השור הלא זועם: "הוגו" ראוי למועמדויות הרבות לאוסקר
"הוגו" הוא ההתנסות הראשונה של מרטין סקורסזה בסרטי ילדים. התוצאה מתוקתקת ומרהיבה, גם אם מעט עקרה
''הוגו'', במאי: מרטין סקורסזה, ארה''ב 2011
הגעגועים לימי התום גדולים. "הארטיסט" - הסרט שיזכה כנראה הלילה בתארים הנחשבים של הוליווד - מתגעגע לשנת 1928, לאותו מומנט היסטורי שבו הוסיפו לסרטים האילמים את אלמנט הסאונד. "חצות בפריז" של וודי אלן, המגיע הערב לטקס כשהוא מצוחצח עם ארבע מועמדויות, מתגעגע אף הוא לראשית שנות העשרים של המאה ה-20. גם "הוגו" טובל בשלולית הנוסטלגיה הזאת, המבטיחה מצע של התרפקות נעימה ומחממת לב אל עבר תמים, אל עידן כאילו טהור, הגדוש עדיין בתקוות גדולות.
העלילה: יתום זריז אצבעות, הוגו שמו, חי לו בתחנת רכבת פריזאית, תוך שהוא משתדל לחמוק משוטר קפדן המנסה לצוד אותו, ולשגרו לבית יתומים. השנה היא 1930 בערך, ובמהלך רגעי ההתחמקות שלו מרודפו העיקש, פוגש הוגו באיזבל הקטנה, ילדה אסופית החיה בביתו של מאמץ קשיש ושמו פאפא ז'ורז', המחזיק בדוכן מזכרות בתוך אותה תחנת רכבת. מאוחר יותר מתבררת להוגו ולאיזבל עובדה מדהימה: פאפא ז'ורז' אינו אלא ז'ורז' מלייס - קוסם, ממציא ומי שנחשב לבמאי הסרטים הראשון בעולם.
להלן פיסה של היסטוריה פילמאית: מלייס, יליד 1861, שפעל בעיקר בקרקסים, נכח בהצגת הראינוע הראשונה שהתקיימה בפריז בדצמבר 1895. הוא ניסה אז
והנה המשך ההיסטוריה: ב-1902 ביים מלייס את הבלוקבסטר הראשון בתולדות הפילם. היה זה "המסע אל הירח", שהופק על פי ספרו של ז' ול ורן. סרט זה הוא הארוך בסרטי התקופה (14 דקות) והקופתי מכולם, שאמנם צולם בגוני שחור-לבן, אך הופץ בעותקים צבעוניים. מלייס ועוזריו צבעו במכחול ידני את 13,375 הפריימים שמהם הורכב הסרט, ובכך השיגו יתרון עצום על כל מפיק סרטים מתחרה באותה התקופה.
עשר שנים לאחר הפקת "מסע אל הירח", כלומר לפני 100 שנים בדיוק, סבל האולפן של מלייס מהתמוטטות פיננסית, וזו גררה בעקבותיה התמוטטות נפשית של האמן. בשיא דיכאונו ניסה מלייס לשרוף את הנגטיבים של סרטיו, ורק מעטים מהם שרדו את האסון. אחד מהם היה "מסע אל הירח", שסביב פרויקט הגילוי המחודש שלו מתפתחת עלילת "הוגו". עד כאן דבר ההיסטוריה.
מרטין סקורסזה ("נהג מונית", "השור הזועם", "שאטר איילנד"), שהקריירה שלו לא ניתבה אותו מעולם אל ז'אנר סרטי הילדים, קיבל לידיו תקציב של 170 מיליון דולר, המתורגמים ב"הוגו" להפקה מתוקתקת היטב בתלת-ממד. אחד האלמנטים הבולטים בסרט מתמצה בהתעקשות שלו לערב את הצופים בסוגיות טכניות, שבסיסן בפעילות של גלגלי שיניים מכניים. לא אחת נראה כאילו הסרט מנסה לבלוע את צופיו אל תוך מכונה, כאילו הם שחקנים שהם חלק מ"זמנים מודרניים" - סרטו הנודע של צ'רלי צ'פלין משנת 1936 - שבו בולעת מכונת סרט נע את הקומיקאי הגדול.
פה ושם משלב סקורסזה בעלילת "הוגו" קטעים מתוך סרטים אילמים בכיכובם של צ'פלין, באסטר קיטון והרולד לויד כאקט של הצדעה לאמנות שהיתה ואיננה עוד. סקורסזה, מבעלי ההבנה והתשוקה הגדולים ביותר למדיום הפילמאי, דווקא נכשל הפעם בניסיון לחולל על הבד את אותו קסם קולנועי שיטיל את הצופים חזרה אל עידן הזהב ההוא. סרטים כמו "שיר אשיר בגשם" או אפילו "הארטיסט" עושים זאת טוב מ"הוגו". אולי משום שלא רבץ עליהם החותם של סרט לילדים.
לצד הילדים אסא בטרפליי (הוגו) וקלואי גרייס מורץ (איזבל) משתלבים בעלילה גם השחקנים בן קינגסלי (בתפקיד פאפא ז'ורז'), סשה ברון-כהן, ג'וד לאו, ריי וינסטון וכריסטופר לי בן ה-90. אף אחד מהם, כולל הילדים, אינו מצליח לעצב דמות שתיתן פייט של ממש למכשור הטכני שגודש את הבד. ואולי גם זו סיבה לעקרותו המסוימת של הסרט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם