ראשי » תרבות » מוזיקה » סינגולרגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

סינגולר: קרולינה מוציאה עוד שיר טוב

קרולינה עדיין מרגשת, אמילי קרפל עדיין מצויינת, יעל דקלבאום מועדת רק לרגע, הדרה לוין ארדי ממשיכה לעשות מוזיקה טובה ולא לקבל מספיק קרדיט, ויש גם מישהי שקיבלה את חמשת הכוכבים הנכספים. הסינגלים של השבוע

בגדול, הייתי זורם איתך, אחות, ולא אומר מילה, שכן שירך היפה הותירני מרוגש עד כדי אובדן מלים - אבל אין ברירה, זו ביקורת, צריך לומר בה דבר מה. אם כן, וואו, איזה יופי. שיר קטן וקסום, ספוג נוסטלגיה ארצישראלית, שמציג פשטות במלוא אונה והדרה. השילוב בין הארציות של הטקסט לשמיימיות של הלחן, העיבוד הנקי והעדין של גיא מזיג לרביעיית כלי המיתר וקולה העוטף והמלטף של עופרי שובה את האוזן ואת הלב ללא קרב. ואז, בעיצומה של הכניעה המענגת, נוסף לתמהיל התחושות עוד משהו, מצמרר באמת. עוד מישהי, אם לדייק.

מעל השיר הזה - הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה של עופרי - מרחפת רוחה של הזמרת הטובה ביותר שהייתה פה אי פעם. מעניין, ואף ממש מפעים, לגלות כי הקשר השמי בין עופרי (אפשטיין) לעפרה (חזה) מעיד, כנראה, על חיבור מיסטי אמיתי בין השתיים, שבא לידי ביטוי גם ברבדים מוזיקליים. הרוח, האדמה והשמיים שעופרי מביעה פה הרבה יותר קרובים לאלה של עופרה חזה ז"ל מאשר לאלה של שוטי הנבואה, לצורך העניין. "אל תאמר מילה" נשמע כמו להיט בטוח של חזה בעולם הבא. השיר תפור עליה, כאילו נכתב, הולחן ועובד במיוחד עבורה. לא ניתן, מן הסתם, להעמיד את האבחנה הזאת למבחן המציאות, אבל האמת היא שגם ככה אין ממש סיבה לעשות את זה, כי עופרי מושלמת.

נו, מה יהיה? גם זה שיר טוב, פיצוץ רציני למצמוץ, אבל הרגע ניתנו כאן חמישה כוכבים לשיר של עופרי. אי אפשר עוד פעם. בטח לא באותו שבוע, במדור שמעולם, עד כה, לא העניק לשיר חמישה כוכבים – ולא בגלל שהוא מתקמצן על כוכבים, חלילה. יש לו כאלה בשפע, ובחינם, אבל, מה לעשות, יש לו גם אוזניים. גם הן, כמו אמילי קרפל, כמהות לאושר, רק שהן, להבדיל ממנה, פוגשות פה אחד כזה מפעם לפעם - למשל, במהלך ההאזנה לשיר הזה, הנושא את שמו.

אמנם יש משהו קצת מתאמץ, ואף נושק לקיטש, בהפרדה הכה מודגשת בין הבית השקט והמתוח להתפוצצות הצלילית והאמוציונלית בפזמון - הפרדה שכאילו זועקת לבוררי הסינגלים בתחנות הרדיו "שימו לב אליי!" - ובכל זאת, זה עובד. קרפל, מצדה, עושה את האליסון גולדפראפ שלה גם כאן, אבל העיבוד - אולי כפועל יוצא ממילות השיר - מושך הפעם לכיוון רוקיסטי למדי. כנהוג אצל קרפל, השיר מסונכרן היטב עם מגמות מוזיקליות עכשוויות ברחבי העולם הנאור - לרבות המגה-מגמה של טשטוש הגבולות בין פופ לרוק, כבד לקל, אלקטרוני לאנאלוגי ומיינסטרים לאינדי. קרפל מיטיבה להמחיש את העניין, היא מוזיקאית מוצלחת ומעודכנת, אבל, יחד עם זאת, אפשר גם לשים לב לכך שהסינגל החדש שלה קצת מזכיר קצת, לפחות בבתים, את הדברים שנינט עשתה ב"קומוניקטיבי". בעצם, לא בטוח שמדובר בסייג למחמאות הנ"ל. לכו תדעו, אולי נינט באמת הקדימה את זמנה.

למרבה הצער, אין קאט פייט בין קרולינה לעלמה זהר - שתיהן נשים שלוות, עדינות ומוארות שמאמינות בטוב לבו של האדם ואינן דוגלות באלימות - אבל אם היה כזה, קרולינה הייתה מנצחת בו. גם בגלל שהיא יותר גדולה וחזקה מזהר השברירית, וגם מפני שארסנל הנשק שלה רחב, מגוון ואמין יותר. בעוד שזהר היא פוני של טריק אחד - נוסטלגיה ארצישראלית עם נגיעות של רוחניות ושל העצמה נשית - לקרולינה יש, בנוסף לכך, גם חוש ריתמי מצוין וזיקה אותנטית לגמרי גם לכיוונים אחרים.

הסרנדה היוונית הזאת, לדוגמה, הולמת מאוד את קולה ואת דמותה. היא מרגשת גם ככה, מבלי להתאמץ, בדיוק כפי שהיא מרגשת כאמנית רגאיי, טריפ-הופ או מה שלא יהיה. הלחנים והטקסטים שלה כמעט על-סגנוניים. מנעד המקצבים וההקשרים המוזיקליים שלה כמעט אינסופי. כישרונה חוצה ז'אנרים, כוונותיה תמיד משדרות אמינות, חום וקרבה רגשית. פה - להבדיל מ"אף אחד לא בא לי", למשל, הקלסטרופובי משהו - היא מדברת על חופש ואסקפיזם ("סע רחוק, בלי דאגות, תן לרגע להוביל אותך"), אבל נשמעת קרובה מאוד. ללב, לקרקע, וגם - אולי קצת יותר מדי - למיקרופון. בכלל, ההפקה המוזיקאלית (של אורי בראונר כנרות) לא ממש מובנת פה, ובסופו של דבר עושה עוול מסוים לשיר המוצלח. הבאלאנס בין כלי הנגינה והזמרת קצת משונה, הצליל מרגיש עמוס מדי, אפילו צורם בנקודות מסוימות, והאפקט שהוצמד לקולה של קרולינה מאוד לא מחויב המציאות. חסר אוויר, חסרה ניחותא. ובכל זאת, מה אתם יודעים, בשורה התחתונה: עוד שיר טוב.

טוב עשתה יעל דקלבאום כשעברה לעברית באלבומה השני. למעשה, רק עכשיו, עם הסרת החיץ שיצרה השפה הזרה בין לבה לפיה, אפשר להבחין בייחודה כיוצרת-מבצעת כנה ומוכשרת, כמו גם בפוטנציאל התרומה שלה לתמהיל היצירה המקומית. "שובי לכאן", הסינגל הראשון שהוציאה מהאלבום הזה, היה להיט רוק מוצלח. ב"לבדי", הסינגל השלישי, היא חשפה יכולות ג'אזיות ובלוזיות מרשימות, שהותאמו באופן חלק ובלתי אמצעי לשפת אמה. השיר הזה, למען האמת, קצת מאכזב לעומת ההפתעות הקודמות.

זה מתחיל יפה, עם פריטה אתנית/ספרדית, על גיטרה אקוסטית ולחן מעניין, אבל השבירה בפזמון צפויה, בנאלית ולא מספיק סוחפת. דקלבאום נשמעת שם קצת כמו מיקה קרני ביום שיער לא משהו. קולה טבעי, שירתה חפה ממניירות ובנקודות מסוימות בשיר אפשר להיסחף ברגשות שהיא מנסה להעביר, אבל הפאנצ'ים המלודיים פשוט לא מספיק מבריקים ומרגשים. גם העיבוד סובל משבלוניות מציקה, כמו גם מארכאיות בלתי מוצדקת. להבדיל מעופרי ומקרולינה, לדוגמה, שמציגות ניסוחים מעניינים למדי של רטרוספקטיבה צלילית - כל אחת בדרכה - השיר הזה של דקלבאום סתם נשמע לא ממש מעודכן, כאילו הוקלט בעזרת טכניקות מהניינטיז, בלי סיבה ראויה, תכנית או סגנונית. אם השיר עצמו היה טוב, כנראה שהכל היה נשמע אחרת, אבל זה לא המצב פה. זה לא השיר שכדאי להקשיב לו כדי להחליט אם לקנות את האלבום או לא. הוא לא מייצג אותו נאמנה. דקלבאום יודעת לעשות הרבה יותר דברים ממה שניתן לשמוע פה. ותרו על המעידה המקומית הזאת שלה. לכו ישר לאלבום.

רק הגורל הקר והאכזר אחראי לזה שהדרה לוין ארדי שוב כאן, עם סינגל ראשון מתוך אלבום נוסף באנגלית, תשיעי במספר (פלוס אחד בעברית, מ-2008) ולא מפוצצת אולמות ואצטדיונים בלונדון. בתחילת-אמצע שנות האלפיים היה נדמה שהיא והפסנתר שלה בדרך לשם - האחים קאמרון אפילו הקליטו לה מיני-אלבום - והנה, גם היום, בגיל 48, היא עדיין חלוצת אינדי מקומית, הבטחה חצי ממומשת. הצד הטוב של הסיפור הוא שארדי, מצדה, ממשיכה לעבוד כרגיל - כלומר, להיות יוצרת-זמרת הסול, הגוספל והבלוז הטובה בישראל, נכון להיום. השיר הקצר והמרגש הזה, שמכוון לאזור אדל וסביבתה, מדגים, בפעם המאתיים ומשהו, את הפער הלא הגיוני שבין הכישרון והיכולות הווקאליות של ארדי לבין המקום הצנוע והזניח שהיא תופסת בתודעה התרבותית בארץ. סביר להניח שגם היציאה המוצלחת הזאת לא תעיף פתאום את הקריירה שלה לשמיים, אבל, כפי שמלמד הניסיון עמה עד כה, זה לא מה שיוציא לה את הרוח מהמפרשים. ארדי תמשיך לעשות מוזיקה טובה, המיינסטרים ימשיך להיות אדיש כלפיה והכל יהיה בסדר. לא לדאוג.

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

סינגולר

רועי בהריר מאזין בשבילכם לסינגלים החדשים שיוצאים ועושה לכם סדר באוזניים

לכל הכתבות של סינגולר