ראשי » תרבות » אמנות ובמה » אמנות

זו ארץ נהדרת זו: אורי גוטליב אופטימי לגבי מצב הסאטירה בישראל

בחמישי בערב ייצא לדרך הפרסטיטוציה - פרס ליצירת הסאטירה המצטיינת של השנה. אורי גוטליב, אחד המשתתפים בהשקה, מסביר על חשיבותה של הסאטירה בעידן הריאליטי

 
''אני לא בטוח שאני אופטימי לגבי עתיד ישראל באופן כללי, אבל אני בהחלט אופטימי לגבי מצב הסאטירה בישראל", אומר אורי גוטליב, שיחד עם שורה של סאטיריקנים נוספים יוציא לדרך בחמישי הקרוב, על בימת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, את הפרסטיטוציה - פרס הסאטירה הישראלי הראשון. הפרס, על סך 10,000 שקל , יוענק בדצמבר 2012 ליצירה המצטיינת של השנה החולפת, כפי שתיבחר על ידי ועדת השופטים המורכבת מבמאים, שחקנים וקומיקאים.

"יש תנועה הולכת וגוברת של אנשים שלא מפחדים להגיד מה שהם חושבים", ממשיך גוטליב, שבערב ההשקה יבחר יחד עם אפרים סידון, עינת ויצמן, אלכס ליבק ואבי דנגור ("אבי הזמר") את קטעי הסאטירה הישראליים האהובים עליהם בכל הזמנים. "יש יותר ויותר אנשים זועמים ודעתניים, ויותר יותר מקומות בתקשורת, שהם לא הפריים טיים של ערוץ 2, שאומרים בהם את הדברים האלה. ויש תנועת התעוררות חברתית הולכת וגוברת, ואנשים שמוכיחים שאפשר לצאת לרחוב ולמחות. נהגי מוניות כבר לא מדברים איתי רק על הערבים, אלא על מחירי הקוטג' והפסק זמן. כל זה הוא דלק לסאטירה". ערב השקת הפרס - יוזמה של תיאטרון יפו בראשות המנכ"ל הנכנס יעקב אגמון, המנהל האמנותי יגאל עזרתי והבמאי יובל רוזמן - ייחתם בבכורה להצגה "הבועהלי" בבימויה של יעל טל המספרת על קבוצת שחקנים שמנסה לעלות הצגת סאטירית והופכת להיות מושא הסאטירה של עצמה.
"חשוב מאוד שיהיה פרס כזה", אומר גוטליב, "בתקווה שהוא יהיה סנונית ראשונה במודעות שתלך ותגבר לחשיבות הסאטירה בחיינו. זה עולם חשוב מאין כמותו שעדיין לא מקבל את החשיפה המגיעה לו".

איזה קטע בחרת כקטע הסאטירה האהוב עליך בכל הזמנים?
"בחרתי קטע מתוך התוכנית של שי ודרור ששודרה ברשת. זה מערכון שהצחיק אותי מאוד, ובו דרור, על תקן מארח בתוכנית אירוח, מארח את שי בתפקיד משוררת פלצנית שמדברת על השיר החדש שלה, 'הכוס הפרטי' שמו. שיר על הכוס שלה. הפרטי. זה נורא מצחיק וזה מלא חצים סאטיריים על שמרנות ועל פוריטניות ועל פלצנות של אמנים ועל מסחור של טלוויזיה ועל פמיניזם ומלא דברים. סאטירה מעולה לדעתי. בכלל לדעתי שי ודרור עושים סאטירה מעולה וחבל שהתוכנית שלהם ברשת נעלמה מהר. זה היה בתקופה שרשת היתה יותר נועזת מאשר היום, והיו לה כמה וכמה תכנים סאטיריים אמיצים 'שוטטות', 'הכל דבש' וגם שי ודרור".

היום זה לא ככה?
"עכשיו יותר מתעסקים שם בריאליטי ובתוכניות גדולות כאלה. בסך הכל בערוץ 2 היום, גם בקשת וגם ברשת, קשה לעשות סאטירה של ממש. יש נגיעות פה ושם כמו 'מצב האומה' אבל בגדול אין ממש סאטירה, ובטח לא סאטירה נוקבת באמת כי המצב קשה ואין כסף וכולם מפחדים ומכוונים להמונים".

מפחדים ממה?
"מפחדים לאבד רייטינג כי אולי ירגיזו פלח קהל מסוים, או איזה מפרסם חשוב, או איזו משפחה עשירה ששולטת בהם ישירות או בעקיפין, וראינו מה קורה כשמרגיזים משפחות עשירות בתקשורת. יש היום יותר מדי קשרים ויותר מדי חיבורים בין משפחות עשירות לערוצי טלוויזיה גדולים מכדי שמישהו ירגיש חופשי לעשות סאטירה. אז מה שיוצא זה שהסאטירה האמיתית הולכת למקומות הקטנים יותר - לערוצי נישה, לרדיו ואפילו לתיאטרון פרינג'. מצד אחד זה מבורך כי זה קיים, אבל מצד אחר חבל, כי ברור שדרך פריים טיים של ערוץ 2 אתה יכול להגיע להרבה יותר אנשים".

אבל אם אותם אנשים היו רוצים לראות סאטירה נוקבת אז היתה בפריים טיים סאטירה נוקבת. רוב האנשים מעדיפים לראות "האח הגדול".
"זה מעגל. העם רוצה אז נותנים לו, ואז הוא רוצה יותר, אז נותנים לו יותר. אבל המעגל הזה לא מחויב המציאות. אם באיזו אוטופיה היו מפסיקים לשדר תכנים רדודים ונותנים לציבור רק תוכניות מאתגרות יותר או בועטות יותר, אז אחרי תקופת הסתגלות קצרה אנשים היו רואים את זה ומדברים על זה למחרת בשיחות הברזייה כי זה כל מה שהיה".

סאטירה בערוצי נישה ובתיאטרוני פרינג' היא לא בבחינת לשכנע את המשוכנעים?
"לא בהכרח. קודם כל צריך להבין את המספרים. את 'הרצועה', ששודרה בזמנו בערוץ הכי נישה, בביפ, ראו לפי נתוני הרייטינג מאות אלפי אנשים, ואת התוכנית של שי ודרור ברדיו, שהיא סאטירה מאוד מאוד חריפה, גם שומעים הרבה מאוד אנשים. כמו שאמרתי, אנשים מפתחים טעם לפי מה שנותנים להם. זה לא שהיתה דרישה עכשיו לעשות את 'דה ווייס', אז עשו. להפך, נתקבלה החלטה אצל המנהלים לעשות את זה. החלטה כנראה נכונה מבחינה כלכלית, אבל זה בא מהם, לא מהקהל".

גוטליב

לא רק אומר, הוא גם עושה. בימים אלה הוא הכוח המניע מאחורי "קאמבק", תוכנית הסאטירה היומית של הוט, ויש לו בקנה שתי סדרות קומיות נוספות ("מקווה שגם הן יהיו בהוט"). בד בבד, הוא גם נכנס לאחרונה כשותף בבר במתחם שוק הפשפשים ביפו, "שאפה בר" שמו, ובעסק של ייבוא קפה, "כי באמת בא לי קצת עצמאות ושקט כלכליים, ולא להיות תלוי באחרים, וב'האם תהיה עוד עונה או לא תהיה עוד עונה', 'האם אוהבים אותי או לא אוהבים אותי'".

באמת סוגיה לא לגמרי פתורה.
"כן, ואני לא כל כך רוצה לעסוק בזה כי מה שחשוב פה זה עניין הסאטירה, שלשמו נתכנסנו, אבל זה נכון שבתקופה האחרונה קשה לי להתחבר לערוץ 2 ולמה שמצפים שאעשה שם. אינשאללה זה ישתנה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...