הדוקטור נחשף: הרמן קוך בז לאדם הבוגר בספרו החדש
הרמן קוך אינו מאמין במידות הטובות של האדם. בין ילדות לבגרות הופך האדם ליצור צחיח, אחוז תאוות, חסר גבולות, שקרן, סוטה, בלתי מרוצה. כך ב"ארוחת הערב" של הסופר, וכך גם ב"בית קיץ עם בריכה"
אי-שם בין ילדות לבגרות הופך האדם ליצור חסר גבולות, שקרן, סוטה ובלתי מרוצה. "בית קיץ עם בריכה" כריכת הספר
רופא המשפחה, המספר כאן את סיפורו האינטימי ביותר, אינו הדמות האמפתית הרחומה המצטיירת באיפיונה הקולקטיבי, כפי שבבית הקיץ עם הבריכה אין שמחה אמיתית, והנופשים אינם שלווים. הרופא אמנם מאזין לחוליו בקליניקה הפרטית, מעניק להם זמן, בדיקה יסודית ומרשם, אך הוא מתעב אותם ולא איכפת לו שימותו. בית הקיץ אוסף אליו כמה משפחות, שההרמוניה החובקת אותן היא מעטה חיצוני מזויף.
הרמן קוך (יליד 1953) שב ומכה בגרזן הביקורת שלו את ההורות, ובמיוחד את האבהות, את הזוגיות ואת החברוּת. "בית קיץ עם בריכה" פחות מהודק מספרו "ארוחת הערב" (קוך השאיר כאן אפילו תעלומה שולית, לא נחוצה ובלתי פתורה בצד העלילה המרכזית), אך גם הספר הזה עוצמתי, והמועקה שהוא מטיל לעומק הלב לא נמוגה במהרה. הסופר ההולנדי מיטיב לבנות סיפור מורכב ובלתי צפוי. מעשה האמנות שלו פורש עלילה קודרת ומאיימת מעל לרקמה רוחשת של התהוויות יום יומיות. תוכנם של שני ספריו מחסל את האסוציאציות הנעימות שמעלים שמות הספרים.
הגיבור, דוקטור מארק שלוסר, אינו מספר מהימן, אך מלבד הפרט המסתורי המעכיר את ימיו, דומה שהוא מספר יודע-כל. הוא גבר עם מודעות עצמית חריפה, שאינה מתדלקת את המוסריות שלו אלא דווקא את טירופו, אך בו-בזמן מאפשרת לקורא לצפות בנפשו המתערטלת. זהו וידוי של אדם שאינו מאמין בדבר, וחרטה אינה בטווח רגשותיו. הרופא הזה, הסולד מגוף האדם ומתחלואיו ובמיוחד מן החלקים המוצנעים שבגוף החולה, אינו לוקה בביישנות או מבוכה, ודאי שלא בפחד, כשהוא מתאר בפרוטרוט את מחשבותיו המגעילות ואת מעשיו הנוראים. אין בגבר הזה אהבה אלא לבנותיו המפיקות ממנו משהו ממידת השפיות והחמלה. כל שאר באי עולם זוכים לבוז וזלזול מצידו. אשתו מונחת על מפת עולמו כמין ישות בשטח הפקר. היא אמנם אינה שייכת לשאר העולם הגס והבזוי, אלא שותפה לדרך ולטרגדיה המשפחתית, אבל אין צורך
לשתף אותה בכל הסודות. והסודות רבים ואפלים.
לפי שני ספריו שתורגמו לעברית, קוך אינו מאמין בערך הנפש האנושית בבגרותה. אי-שם בין ילדות לבגרות, הופך האדם, יהא זה גבר או אשה, ליצור צחיח, אחוז תאוות, חסר גבולות, שקרן, סוטה, בלתי מרוצה. הוא עצמו, הדוקטור, מספק מרשמים לכל דורש ביודעו שהתרופות מקרבות את קיצם של חוליו. אוכלוסיית הפציינטים שלו שייכת לחוגים שהוא מזלזל בהם: שחקנים, אמנים, סופרים. אחד מהם, שחקן תיאטרון מפורסם, יהפוך לגיבור מרכזי בסיפורו האישי. אשת השחקן תהפוך למאהבת של הדוקטור. אם השורש א.ה.ב בונה את המונח "מאהבת" הרי שאינו מדויק במקרה זה. יודית, אשתו של ראלף השחקן, אינה אוהבת ואינה נאהבת. לא היא ולא רופא המשפחה של בעלה יודעים לאהוב. הם מזדמנים ביחד, שותים קפה ושולחים לשונות של תאווה לתוך פיות לא מסופקים, אבל אין ביניהם כל קשר רגשי. ודאי שאינם מעריכים זה את זו. ההזדווגות שלהם מקרית ואווילית, ואין לה כל נימוק מלבד איזו אינרציה חסרת פשר.
קוך שב ומראה שבני אדם מבוגרים נושאים בתוכם את הרוע המשיק לטירוף, והוא נכון לפעולה בכל עת. רוב האנשים מחניקים את הכוח הזה בתוכם, לכל היותר הוא נותר בהזיות הנקמה שלהם. הגיבורים של קוך מממשים אותו החל מהרגע שהם פוסעים אל מעבר לילדותם. ב"ארוחת הערב" נער ממשפחה נורמטיבית משכילה משתתף בהתעללות בזקנה חסרת בית. ברומן שלפנינו, עומדת בתו המתבגרת של הרופא על מקפצת הבריכה ומדגימה תנוחות מגרות.
בסיפור הנוכחי נדמה שאפשר לברוח לאמריקה מאימת החוק ההולנדי ומעומס הטרגדיה האישית. קוך משאיר לקורא להחליט אם הדוקטור הצליח להתרחק מן הרוע שבחוץ ובפנים, כשנכנע לפוזת הבריכה הקליפורנית. בתו המצטלמת עתה על שפת בריכה של במאי קולנוע מזדקן בסנטה ברברה, מותירה ספק באוויר. אולי רופא המשפחה החליף בריכה אפילה בבריכה מוצפת שמש אך חשוכה עוד יותר.
הרמן קוך, בית קיץ עם בריכה, מהולדנית: ענבל זילברשטיין, כתר ועברית, 333 עמ'
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם