מועצת החכמים: שיחה בין במאי הסרטים המועמדים לאוסקר
איך נראה יום קשה על הסט? איך מתמודדים עם שחקנים שעושים מה שבא להם? והאם כדאי לקרוא את הביקורות? מרטין סקורסזה, ג'ורג' קלוני, אלכסנדר פיין, מישל הזנוויציוס וסטיבן דלדרי בשיחת במאים לקראת האוסקר
לכולם יש כאלה לפעמים, למלצרים, לנהגי אוטובוס, לעורכי דין. לכולם יש יום רע. עבור במאי סרטים עם צוות של מאה איש סביבו ומיליוני דולרים על כף המאזניים, הסיכון הרבה יותר גדול כשדברים מתפקששים. לקראת האוסקר, היוצרים שמאחורי כמה מהסרטים הבולטים של העונה - מרטין סקורסזה ("הוגו"), מישל הזנוויציוס ("הארטיסט"), אלכסנדר פיין ("היורשים"), ג'ורג' קלוני ("משחקי שלטון") וסטיבן דלדרי ("קרוב להפליא ורועש להחריד") - מדברים על איך שורדים את הימים קשים האלה, על האתגר שבבימוי סרט שלא הם כתבו, על רכישת אמון על הסט ועל ערכן של ביקורות ושל הקרנות מבחן.
איך אתם מגדירים יום רע על הסט?
מרטין סקורסזה: "לפעמים חסר לך הניצוץ, או שמשהו עבד פתאום מפסיק לעבוד. למשל ב'פיתוי האחרון של ישו', כשהיינו במרוקו. אתה מצלם בלב המדבר, וזה אמור להיות נהר הירדן, אבל במדבר אין טיפת מים והיינו צריכים לאלתר נהר. היינו צריכים להטביל את ישו בנהר. ואז אנחנו מגיעים לסט והנהר נעלם. היינו צריכים לצלם את כל הסצנה למחרת - ביום אחד. ואז אתה מבין שאין לך כלום וגם אין לך כסף. אנחנו לא יכולים להמשיך, אבל אנחנו חייבים להמשיך, ואז זה אומר שמתחילים לעגל קצוות, להזיז מפה לשם, להביא מישהו שפשוט ישפוך מים פנימה".
מישל הזוויניציוס: "מה שאני שונא זה כשמלהקים לא נכון שחקנים של תפקידים קטנים, אלה שסומכים עליהם לעת צרה. אתה מלהק אותם לא נכון, אז אתה מת. מכיוון שאתה יודע שזאת לא אשמת השחקן, וגם לא אשמתך, אבל אתה גם יודע שהדמות שחלמת שיכולה להיות טובה, לא תהיה".
ג'ורג' קלוני: "כן. שורה אחת, ואתה יודע שזה יוציא את כל הקהל מהסרט לעשר דקות".
אלכסנדר פיין: "אנחנו קוראים להם שחקני יום. היה לי אחד כזה ב'אודות שמידט'. זה היה התפקיד שהכי קשה ללהק בכל הסרט כולו. בערך שמונים שחקנים נבחנו אליו. בסוף אמרתי 'אוקיי, בוא נבחר את הבחור הזה, אני אנסה לגרום לזה לעבוד'. הוא היה נורא. טייק אחרי טייק אחרי טייק. זה מספר אחת. מספר שתיים זה כשהשחקנים לא יודע את השורות שלהם".
הזנוויציוס: "היום הכי גרוע שלי היה בצילומים לפרסומת. זאת הייתה אמורה להיות חבורה של ילדים, נגיד בגילאי 10-12, שותים מיץ תפוזים על סירה ושמחים. והם כל הזמן הקיאו. הם היו בצבע אפור-ירוק".
קלוני: "במובנים מסוימים זה יותר קל, כי אתה על הסט. הרי ברור שדברים שכתבת בחדר חשוך ישתנו. זה עוזר להיות מסוגל לעשות את זה על הסט ולא להיות מודאג מזה".
פיין: "מעולם לא עשיתי סטורי-בורד, אבל בגלל שכתבתי זה הפך למעין סטורי-בורד מנטלי. זאת הויזואליזציה הראשונה של הסרט".
הזנוויציוס: "אני חושב שזה מקל גם בגלל שאולי אנשים בוטחים בך יותר, והם אומרים 'אוקיי, זה הסיפור שלו, תנו לו לעשות מה שהוא רוצה'".
עד כמה קריטי האמון בתהליך?
סקורסזה: "הכל סובב סביב האמון".
ג'ורג', איך הרווחת את האמון בסרט הראשון שביימת?
קלוני: "זה קשה, מכיוון שאני מנסה לשכנע את האנשים שעכשיו אני מביים ולא משחק. תכנון קדימה זה חלק ממש חשוב מזה, כי אם שחקנים מריחים דם במים, הדבר הראשון שהם עושים זה להשתלט, אם הם חושבים שהם יכולים".
מה זאת אומרת?
קלוני: "התחלתי בטלוויזיה, בסדרה ER, שבה ילדים היו מתים בכל שבוע ואני שיחקתי רופא ילדים. כל במאי שהיה מגיע, וזה מישהו אחר בכל שבוע, היה אומר: 'אוקיי, הילד הזה מת, וזה מביא אותך למצב הזה'. ואתה עונה: 'כן, כן, הבנתי'. 'לא, אני מתכוון, באמת, זה ממש נוגע בך', וככה זה ממשיך. ואתה אומר: 'טוב, זה נגע בי בשבוע שעבר עם הבמאים האחרים. אני לא יכול להתייפח במשך 22 פרקים. אז אתה מוצא את עצמך בתור שחקן מתחסן בפני הוראות בימוי. ואז, כשהתחלתי לעשות סרטים, עבדתי עם רוברטו רודריגז והוא אמר: 'אוקיי, תעשה ככה, תעשה ככה', ואני עונה: 'קיבלתי'. ואז פשוט
סטיבן דלדרי: "הפחד הכי גדול של במאי הוא כששחקן אומר 'הדמות שלי'. טוב, חכה רגע, היא לא הדמות שלך. קודם כל, זאת הדמות שלנו, אנחנו כתבנו אותה. אם אתה מגיע למקום שבו אתה ככה מתגונן, הלך עליך".
פיין: "אני חושב שהשחקנים הכי טובים לומדים את הבמאים כדי לדעת, בדרך שמעבר למילים, באיזה סרט אני נמצא. מהי האסתטיקה של הבמאי? איך אני יכול להיות באותו סרט כמוהו?"
האם אתם מתייחסים לביקורות?
סקורסזה: "בנקודה הזאת אי אפשר... זה הגיע למצב שבו מאוד קשה לי להסתכל בהן ו..."
אז אתה אפילו לא קורא אותן.
"טוב, אם תקרא את הטובות אז תאמין להן. ואז אם תקרא את הגרועות, בטוח תאמין להן".
קלוני: "תמיד מאמינים יותר לגרועות".
הזנוויציוס: "אני מכריח את עצמי לא להאמין לטובות או לגרועות, אבל אני יכול לקרוא אותן. ולפעמים אפילו לומדים משהו, לא בגלל מה שהן אומרות אלא מפני שהן מכריחות אותך לדבר הרבה (על הסרט). ואתה מדבר ומדבר ומגלה דברים שעשית באופן אינסטינקטיבי, ואתה מוצא את הנטייה הכללית של מה שאתה עושה".
האם הקרנות המבחן הם רע הכרחי, האם הן עוזרות לכם בתור יוצרים?
דלדרי: "אני אוהב הקרנות מבחן".
למה?
"אתה מבין מה אנשים רואים. אני לא משתמש בהקרנות מבחן כדי לשנות את הסרט למה שהם רוצים, אבל כן כדי לדעת האם הם עוקבים אחרי הסיפור שאתה מספר להם או שלא".
סקורסזה: "זה מאוד שונה לעשות הקרנת מבחן לסרט כמו 'קאנדאן' שעשיתי, ול'החבר'ה הטובים', שהייתה נוראית, לבין לעשות הקרנת מבחן ל'הוגו', למשל. כל אחד מהם שונה, ומה שהכי מפחיד אותי זה הבטחון של האנשים מהאולפנים".
שהם יקשיבו לציונים האלה ו...
"הכל. אתה חוטף. אתה נכנס לדבר איתם וחוטף מכות אבל אתה יודע שהסרט מתעצב מזה. יש גם דברים שאסור לך להקשיב להם. אבל מה שמפחיד אותי זה שאני אאבד את האמון בסרט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם