לידיעת הקורא אילן רבינוביץ': "שיטה מסוכנת" הוא מישמש דידקטי
בדרמת המתח "שיטה מסוכנת", העוסקת בקרל יונג ובזיגמונד פרויד, ממחזר דיוויד קרוננברג את החומרים הישנים שלו בלי להציג זווית הצצה חדשה
''שיטה מסוכנת'', במאי: דיוויד קרוננברג, ארה''ב 2011
באותן סצנות הפותחות את סרטו האחרון של דיוויד קרוננברג ("היסטוריה של אלימות", "סימנים של כבוד") נדרשת נייטלי לגלם את סבינה שפילריין כשהיא שרויה בעיצומו של התקף היסטריה בלתי נשלט. שפילריין היא נערה יהודייה בת 17 שנשלחת ב-1904 על ידי הוריה העשירים מרוסיה למרפאה פסיכיאטרית בציריך בתקווה ששיטותיו החדשניות של אחד, קרל יונג, אולי יצליחו לרסן אותה. סביב מפגש זה, והנגזרות האתיות הנובעות ממנו, נסב "שיטה מסוכנת", המסתמך (חזק מדי) על מחזה מאת הבריטי כריסטופר המפטון.
למפגש הטעון בין הצעירה היהודייה לפסיכיאטר השוויצרי המתחיל, שכמה עשרות שנים מאוחר יותר יהפוך לגורו של כת הפסיכואנליטיקנים, יש שותף נוסף ורב-משקל. תחילה הוא בבחינת סמוי מן העין, אך ככל שמתקדמת העלילה הופכת נוכחותו למנוע העיקרי המדרבן את התגלגלות העניינים. מדובר בזיגמונד פרויד, אביו הרוחני של יונג הצעיר, שעל פי כל כללי הפסיכולוגיה הפרוידיאנית מחויב למרוד בו על מנת לתפוס את מקומו כמוציא ומביא של הסצנה הפסיכואינטלקטואלית.
לא יהיה זה מוגזם לקבוע שהציווי האדיפלי הוא שטוען את "שיטה מסוכנת" באנרגיות הדרמטיות ההכרחיות. חבל רק שמדובר במהלך ספרותי-תיאטרלי צפוי מדי, שגם הביצוע הפילמאי שלו לוקה מעת לעת בצניחות של שעמום. כל זאת למרות שברור לכל כי המחזה/סרט הזה מסתמך על אירועים מכוננים שאכן התחוללו בראשית ימיה של הפסיכואנליזה.
יונג, עדיין מטפל אלמוני, אך נשוי ואב לילדים, מתאהב במטופלת הפראית שלו, ובכך חוצה קווים אדומים ואסורים. פרויד, האלוהים הפרטי שלו, לומד מרחוק על הסיטואציה הבלתי נסלחת הזאת, ומכריז מלחמה על יורשו המובהק. בעוד שני אלה - גבר אחד יהודי ועוד אחד פרוטסטנטי - מתקוטטים ביניהם בקטטה אינטלקטואלית, מבצעת האישה הצעירה והכנועה לכאורה מעקף קריירה מזהיר ומוכתרת בעצמה כפסיכולוגית חלוצית ומובילה בתחומה.
מובן שחדירה נשית זו לטריטוריה הזכרית של בעלי הסמכות רק מסבכת את מערכות היחסים הטעונות ממילא במתח מיני בין הדמויות ההיסטוריות. לכל ההתמודדות הרעשנית הזאת יש לצרף גם את העובדה כי למעשה מדובר פה בעימות דתי בין צמד יהודים שובר מוסכמות הניצב מול הנוצרי יונג, בעל הנטיות הפגניות (שלימים תתפתחנה להשקפת עולם נאצית).
כל המישמש הזה מוטל על הבד בטכניקה דידקטית מדי שמשלבת
ואכן בעבר כבר הזין המשולש הגועש שפילריין/יונג/פרויד כמה וכמה סרטי עלילה ותעודה; קרוננברג, למרבה האכזבה, אינו מוסיף ל"שיטה מסוכנת" שום מגע ייחודי משלו, ודי להשוות את עבודתו השגרתית כאן אל "אופיום" המסעיר, סרטו של יאנוש סאס ההונגרי (2007), שעוסק אף הוא בנושאים זהים.
נייטלי, בדרך כלל שחקנית המשרה סביבה אווירה עוכרת שלווה, נדרשת הפעם לזנק בבת אחת במעלה סולם ההיסטריה ולעולל מול המצלמה דברים לא נעימים לצפייה. שני שותפיה לדרמה - ויגו מורטנסן (בתפקיד פרויד) ומייקל פסבנדר (יונג) - ממש רגועים לעומתה, אך לא פחות בלתי אפקטיביים. אם ניתן לציין לחיוב מישהו הקשור להפקה, זהו הצלם הוותיק פיטר סושיצקי, שמשתדל להתאים את רוחב עדשות המצלמה שלו לאופיין המעוות לעתים של הדמויות הראשיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם