ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

המוני והומני: בלקן ביט בוקס אוהבים את המין האנושי

האהדה לבלקן ביט בוקס מעידה שהרוח הסגנונית והפוליטית של ההרכב היא אחד ממשביה של רוח התקופה

מ"Give", אלבומה החדש של בלקן ביט בוקס, כמו משלושת אלבומי האולפן הקודמים של ההרכב, בוקעת אהבת אדם. לחיבה ולכבוד שרוחשת הלהקה למין האנושי, ולאמונה של חבריה בסגולותיהם של תושבי הכפר הגלובלי באשר הם, יש רבדים רבים. שמחת חיים היא אחד מהם. הסרת המחסומים התרבותיים והגזעיים היא רובד נוסף. הבחירה לפנות לקהל רחב בישירות כבר בשורה הפותחת של האלבום- "Come people come", בואו אנשים - בלי לוותר על מורכבות אמנותית, מתוך ביטחון בסקרנות ובכישורים השכליים של אדם מן השורה, היא המרכיב שהופך את ההומניזם של בלקן ביט בוקס למשכנע וסוחף.

>> היינו בהשקת האלבום החדש של בלקן ביט בוקס. צפו

המקצב הבסיסי, אם תרצו הלב הפועם בכל אדם, הוא הניב האוניברסלי שבעזרתו פונים בלקן ביט בוקס לקהל שלהם. על המצע הזה נשזרים מקצבי משנה, מורכבים ומפורטים יותר, וכן צלילים המופקים מכלי נגינה שונים וממלודיות השאולים מסגנונות מגוונים, אלקטרוניים ואקוסטיים; החל במוזיקה צוענית וכלה בדאנסהול, היפ-הופ ומוזיקה אפריקאית.

עגת המהגר שמתעקש עליה תומר יוסף, במקום שימוש באנגלית במבטא מלאכותי, תקין לכאורה, היא עדות לכך שסולן ההרכב עומד על זכותו להיות אזרח העולם בלי לוותר על הייחוד שלו. העולם לשיטתו הוא סך האנשים שחיים בו ולא טקסט שמוכתב על ידי הריבון שיש להתיישר למרותו. הוא שואף לשפה אוניברסלית, אך לא במחיר של עיוות הערכים והמסורות המגולמים בקולותיהם של דובריה.

ההומניזם של בלקן ביט בוקס זולג גם לאידיאולוגיה ולשיח פוליטי. הפוליטיקה היא משלב שמלווה את האלבום מתחילתו עד סופו ומשתמעת לכל אורכו, אבל בשירים השלישי והרביעי, "Political Fuck" ו"Money", וכן בשיר הלפני אחרון "Enemy in Economy", היא מוצהרת ולרגעים מתבטאת בקריאה לפעולה. הדיון הוא לא רק בין הלאומיות לרב-לאומיות או לרבתרבותיות, מישור שלא פעם זוכה לטיפול שטחי ופופוליסטי באמנות ובמוזיקת עולם בפרט, אלא קרב על אמצעי המחיה, על טריטוריות, על שחרור משעבוד תודעתי. זהו אמנם מאבק לא אלים, "לא מתקפה", כפי ששר יוסף ב"Political Fuck", אבל הוא גלוי, וכן, יש לו השלכות: "אנחנו פשוט לוקחים את זה חזרה, את מה שמראש היה שלנו".

אותו הומניזם של בלקן ביט בוקס גם מתעמת עם אחד מעיוותיו - הקפיטליזם, שהתיישב על כיסא המלוכה של העולם המערבי מרחק כמה מאות שנים מאביו מולידו הרנסנסי. יש פה בהחלט קריאה לשוויוניות וכפירה בהנחה הבסיסית של הקפיטליזם שבצע כסף לא רק מניע את העולם אלא גם מיטיב עם האנושות, כאילו עד לפני 200 שנה הדמיון והתשוקה האנושית היו משותקים, והנחת המוצא היא ש"כסף מוביל לעוד כסף" ("Money").

ב"Enemy in Economy", בהשראת אחד מסיבובי ההופעות של הלהקה בחו"ל שבמהלכה נעצר יוסף על ידי רשות האבטחה של שדות התעופה

האמריקאיים, מובהר גם אופי המאבק. הזיקה הכלכלית של הטקסט רומזת ששמו של השיר נושא בשורה נוספת מלבד הפשט "האויב במחלקת תיירים". המטוס שמוביל אותנו מכאן לשם, ממדינה למדינה ומיבשת ליבשת, מופרד למחלקות, ראשונה ושנייה, או למעמדות, אם לוקחים בחשבון את כפל המשמעות במילה "Class"; האויב, אויב השיטה, יושב
במחלקת תיירים. זהו מאבק עממי אם כן, חוצה גבולות.

האמירות הפוליטיות מושרות בנחרצות, בכעס מהול באירוניה, ובשירים שהן מעומעמות או נזנחות נדמה שגם משהו בתנופה של האלבום שוכך. אולם גם ברגעים האלה הנגינה, העיבודים והיצירתיות של תמיר מוסקט ואורי קפלן, יחד עם הנגנים המתארחים באלבום, לא מאפשרת לאלבום לסגת מרף איכות סביר ומעלה.

אין אלבום נטול הקשרים, לא כל שכן "Give". האהדה שבלקן ביט בוקס זוכה לה בישראל ובעולם מעידה שהרוח הסגנונית והפוליטית של ההרכב היא אחד ממשביה של רוח התקופה, תא אפור שפועם באחד מאזוריו של המוח הקולקטיבי. המחאה לא שככה אם כך, ההתנגדות לא ריפתה את ידיה, ובהשוואה לאלבומיה הקודמים של הלהקה, היא רק צוברת זעם.

בואו להמשיך לדבר על זה ב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...