעביר את היום בשלום, לאהוב, לשפר מעט, ליהנות מקשרים רגשיים בין בני אדם. על כן הספר רוטט חיים צעירים בלי אידיאלים גדולים, וההנגדה בין נשימת חייהם של המתעקשים לבנות את עצמם, למרות הנסיבות, לבין הכיליון הסובב אותם, היא מקור האנרגיה של הספר. אוסטר יוצר תנועה באוויר הספר בין היחיד הצעיר, המוסרי והתמים, לבין סביבתו הצינית, המדוכאת והמייאשת. הכרך האמריקאי בפלורידה או בניו יורק, ויתר על חיותו, אך הפרט, הצעיר ששואף לממש צרכים בסיסיים, עדיין מבקש להצמיח סוג של עתיד.
חבורת הצעירים המתוארת כאן אינה הישגית. תנועות העבר הגדולות מהם והלאה. תמו גם המלחמות שדרשו הקרבה אישית. אוסטר מתאר עידן אקטואלי, שבו אין עוד מקום למיתוס האמריקאי שקידש את כישרון היחיד העולה לגדולה רק בזכות כוח רצונו. ארבעת הצעירים המייצגים כאן את החברה הצפון-אמריקאית הלבנה, מגישים גרסה מודרנית, ריאלית וצנועה, של הוויה אמריקאית צעירה.
מיילס הלר, בחור מוכשר, גבוה וחסון, גם יפה תואר, אולי בן דמותו של אוסטר הצעיר, ויתר על כל שאיפותיו וניתק עצמו ממשפחתו. אסון משפחתי היטה אותו ממסלול אקדמי מוצלח בתחום הספרות. אביו הינו בעל הוצאת ספרים ערכית ולוחמנית, אמו - שחקנית מוכשרת, ואפילו אמו החורגת מצליחה בתחום שלה כמרצה לספרות. אך מיילס בוחר להתפרנס מפינוי בתים נטושים שהעוני אילץ את דייריהם להשאיר מאחור מכשירי טלוויזיה ואביזרי מטבח יוקרתיים.
בהמשך מצטרף מיילס לחבורת צעירים שפלשו לבית נטוש על גבול בית קברות גדול ברחוב ניו יורקי עזוב. ידידו משכבר, בינג, מנהיג החבורה, הוא בחור דובי שמזניח את הופעתו ומתפרנס מתיקון מכשירים שאינם מיוצרים עוד. מכונות כתיבה, למשל. בינג חי על המחאה השקטה שלו. הפלישה לבית העץ הנטוש היא הצהרה על עקרונות. לב תם ונדיב יש לו. וכזה הוא גם ליבה של אלן, בחורה כבויה, מלאת שנאה עצמית, אמנית בסתר, שמתפרנסת מתיווך דירות בלי שתהיה לה האישיות הנחוצה לכך. אליס היא דוקטורנטית ששוקדת על ניתוח סרט ישן אחד: "שנות חיינו היפות ביותר". הסרט חוזר ומופיע לאורך הסיפור כשלב שבו נתקעה אמריקה. בניה שבו נכים מן המלחמה, ובבית לא הבינו אותם.
ארבעת
אילו הייתה השיטה מאמצת את הארבעה אל ליבה, היה לאמריקה עתיד טוב יותר. אך השיטה אינה יודעת לזהות את הטוב הצפון בנפש היחיד. השיטה, הממשל, הביורוקרטיה, העירייה, המשטרה, כולם פועלים לפי התקנות. אולי פילאר, נערה מהגרת שאין לה מה להפסיד חוץ מזעמה, אולי היא תביא עתיד טוב יותר בזכות כשרונותיה ושאפתנותה. גם היא אוהבת ספרות, אך שלא כחבורה הבוגרת, הלבנה, היא יודעת לפחד מן החוק ולכבדו. מיילס איתר באישיותה את העתיד הטוב יותר, אך נפשו השבירה אינה מבהירה מה יהיה על השאר. ומה יהיה בכלל.
אוסטר משאיר לקורא סוף מלא יאוש, ובכל זאת אין הוא חותם אותו בפסקנות. מיילס נוסע במונית מברוקלין למנהטן, ובעודו חולף על גשר ברוקלין הוא רואה מרחוק את מקום ההעדר, אזור הבניינים החסרים, סמל העידן האמריקאי המפוכח. ברוח עדכנית מהרהר מיילס בשם הסופר, בשמנו: "...הוא יפסיק לקוות ויחיה רק למען ההווה, למען הרגע הזה, הרגע החולף הזה, העכשיו שנמצא כאן וכבר איננו, העכשיו שנגוז לנצח". לפי אוסטר האוהב את גיבוריו וחומל עליהם, גם העכשיו החומק מאחיזה הוא משהו.
פול אוסטר, סאנסט פארק, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, ספריה לעם, עם עובד, 267 עמ'
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם