תישארו זהב: "נערי הכרך" הוא סיפורם של בני הנוער
"Stay Gold", הציטוט המפורסם מ"נערי הכרך" שתורגם לעברית 45 שנה לאחר יציאתו, הוא ניסוח מושלם של אתגר ההתבגרות
כך נראה העולם של "נערי הכרך", הרומן הנוגע ללב של ס"א הינטון, שפורסם בארה"ב ב-1967 וזכה להצלחה גדולה. הספר הצליח כל כך, שהבמאי פרנסיס פורד קופולה עיבד אותו לסרט מפורסם באותו שם ב-1983, ושיחקו בו שורה של כוכבים בלתי נשכחים כמו טום קרוז, מאט דילון, פטריק סווייזי, דיאן ליין ומי לא. יותר מ-14 מיליון עותקים הודפסו מהספר עד היום, והוא נחשב לאחד מרבי-המכר הגדולים ביותר לבני נוער אי פעם.
"נערי הכרך", שרואה אור כעת לראשונה בעברית (בתרגום מאירה פירון, בעריכת רונית רוקאס ובהוצאה משותפת של ידיעות ספרים וטל-מאי), מתאר את החיים בשולי החברה. מין שילוב של "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר עם "מרד הנעורים" נוסח ג'יימס דין. את הסיפור מגולל פוניבוי קרטיס, הגריזר המקסים בן ה-14 שבעצמו מעורב בקטטות אלימות של גריזרים וסוצים. אחיו הבכור דארי מנסה להגן עליו מפני הסתבכויות, אבל זה לא תמיד מצליח לו.
ס"א הינטון, הלוא היא סוזן אלואיז הינטון, היתה ב-1965 נערה בת 15 מטולסה, אוקלהומה. אחד מחבריה לכיתה הפך לגריזר, והיא כל כך זעמה שהחלה לכתוב על כך סיפור. היא - בתור סוצית מובהקת - רצתה לספר את הסיפור דווקא מנקודת מבטם של הגריזרים. המאבק המתמשך בין שתי הכנופיות בבית הספר שלה הלך וגבר, ועורר בה את הצורך להמשיך לכתוב את הסיפור לכלל ספר. היא היתה בת 18 כשהספר פורסם.
הינטון חתמה על הרומן רק בראשי תיבות כדי לא להסגיר את מינה; היא חששה אז, באמצע שנות השישים, שהמבקרים
הינטון נהפכה מיד ל"קולם של בני הנוער". ההצלחה בגיל צעיר כל כך הביאה איתה גם מחסום כתיבה שנמשך כמה שנים. בסופו החלה לכתוב את הרומן השני שלה, "That Was Then, This Is Now", שעובד אף הוא לסרט ב-1985 שנקרא בעברית "ראסטי ג'יימס". הינטון, בת 62, חיה היום בטולסה שבאוקלהומה, עם בעלה דיוויד אינהוף, ולהם בן משותף.
הספר מתכתב עם הרבה יצירות פופולריות מעולם הספרות והקולנוע. האמירה המפורסמת שלו, "Stay Gold", נתפסה בזמנו כמעין מכתב תשובה של הינטון לשירו הידוע של רוברט פרוסט "Gold Can Stay Nothing". יש בספר ניחוח סלינג'רי, ומבקרים מצאו בו גם רמזים ל"רומיאו ויוליה" (מובן שמתלקח שם סיפור אהבה בין נער גריזר לנערה סוצית), ל"מובי דיק" ולסרטים כמו "צלילי המוזיקה" ו"מרד הנעורים". אם כי הינטון אמרה לא פעם שהיא הושפעה מספריה של שירלי ג'קסון.
"כתבתי שנים, זה משהו שתמיד אהבתי לעשות", מספרת הינטון בראיון בדואר האלקטרוני. "בשנתי השנייה בתיכון כעסתי מאוד על המצב החברתי בבית ספר, הילדים העשירים נגד הילדים העניים, והתחלתי לכתוב את 'נערי הכרך'".
כשאת קוראת את הרומן הזה היום, יותר מ-40 שנה אחרי שנכתב, איך הוא נראה לך? היית משנה בו משהו?
"אני משתדלת לא לקרוא אותו יותר. כתבתי שלוש טיוטות של הספר, עבדתי על עיבוד שלו לתסריט, לסדרת טלוויזיה ולמחזה. לא הייתי יכולה היום לכתוב ספר כזה שאנשים יכירו ויאהבו. אני כבר לא כזאת אידיאליסטית. לא כזאת 'זהב'".
מה חשבת על הסרט של קופולה?
"עבדתי בצמוד מאוד לקופולה על כל היבט של הסרט. הוא רצה לביים את הסרט עבור הקוראים של הספר. הליהוק היה מדהים. לא היינו מצליחים ליצור ליהוק מוצלח מזה".
מעניין לבחון עד כמה בכלל השתנה מצבם של בני נוער מאז שנות השישים ועד היום. הרי גם היום - אולי יותר מבעבר - מתמודדים נערים עם פערי מעמדות, עם פיתויים בדמות אלכוהול, סמים ואלימות. "מה שהשתנה הוא הטכנולוגיה", אומרת הינטון. "הטכנולוגיה ללא ספק משפיעה על הדרך שבה נערים מתקשרים זה עם זה. הם יכולים להתקוטט זה עם זה ברשת במקום פנים אל פנים. אבל למעשה המכתבים שאני מקבלת היום מבני נוער מאוד דומים למכתבים שקיבלתי מהם לפני 40 שנה, רק שהם מגיעים באי-מייל".
מה היה חשוב לך לבטא בספר בתור נערה?
"תחושה של אי צדק בעולם. ושזה עולם שכל אחד בו יכול לראות את אותה שקיעת שמש".
את חושבת שבדידות ותחושת זרות הן נחלתם של כל מתבגר או מתבגרת? זה עניין אינהרנטי למצב הקיומי שלהם?
"כן, נערים מתבגרים מרגישים בודדים, אפילו כשהם בתוך קבוצות החברים שלהם. אחת הנקודות בספר היא שאתה יכול להרגיש אאוטסיידר גם כשאתה עם החברים שלך".
איך את מסבירה את ההצלחה העצומה של "נערי הכרך"? מה היה בו?
"בניגוד למה שחושבים, 'נערי הכרך' לא זכה להצלחה גדולה מיידית. הפופולריות שלו גדלה עם השנים, בעיקר כי שמעו עבר מפה לאוזן. הוא ממשיך להצליח כי הוא עדיין מדבר אל דורות חדשים של קוראים. תמיד יהיו חבורות וחבורות שכנגד. תמיד יהיו מקרים של אי צדק. תמיד תהיה תקווה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם