יהודי זקן: ספרו האחרון של פיליפ רות טוב רק עד עמוד 62
פיליפ רות, הסופר שתקע אזורים צחיחים בעלילה שופעת, לא בטח בסיפור שהיה בידיו. ובכל זאת כדאי לקרוא, בזכות ההומור העצמי ותיאור ניו יורק עם בחירתו המחודשת של בוש לנשיאות
אחרי התפנית הסיפור מוסט למקומות רדודים, צפויים ומאכזבים. "הרוח יוצא" כריכת הספר
עד עמוד 62 שבתה אותי חוכמת הסיפור של פיליפ רות. נייתן צוקרמן שלו, בן דמותו, מגיע לניו יורק לאחר גלות שגזר על עצמו בבית מבודד במסצ'וסטס. אחת עשרה שנים היתה לו בחלון בִּיצה ואנפה חלפה מול מבטו. היה לו אגם, היה לו יער, וכמעט שלא שוחח עם איש. הוא כתב, הוא שמע מוזיקה הוא קרא את הספרים שאהב כשהיה סטודנט, במיוחד את ג'וזף קונרד.
"אני לא הולך לארוחות חגיגיות, אני לא הולך לסרטים, אני לא רואה טלוויזיה, אין לי טלפון סלולרי או מכשיר וידיאו או נגן די-וי-די או מחשב. אני ממשיך לחיות בעידן מכונת הכתיבה, ואין לי מושג מה היא רשת האינטרנט. אני לא טורח עוד להצביע. אני כותב רוב היום ולעתים קרובות אל תוך הלילה". צוקרמן בן שבעים ואחת והתקווה ששלפוחית השתן שלו תחדל לדלוף מחזירה אותו לכרך התפוח, בשבוע שבו נבחר בוש ג'וניור לקדנציה נוספת.
עד עמוד 62 הלכו והתקבצו חומרים מרתקים, נועזים בכנותם, מבטיחים עלילות משנה רוויות אמירות מעניינות על ספרות וסופרים באמריקה ועל החברה האמריקאית ועל הזיקנה. היה סיכוי טוב גם למאבק טעון מתח בין צוקרמן למוד הקרבות לבין סופר-עיתונאי צעיר ותוקפני, שתכנן לחשוף פרטים אפלים מעברו של מי שהיה הסופר הנערץ על צוקרמן. כך כותב צוקרמן על יצירת ע"א לונוף בתום לילה של קריאה מחודשת בסיפוריו הקצרים: "המנעד המצומצם של הפרוזה של לונוף, טווח העניין הצר שלו והריסון חסר הפשרות שנקט, במקום שיעמידו מגבלה ניצחת על תחום ההשתמעות של סיפוריו ויפגמו בכוחם, הפיקו הדהודים צופני סוד כשל גונג, ואלה הותירו אותך תוהה איך יכולים כזה כובד ראש וכזו קלות דעת לשכון בכפיפה אחת בחלל קטן כל כך, ולחבור זה לזה לכלל ספקנות מרחיקת לכת כל כך". אם רות יודע לזהות כך איכות ספרותית, לא ברור איך הרשה לעצמו למהול בלי מידה את תמצית הסיפור הטוב שהיה בידיו.
רות מצית תחילה את דמיון הקורא ומעיר בו תשוקה עזה להמשך הסיפור. יצירותיו של לונוף, המסתורין שאפף את שתיקת חמש הנשים האחרונות לחייו, סוד נעוריו המביש, כל אלה יכלו להוות במה נהדרת להתפתחות הסיפור על צוקרמן עצמו. אך רות בחר אחרת, או שחסרה לו התנופה הסיפורית כדי לנווט בכיוון המרתק.
עד התפנית, ופה ושם גם לאחריה, אפשר להנות מההומור העצמי של רות ומההבטחה לסיפור מעורר על מפגש לא צפוי עם אשתו השנייה של הסופר הנערץ. אך בעמוד 62 תעה הסיפור לפתע לתפלות על גחמת אשמאי זקן. עד לעמוד זה אפשר היה לרוות נחת מן המודעות העצמית של הסופר הכותב על סופר, מפקחותו של מי שהתפכח וצפה במרוץ הניו יורקי ממרחק, ממחשבותיו העצובות של יהודי זקן ששלפוחיתו דולפת. ליהודי הזה לא נותר דבר מלבד בדידותו השלווה. הוא לא ירגיש השפלה מבזה יותר מזו שחש בשל ההכרח להניח תחבושת סופגת בין רגליו וללבוש תחתוני פלסטיק.
אחרי חדירת הרוח האחרת הסיפור מוסט למקומות רדודים, צפויים ומאכזבים. צוקרמן נמלא תשוקה לאשה צעירה, אשת איש חביב. הוא מתחיל לפנטז דיאלוגים. הוא מגיש את הדיאלוגים לקורא. רפליקות מימיות, לא חשובות, התגרות הדדית משמימה, שנועדה לגרות גם את הקורא, לפחות אינטלקטואלית. אך העניין אובד בכל פעם שדיאלוג מומחז כזה נוחת על הדפים. יאללה כבר, תגמרו עם האוננות הסתמית, הניחו לכתוּב לקלוח ולדווח על הסופר היהודי הזקן והחכם, ששלפוחיתו עדיין דולפת למרות ההתערבות הכירורגית. הנה הוא שב ומופיע. הוא מעורר תקווה מחודשת לעניין, אך מיד אחר כך חוזר ומזרזף לו עוד דיאלוג בדיוני עם הגברת הצעירה, יפה שכמותה ודעתנית, כמובן.
ההנחה שצוקרמן, שהיה לאימפוטנט (בעקבות הסרת בלוטת הערמונית), רוצה לחוות תשוקה מינית פעם נוספת, אינה מספקת הנמקה
ספרותית מוצקה דיה. דווקא הדיאלוגים ההזויים הם שמדללים את חומרת התשוקה, זורים אותה לרוח. רות התוקע אזורים צחיחים בתוך שדה הסיפור השופע, הוא סופר עייף, שלא בטח בסיפור שהיה בידיו. וצוקרמן המבטיח להלחם בעיתונאי הצעיר, הוא בעצם גיבור שמוותר מראש. סופם של הסיפור ונחישותו של הגיבור, שהם אובדים ונמוגים כדיונת חול ברוח.
הספר ראוי לקריאה בכל זאת, בזכות ההתבוננות הביקורתית של רות בעצמו, בזיקנה, בהווייה הניו-יורקית. ניו יורק שלמחרת בחירת בוש לקדנציה נוספת, היא תל אביב שלמחרת בחירת ביבי לקדנציה נוספת. אווירת נכאים, מלחמה באופק ואימת הסוף. במקרה של צוקרמן, אובדן האונות האישי והבידוד הרחק ממעגלי ההשפעה, חוברים בסימטריה לאסון הלאומי - בחירה מחודשת של נשיא טיפש המוליך את ארצו לעתיד גרוע אף מן ההווה.
פיליפ רות, "הרוח יוצא", מאנגלית: אמיר צוקרמן, זמורה ביתן, 263 עמ'
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם