יוסף סידר: "מרגש כמו בפעם הראשונה"
הסיכויים, הפופולריות המפתיעה, הטוקסידו החדש והתחרות בנציגיו של אחמדינג'אד. יוסף סידר וליאור אשכנזי מתרגשים לקראת טקס האוסקר שייערך הלילה
רעיון שנולד בשיחת טלפון. סידר ואשכנזי על סט "הערת שוליים" צילום: רן מנדלסון
>> סידר לקח חלק במפגש בין במאי הסרטים הזרים המועמדים לאוסקר
ראית את שאר הסרטים שסרטך מתמודד מולם?
"ראיתי את כולם, חוץ מהסרט הקנדי".
יצא לך להיפגש עם הבימאי של הסרט האיראני "פרידה"?
"כן, יצא לנו להיפגש עם הבימאי ועם השחקנים בכל מיני פסטיבלים, אבל לא ממש הארכתי בשיחה עם הבימאי האיראני, ולא בגלל שיש תחושה שאנו מייצגים מדינות עוינות, זה פשוט לא קרה".
איך עלה הרעיון לסיפור של "הערת שוליים"?
"זה התחיל בטלפון שקיבלתי יום אחד מנספחת התרבות של שגרירות איטליה בתל אביב, שהודיעה לי בחגיגיות שאני זוכה בפרס מטעם ממשלת איטליה לכבוד 60 שנה לישראל, ומוסיפה פרטים על הטקס. אמרתי לה תודה ושאלתי אותה מי עוד זכה בפרס? והיא ענתה: פרופ' אהרון ברק, פרופ' צבי ינאי, פרופ' אהרון צ'חנובר וממשיכה לציין עוד אנשים כאלה. התחלתי לחשוב שהיא טעתה בכלל כשהתקשרה אליי, ושהיא בטח מתכוונת לאבא שלי, פרופ' חיים סידר. המזכירה לא ענתה לי בשלילה, ביקשה ממני לחכות רגע, ובשניות האלו כשהמתנתי על הקו, נולד הסרט". המזכירה כמובן שבה לקו והבהירה לסידר שלא מדובר בטעות ושהוא אכן הזוכה בפרס, אבל סידר כבר חשב על התסריט שהוא הולך לכתוב: יריבות בין אב ובנו המתעסקים באותו תחום אזוטרי.
לאבא שלך ולך אין, אני מקווה, יחסים כאלו מתוחים?
"יש לנו מערכת יחסים נהדרת. כל מי שמכיר את אבא שלי יודע שלדמות הזאת אין שום קשר אליו. הוא אדם שעשה עבודה טובה והוא תומך בי מאוד".
ציפית שהקהל יקבל את הסרט בכזו אהבה?
"אתה אף פעם לא יודע איך הקהל יקבל את הסרט כשאתה עושה אותו. אתה פשוט עושה סרט שאתה מאמין בו ומקווה שהקהל יאהב".
מה יותר חשוב מבחינתך, אהבת הקהל, ביקורות המבקרים או הפרסים שהסרט מקבל בפסטיבלים?
"תלוי מי המבקר. אני לא מחפש לקרוא ביקורות, אבל אם יוצא לי לראות אותן, אני קורא. כל הצדדים חשובים. הסרט צריך להוכיח את עצמו בשתי הזירות, גם בקרב הקהל שיבוא לראות את הסרט. אבל בשביל סרט ישראלי הפסטיבלים חשובים מאוד כי הם נותנים למדינה פרופיל בינלאומי וחשיפה".
אתה אף פעם לא יודע איך הקהל יקבל את הסרט. סידר במפגש של במאי קטגוריית הסרטים הזרים
צילום: אי-פי-אי
היה לך ברור את מי את רוצה לתפקידים הראשיים?
"על בראבא חשבתי תוך כדי הכתיבה, ואחרי שנפגשתי איתו הייתי צריך לשכנע את שנינו שזה רעיון טוב. עם ליאור עשינו אודישנים, אבל האמת שלא היו לו הרבה מתחרים. ביקשתי ממנו לקרוא כמה סצנות, וזהו, הרגשתי שהתפקיד מתאים לו".
למה היו בכלל ספקות בנוגע לבראבא?
"שלמה בראבא לא השתתף בסרטים כמעט 30 שנה, הוא מצא את הנישה שלו על בימת התיאטרון, ואולי בגלל זה כשפניתי אליו והצגתי את התסריט, הוא נבהל ולא היה בטוח שזה בשבילו. 90 אחוז מהזמן שלו על המסך הוא לא אומר או עושה שום דבר, וזה קשה מאוד עבור שחקן. בארץ, כל מי שעבר את גיל 30 מכיר את בראבא ואת הדמות שהוא יצר לעצמו. אם הוא יכנס למסעדה, רוב האנשים יזהו אותו, אבל אם אתה מתחת לגיל 30 או עולה חדש, לא תכיר אותו כי הוא כבר לא מופיע בטלוויזיה או בסרטים.
"בזמן שערכנו חזרות לסרט, הלכנו לבקר באוניברסיטה העברית די הרבה, ויש שם עולים חדשים מרוסיה שעובדים כמאבטחים,
וכל יום הסיפור חזר על עצמו; הם שאלו אותו: מי אתה? והוא היה עונה בקושי כזה: שלמה. והם היו עונים: שלמה מה? וגם אם הסיפור היה לוקח רק שתי דקות, הוא היה מתרגז נורא. אז החלטתי לעשות משהו, לקחתי את השחקן המגלם את המאבטח בתחילת הסרט ושמתי אותו במרכז קניות הסמוך למקום מגוריו של בראבא, ואמרתי למאבטח לא להניח לו להיכנס לקניון. זה היה מדהים. הם עמדו שם צועקים זה על זה ואז ה'סוס' הזה שבתוכו יצא החוצה. רק אז ניגשתי אליו ואמרתי לו: הנה, זוהי הדמות שלך. הוא מלא בזעם והוא מפנה את הזעם הזה כלפי כל האנשים שלא מכירים בו ובעבודה שלו מסיבה כלשהי".
כמה עלה הסרט?
"פחות או יותר מיליון וחצי דולר".
זה כלום במונחים אמריקאיים.
"זהו סכום ממוצע במונחים ישראליים, זה לא נחשב לסרט זול".
תלבש אותו הטוקסידו מהפעם הקודמת?
"לא. קניתי חדש".
"אני מודה שאני די עצלן". אשכנזי עם בראבא בפסטיבל קאן האחרון צילום: גטי אימג'ס
איך אתה מסביר שסרט על שני טיפוסים די אפרוריים הצליח להלהיב כל כך את הצופים ואת השופטים בהוליווד?
"תהרגי אותי אני לא יודע. כשעשינו את הסרט לא חשבנו שהוא אפילו יעבוד בישראל, בסך הכל מדובר על אב ובנו, חוקרי תלמוד פילולוגים, לא הטיפוסים הכי סקסיים בעולם. מה גם שהיום הקולנוע נועד לצעירים שמחפשים ריגושים. ובכל זאת זה נגע באיזה אזור שדיבר לצופים".
אתה חושב שהסרט יעזור לך כאן בארה"ב? יפתח לך דלתות? בעבר כבר ניסית את מזלך בהוליווד.
"לא הייתי קורא לזה שניסיתי את מזלי בארה"ב. מה שקרה היה שנפתח איזה חלון הזדמנויות לאחר שהסרט 'ללכת על המים' של איתן פוקס הופץ בארה"ב וזכה להצלחה גדולה, ובאותה תקופה גם 'חתונה מאוחרת' של דובר קוסאשווילי יצא וגם הוא זכה להצלחה, אז הגעתי לכאן ונפגשתי עם הרבה מפיקים ובמאים. היה לי חודש אינטנסיבי מאוד של פגישות, והיו גם הצעות, אבל מכל מיני סיבות זה לא קרה והחלטתי לשוב לארץ. אני מודה שאני די עצלן, לא טיפוס שיתחיל לרוץ לאודישנים. היום הראש שלי עובד אחרת מאשר כשהייתי צעיר יותר. היום אני לא רואה את עצמי משתקע בלוס אנג'לס ונח. טוב לי בארץ".
איך היה לעבוד עם סידר?
"מרתק לעבוד איתו. אני הרבה שנים במקצוע ובגלל זה, כשאני מגיע לעבוד על סרט, הבימאים בדרך כלל סומכים על הניסיון או על הידע שלי ומוותרים לי, נותנים לי לעשות את התפקיד איך שאני רואה אותו. לפעמים זה טוב ולפעמים לא כל כך כי שחקן בכל זאת זקוק ליד מכוונת. במקרה של סידר, הוא התעקש על כל פרט, ישב על כל מילה ועל כל משפט שאמרתי. ומה נגיד, הוא הוציא ממני את המקסימום".
ראית את שאר הסרטים המתמודדים מולכם?
"ראיתי רק את הסרט האיראני 'פרידה' והוא טוב מאוד. ממה שהבנתי, הוא התחרות העיקרית שלנו. יהיה מעניין להיפגש עם השחקנים ועם הבימאי, ואין לי ספק שיהיה לנו הרבה על מה לדבר. אמנם הבימאי מייצג את איראן, אבל את הסרט הוא עשה בשם האמנות הפרטית שלו. הוא לא חשב על קרב מול ישראל כשיצר אותו".
על מה אתה עובד עכשיו?
"סיימתי לצלם סדרת סיטקום לטלוויזיה, 'נישואים פלוס', ואני מביים הצגה לתיאטרון בית לסין, 'היופי כן קובע', וגם משחק בהצגה נוספת בשם 'שם פרטי', שזו קומדיה צרפתית העוסקת באב משפחה המחליט לקרוא לבנו אדולף".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם