בראבא: "אני מרגיש כמו בר רפאלי"
שלמה בראבא הגיע ביום חמישי למסיבה לכבוד "הערת שוליים" בחסות פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס. "אני נבוך מכל ההמולה הזאת מסביבי"
"אני, איך אומרים, יש לי ג'ט לג? מה השעה עכשיו בארץ? ארבע וחצי לפנות בוקר? טוב, לא פלא שאני כזה סהרורי", אמר בראבא עם הגיעו לביתם של שנית וסם שוורץ, מפיק מוזיקה מצליח בעיר. למרות הג'ט לג והמחסור בשינה, בראבא לא איבד את חוש ההומור, ובעודו מתפעל מהבית המפואר אמר: "אני פרח מנתניה והנה אני פה וכולם מתעניינים, מה אני אוכל ומה אני לובש, ממש כמו סלבריטאי, חשבתי שזה נגמר לאחר ש'זהו זה' ירדה, והנה מתחולל כאן מחול שדים שלם מאז שהפכנו למועמדים. התחלתי להתייעץ עם רב אם לעשות הגנות נגד עין הרע".
בראבא הגיע למסיבה באיחור אופנתי של שעה וחצי והסביר: "אמרו לי להגיע עד שש וחצי". "וואו. איך כולם רגועים כאן בלוס אנג'לס. אין מלחמות, אין דאגות", הוא אומר בכניסה לבית השוכן בהרי בוורלי הילס ומשקיף לעבר נופה המרהיב של העיר.
שלמה בראבא, היית יכול לראות את עצמך גר כאן?
"ממש לא. כיף לבקר, אבל הבית תמיד יהיה בארץ".
הספקת לראות את הסרט האיראני?
"כן, והוא מצוין וגם עוסק בסכסוך בתוך המשפחה, כך שבסופו של דבר הם לא כל כך שונים מאיתנו. מתברר שכל אחד מאיתנו הוא סכסוך משפחתי מהלך. מלחמה בתוך המשפחה, זה שדה הקרב העקוב ביותר מדם. אנו מדברים על שלום בין מדינות, אבל מה עם שלום בתוך הבית? זוהי חתיכת מלחמת עולם בתוך המשפחה, אז אולי צריך להתחיל בבית לפני שמתחילים לדבר על שלום בין מדינות. אני והוריי, למשל, לא התפייסנו עד שהם נפטרו, ואז היה כבר קשה מאוד להתפייס".
אתה חושב שיש ל"הערת שוליים" סיכוי לזכות?
"זו תהיה הפתעה גדולה אם נזכה. בינתיים הסרט האיראני הוא המתמודד הכי רציני שלנו, אבל מי יודע? בדרך כלל הסרט שזוכה הוא הסרט שלא מצפים ממנו לזכות. אני מקווה שנהיה מופתעים לטובה ביום ראשון".
מה הספקת לעשות מאז שנחתת?
"לא הרבה. הייתי צריך ללכת למדידות בשביל הטוקסידו, הרגשתי כמו בר רפאלי".
אתה מופתע מהטררם סביבך?
"מאוד. אני בעיקר נבוך מכל ההמולה הזאת סביבי, נראה לי שזה יצא קצת מכל פרופורציה", הוא אומר ומסתכל על עדת הצלמים העומדים בהיכון עם המצלמות והמיקרופונים השלופים. "כולם פתאום מקשיבים לך ואתה צריך לומר דברים בעלי משמעות, ואני לא הכנתי שום דבר כזה. אולי אני צריך לומר שהגיע הזמן שנתעורר ונמנע מלחמה מיותרת? משפטים גדולים כאלו. האמת שאני די הולך על עננים. זה די סוריאליסטי להיות כאן בדרך לטקס האוסקר. כשהיינו ילדים, האוסקר נראה לנו מושג רחוק כזה, לא נתפס, והנה אנחנו חלק ממנו. אני צריך לקחת חצי כדור הרגעה מיד, כי אני כבר נכנס לוואליום מדאיג ועוד רגע זה הופך להתקף חרדה".
מנכ"ל
למחרת בבוקר, יום שישי, אני שוב פוגשת אותו על השטיח האדום בתיאטרון "קודאק", שבו יתקיים הטקס. כל המועמדים לאוסקר הגיעו למפגש עם העיתונות ולצילומים אחרונים, יומיים לפני היום הגדול.
אז בראבא, איך ישנת?
"ישנתי טוב, קיבלתי את הסוויטה של וויטני יוסטון".
הצלחת להתגבר על הג'ט לג?
"עדיין לא והשמפניה לא עוזרת. הגוף שלי מלא בשמפניה מאתמול, אני צריך לעשות עכשיו חוקן".
אז הטוקסידו כבר מוכן?
"כן, אבל עם הנעליים שיגעו אותי. שלחו אותי לחנות מיוחדת לנעליים שמכינים למועמדים לאוסקר. מתברר שהנעליים שנועלים המועמדים צריכות להיות מבריקות בדיוק במידה הנכונה, ושלי לא היו מספיק מבריקות. האמריקאים חושבים על הכל".
ממה אתה הכי פוחד?
"מלתת ראיונות באנגלית".
לבסוף לא נותרה לבראבא ברירה, והוא נאלץ להתמודד עם החשש שלו ולשבור שיניים בראיונות באנגלית לתקשורת הזרה. כעת עליו רק להתרגל לנעליים החדשות המבריקות, לפני שיצעד איתן על השטיח האדום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם