יום הולדת מושלם: לו ריד בן 70. שמונה סיבות לאהוב אותו (או לא)

מהאלבום האגדי של הוולווט אנדרגראונד וניקו, דרך קריירת הסולו הלא אחידה, אלבום הדיסטורשן שאף אחד לא הצליח לעכל ועד שיתוף הפעולה השנוי במחלוקת עם מטאליקה. לו ריד בן 70 ועדיין יודע איך לערער את עולם הרוק

עידן בן סימון | 2/3/2012 16:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: לו ריד
 
אין רגע משעמם. לו ריד
אין רגע משעמם. לו ריד צילום: גטי אימג'ס

לו ריד חוגג 70 וזו הזדמנות לבחור שמונה תחנות בקריירה המוזיקלית של הרוקר הוותיק. במבט ריאליסטי, קר ואדיש, ריד ניצב תמיד בקדמת האוונגרד של הרוק עם טקסטים קשים, טיפוסים אקסצנטריים, מיניות לא מוגדרת ומנה גדושה של הרס עצמי. בזמן שילדי הפרחים של שנות השישים שרו בקליפורניה על אהבה ושלום, ריד וחבריו בניו יורק שרו על הרואין וטרנסוויסטים. אם זה במופעי מולטימדיה של הוולווט אנדרגראונד לקהל המופרע של אנדי וורהול, או מאוחר יותר כשניסח בברלין זרמים חדשים של גלאם רוק וסלל את הדרך לפאנק.

1. הפעם הראשונה בה נתקלתי בריד הייתה בערך בגיל 16. בעיירה הקטנה ממנה אני בא, לילה אחד נשרף הפאב הבודד באופן מסתורי ועלה בלהבות. למחרת, כל העיירה באה להספיד את צריף העץ הישן ועמוס הזיכרונות שעדיין העלה עשן גחלים. בין שאריות הג'וק-בוקס המפויח, מישהו מצא דיסק חרוך, כמעט נמס. כשהגענו הביתה בדקנו אם נותרה לו תקווה ואפשר לנגן אותו. הקומפקט דיסק חשב מעט ולפתע לו ריד והוולווט

אנדרגראונד החלו בלי אזהרה לנגן את Sunday Morning שכתב עם ג'ון קייל. השיר היה כל כך עוצמתי והצלילים כל כך מיוחדים, עד שכל הדרך הביתה ריחפתי ולקח לי ימים להתאושש מיופיו. למעשה, עד היום אני כמעט לא זוכר את השירים האחרונים באלבום האגדי עם ניקו, בגלל שאלו בדיוק הרצועות אליהן הגיעו הלהבות. בשבילי, האלבום הזה יישאר תמיד באורך שש רצועות ועוד אחת קופצת.

 

2. ב-1972 קריירת הסולו של ריד נפתחה בשני אלבומי סולו שביססו את עמדתו כיוצר עצמאי מחוץ לוולווט אנדרגראונד. הראשון (Lou Reed) לא זכה לתהודה, אך האלבום ששימש כיריית הפתיחה הרשמית הוא זה שהופק בעזרתו של דייויד בואי ומיק רונסון  -Transformer. שירים כמו  Perfect Day ו-Satellite of Love הציבו את ריד האפל, למרבה האירוניה, בלב המיינסטרים. ב- Walk on the Wild Side, העיבוד החכם של בואי לטקסט של ריד היה כל כך מוצלח עד שנדמה ושום תחנת רדיו לא באמת שמה לב שריד שר על זנות, סמים, והטיפוסים הצבעוניים מה-Factory של אנדי וורהול, לרקע ליין בס בלתי נשכח. 

 

3. נדמה שריד ביקש להתנער מתדמית הלהיטים שדבקה בו וההצלחה של האלבום, ושנה אחריו כתב את "ברלין". האלבום נחשב על ידי רבים למדכא במיוחד, אבל מעריציו של ריד רואים בו פנינה לא מוערכת מספיק. באלבום קונספט קברטי, הוא שוטח את סיפורם הטרגי של זוג ברלינאי הקבור (כמו ריד עצמו באותה תקופה) תחת ערימות של דיכאון והרואין. Lady Day (שלוקח את ההשראה מכינוייה של הזמרת בילי הולידיי וגורלה הטרגי לא פחות), מתאר בדרמטיות את קרוליין, גיבורת האלבום, וחייה העצובים בין הבר לקירות הירקרקים.

 

4. למרות ש"ברלין" בישר את הסאונד הקרב של שנות השמונים, בשנות השבעים הבמות היו שייכות לגלאם רוק. למרות שהתדמית הדיכאונית והגישה האפאטית של ריד רחוקה מכך שנות אור, בכל זאת דבק בו קצת מאבק הכוכבים של זיגי סטארדאסט והוא הוציא את הקלטות ההופעה חיה - Rock'n'Roll Animal, האלבום שהחזיר אותו לגל המכירות. בגרסה נקייה יותר לשיר שכתב לוולווט אנדרגראונד - Heroin, ביצע ריד תפנית לרוק אצטדיונים והוכיח שהוא יודע לפלרטט גם עם קהל גדול.

 

5. כמו ג'ון קולטריין עם Meditations ודילן עם Portraits, גם ריד רשם לעצמו אלבום שהמעריצים לא בטוחים אם הוא יריקה בפנים או הצהרה אמנותית. את Metal Machine Music, אחד האלבומים השנויים במחלוקת בהיסטוריה של הרוק, קשה מאוד להגדיר. מדובר ב-64 דקות של פידבקים ורעשים אלקטרוניים חסרי כל מלודיה. ריד טען שהוא התכוון לאלבום הזה ברצינות תהומית ואפשר לשמוע בו רמיזות ליצירות קלאסיות תחת ההריסות. אחרים טוענים שזו הייתה דרכו להשתחרר מחברת התקליטים החונקת RCA. האמת היא כנראה באמצע הדרך, או אולי מסתתרת באלבום עצמו, במקרה שיש לכם לב חזק מספיק כדי לשמוע אותו בהילוך אחורי ולחפש מסרים סודיים. כולם מדברים עליו כאנקדוטה בקריירה, מעטים באמת האזינו לו.

 

6. את שנות השמונים פתח ריד בתפנית - בוגר יותר, רגוע יותר, נקי מאלכוהול וסמים וחוזר למבנה הישן של גיטרה-בס-תופים באלבום הלירי Blue Mask. שנתיים אחרי, באלבום New Sensation , נדמה שריד קיבל עוד תפנית של מאה שמונים מעלות. מדובר באלבום האופטימי ביותר שאפשר לצפות ממי שרק לפני עשור הזריק על הבמה. אחרי שנים של הרס עצמי ומיאוס מוחצן, ריד שחרר שירי פופ מצליחים וקצביים, שמוכיחים פעם נוספת - שנות השמונים לא היו פשוטות לאף אחד.

 

7. את שנות התשעים, כשהפופ הולך וגואה בחסות MTV, פתח ריד באלבום רוק פשוט, חד וקולע שהקדיש לעיר לה הוא חייב הכל - New York. העיר שימשה כזירה בה מרבית הדמויות משיריו ניהלו את חייהן הצבעוניים וסיפקו לו חומרים לנגינה וכתיבה, והיא מקבלת פה את מלוא תשומת הלב. מדכאים ומדוכאים, עשירים ועניים, שוטרים וזונות וכל מה שמרכיב את האורבניות הניו יורקית, ריד יצק לשיריו.

 

8. מתבקש להציג את לו ריד של ימינו דרך שיתוף הפעולה עם מטאליקה - Lulu, שזכה לביקורות קשות  ואפילו גרם למעריצי מטאליקה לאיים ברצח על השועל הוותיק. מובן מאליו שמעריצי מטאליקה לא יתחברו לספוקן וורד של ריד, שהגיע מדור אחר ומאיים להם על הגבריות המטאלית הקשוחה, אבל מדהים לראות שבגילו, ריד עדיין בועט, מרגיז ומרתיח אפילו את מוסדות הרוק המאתגרים ביותר. מזל טוב.

 

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים