שרי גבעתי מתאמצת, קובי אפללו מוציא עוד שיר שמכוון היטב לגלגלצ, אילן וירצברג לא רע, גיא בוקאטי וסתמי ורק נורית גלרון ועלי מוהר מצילים את המצב. הסינגלים של השבוע
ג'ונה ג'ונסון, סולן להקת "בלאק קאובוי", החליט לשתף פעולה עם שרי גבעתי הישראלית ולכתוב ולהלחין את השיר הזה יחד איתה כיוון שהתפעל מקולה העמוק, מהאג'נדה המוזיקלית הייחודית שלה ומהאמת הפנימית שמניעה את יצירתה. הוא אמנם נתקל שם, באל.איי הרחוקה, בזמרות רבות ואיכותיות, אבל בגבעתי הוא זיהה כישרון אחר, מיוחד במינו, שונה, אמיתי. את השיר הזה - סינגל נוסף מאלבום הבכורה הממשמש שלה - הוא יצר בדיוק לפי מידותיה של אישיותה הכובשת ותוך ניסיון להדגיש את כל גווני קולה והתחשבות בניואנסים הדקים שמרכיבים את אופן ההגשה שלה.
התוצאה: בלדה אפלולית, קסומה, נוגעת ללב, מלווה בפריטה עדינה על אקורדים מינוריים בגיטרה אקוסטית. הצמרמורת, מן הסתם, מגיעה כבר בתו הראשון, לכל היותר השני. לא, העובדה שגבעתי היא כוסית על לא עשתה עליו כל רושם בשעה שהחליט לאמץ אותה לחיקו. אין מצב כזה. גם הוא, כמו כולם, מודע לכך ששרי גבעתי היא, לפני הכל, מוזיקאית בלבה ובנשמתה. די נו, תצחקו בשקט. נסו להיראות, ולו רק בשביל הנימוס, כאילו אתם לוקחים את מה שנכתב פה ברצינות. בכל זאת, הבחורה נכנסה לאולפן, שרה, השקיעה מאמץ. לא יפה.
שרי גבעתי - Into Your Heartעטיפת הסינגל
גיא בוקאטי, "אתה רוצה את הכל"
לא, מר קומוניקט. גיא בוקאטי הוא לא "מלחין מחונן" ובטח שלא "יוצר וזמר מהמוכשרים והבולטים שיש". עובדה: הזמר האהוב ביותר בארץ בכל הזמנים - אריק איינשטיין -– הפקיד בידיו את קולו ונתן לו קרדיט של חמש שנים כדי לנסות להוכיח את כישרונו כמלחין, ושום דבר לא יצא מזה. להיפך: איינשטיין הפך, במהלך השנים האלה, לצל חיוור של עצמו. שיריו החדשים, פרי עטו של בוקאטי, כמעט ולא מושמעים ברדיו. איינשטיין אמנם טוען שהעבודה עם בוקאטי מזכירה לו את הימים הטובים עם שלום חנוך, אבל אותנו, מן הסתם, מעניין רק מבחן התוצאה, ובו אין שום מקום להשוואה בין הרגישות, רוח הנעורים והמקוריות בלחנים של חנוך לשבלוניות העייפה וסרת הטעם בלחנים של בוקאטי.
כשמוסיפים לזה גם קול סתמי, טקסט נדוש ואווירה של בית אבות - מרכיביו העיקריים של הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה של בוקאטי - אז בכלל מבינים היטב עד כמה גדול הפער שבין מה שאיינשטיין, השבוי בקסמו של הנער, טוען, למה שהאוזניים שומעות. זה אמנם לא שיר ממש גרוע, סתם בלדה לא כל כך מעניינת ומרגשת, אבל עדיין, השורה התחתונה היא שהאמת אודות גיא בוקאטי נחשפת פה במלוא הדרה - והאמת היא, מה לעשות, שהוא מלחין וזמר בינוני.
גיא בוקאטי - ''אתה רוצה את הכל''עטיפת הסינגל
קובי אפללו, ''חצי אדם''
קובי אפללו לא נמצא בתעשיית המוזיקה הישראלית כדי לשחק משחקים. מטרה אחת ויחידה ניצבת לנגד עיניו - צירוף שמו ושם שירו לרשימת ההשמעה השבועית של גלגלצ - והוא עושה את כל הדרוש על מנת לעמוד בה. נכון, כדי להצליח להתרגש משיריו המרובעים והדביקים של אפללו יש לאחוז במנטליות של אמא סחית, אבל גם בלי זה אפשר להשתאות ממסירותו חסרת הפשרות למטרה ומרמת הדיוק שלו בניואנסים המרכיבים להיט לכל המשפחה: הטקסט האובר-סנטימנטלי והנקי ממטאפורות, מכפלי משמעות, מגסויות, ממילים מסובכות ומכל מה שעשוי להזכיר חתרנות או מחאה ("ושר לך שיר נוגע / בכל לבי אני יודע / שאין אמת טובה ממך / חצי אדם קורא בשמך"); הלחן התבניתי והיעיל, עם הפזמון המתאמץ לסחוף; הקול הצלול והגבוה (שמתוגבר כאן בקולות רקע של המלך הבלתי מעורער של גלגלצ, אברהם טל) והעיבוד, שבמקרה זה מוגדר בקומוניקט כ"קצבי", אבל למעשה הוא עדין מדי אפילו בשביל המחלקה הגריאטרית באיכילוב. לזכותו של השיר הזה - הסינגל השני מתוך אלבומו הבא של אפללו, שצפוי לצאת בחודשים הקרובים - ייאמר שאת העבודה שהוא בא לעשות, הוא כנראה יעשה. מצד שני, פה, במדור הספציפי הזה, לא מחפשים אמנים עובדים. מחפשים אמנים טובים.
קובי אפללו - חצי אדםעטיפת הסינגל
אילן וירצברג, ''מערבולת מותר ואסור''
גם המוזיקה של אילן וירצברג, כמו זו של קובי אפללו, לא מונעת על ידי נטיות לחדשנות, להתנסות ולהרפתקנות - אבל זו נקודת ההשקה היחידה בין שני היוצרים-שרים האלה. פרט לעניין הנקודתי הזה, וירצברג ואפללו הם הפכים גמורים. הם מגיעים ממקומות הפוכים (אפללו ממעלות הנידחת, וירצברג מ"בציר טוב") ומכוונים לקהלים הפוכים (אפללו לכולם, וירצברג לעצמו). בעוד שאפללו מציע סדר וניקיון סינתטיים, וירצברג מציע סדר וניקיון אותנטיים. המצפן המוזיקלי שלו תקוע כבר שנים על אותו בלוז ארצישראלי, קולו כמעט ולא השתנה מאז "כשבאתי לקחת אותה מהעננים", הוא מנגן על אותם כלי רוק אלמנטריים ומעבד את שיריו באותה פשטות סבנטיזית.
לפעמים זה עובד לו טוב (האלבום "בלוז קוסמי", שהוציא ב-2006 עם הזמרת טל וייס, היה מצוין, למשל), אבל לפעמים, כמו במקרה הזה (סינגל ראשון מאלבום חדש, ה-11 שלו), עם כל הכבוד וההערכה לעצמיות העיקשת של וירצברג, זה פשוט לא מצליח לעמוד בסטנדרטים ההפקתיים המקובלים סביבו, ונשמע קצת, איך לומר, סקיצאי. את הפזמון של השיר הזה, בכל אופן, ודאי ניתן היה להקליט באופן שיעשה לקולו המשתנק של קצת פחות עוול. השיר עצמו בסדר גמור. הלחן לא רע, יש פוטנציאל, אבל ויסות הערוצים לא מוקפד דיו והצליל אגרסיבי וצורם. עוד שניים-שלושה מיקסים זה אולי היה מסתדר, אבל וירצברג מיהר לשחרר. חבל.
אילן וירצברג - ''מערבולת מותר ואסור''עטיפת הסינגל
נורית גלרון, ''הייתי''
הנוסטלגיה הכללית שמעורר קולה החם והמחבק של נורית גלרון, זה שתמיד בא טוב בחורף, משתלבת באופן מושלם עם הגעגוע הספציפי לעלי מוהר. הלחן של אבי גרייניק אמנם לא מבריק במיוחד, אבל קולח, נעים ומשאיר לערגותיו הפיוטיות של מוהר ("הייתי יערות / הייתי דרך מתנוצצת / בוקר בי הואר / בכל אגלי הטל") את מרכז הבמה. ייתכן שקומפוזיטור בעל שיעור קומה גבוה יותר (נגיד, מתי כספי, יוני רכטר או אביב גפן) היה מצליח להכניס את השיר הזה למצבת להיטי יום הזיכרון של גלרון - כלומר, ממצה את מלוא הפוטנציאל שבו - אבל בהתחשב בנסיבות שבהן "הייתי" יוצא (ציון חמש שנים לפטירתו של מוהר במופע מיוחד לזכרו, שיתקיים ב-26 בינואר בבית ליסין), עושה רושם שהלחן הקטן והצנוע של גרייניק בכל זאת הולם את המעמד. בינינו, עם זמרת כמו גלרון וכותב כמו מוהר כמעט כל לחן יכול לעבוד, אבל שקט, אל תגידו את זה ליד גרייניק, שלא ייעלב. חייכו אליו, טפחו על שכמו ואמרו לו "יופי, אבי, כל הכבוד!". חיזוקים חיוביים זה דבר חשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם