קאלט השטן: "חתולים על סירת פדלים" לא עובד, למרות הכוונה
עם עודף מודעות עצמית ומאמץ מיוזע להפוך לסרט קאלט, לא מספיק אימה ולא מספיק הומור, "חתולים על סירת פדלים" הוא סרט חובבני שמצחיק בעיקר את האנשים שיצרו אותו, ואולי את החברים שלהם
''חתולים על סירת פדלים'', בימוי: יובל מנדלסון, נדב הולנדר ויהונתן בר אילן, ישראל 2011
ועכשיו, סוף סוף, "נקמת הירקפפון" מגיע לקולנוע. לא אותו הסרט עצמו, אבל משהו שנראה מאוד מוכר. גם "חתולים על סירת פדלים" נראה כמו משהו שכמה חבר'ה צילמו במהלך סוף שבוע, על פי סיפור מלא בדיחות פרטיות שאלתרו בו במקום. אין תקציב, אין השקעה, הכל מחופף ומחונטרש. נראה לי שכולם נורא נהנו, ושכשיקרינו את זה לחבר'ה הם בטח ישתוללו מצחוק. אחלה. חבל רק שהסרט בכלל לא מזכיר לסרט קולנוע.
לבקר את "חתולים" כמו שמבקרים סרט - לנסות למקם אותו במקום כלשהו על הסקאלה שבין סרט טוב לסרט גרוע - אני לא יכול, כי הוא לא עומד בקריטריונים הנדרשים כדי להקרא "סרט". מה להגיד, שהסיפור אידיוטי? שהמשחק נורא? שהפעלולים גרועים? שהוא חובבני? זה הרי בדיוק הקטע.
זוג תיכוניסטים, מיכאל מושונוב ודנה פרידר, יוצאים עם חתול לשיט רומנטי בירקון, כי מה עוד יש לעשות עם חתול? החתול נופל למים, ובגלל החומרים הרדיואקטיביים שבירקון הופך לקבוצת מפלצות מוטנטיות. בינתיים הבחורה נחטפת על ידי פסיכופט (שפם גדול שמאחוריו מתחבא שמואל וילוז'ני), ולעזרת החבר הבודד נקראים שבט של ארבעה צופי ים בשם דובי, דוביק, דב דב ודבלה.
על פניו, נשמע אדיר. הקולנוע הישראלי סובל, כידוע, מרצינות יתר, ורק לאחרונה התחילו טפטופים של קומדיה, אימה ומדע בדיוני - בקיצור, סרטים מהסוג שכיף לראות. מה שהקולנוע הישראלי צריך זה פחות דרמות מחסומים ויותר חתולים מוטנטיים. אז אם מתחשבים בכוונה בלבד, אי אפשר שלא לתמוך ב"חתולים" במאה אחוז.
אז מה הבעיה? הסרט מסווג כקומדיית אימה, אבל סרט אימה הוא לא. שום דבר בסרט הזה לא נמצא בשכונה של מפחיד. אפילו Gore של ממש אין בו. בשלב מסוים בסרט לאחת הדמויות נשפכים החוצה המעיים, ואחד האחרים מנסה, במשך דקות ארוכות, להחזיר אותם למקום. זה אולי נשמע דוחה, אבל שרשרת הקבנוס המכוסה בקטשופ כל כך לא דומה לשום דבר שזה אפילו לא מגעיל. זה סתם משעמם.
ובקשר ל"קומדיה": ישנן סצינות בודדות מצחיקות באמת בסרט, בעיקר אלה בכיכובו של מיכאל הנגבי. לאורך רוב הסרט הבדיחה היא העליבות העצמית. הסרט מנסה במודע להיות טראש, קאלט,
סרטים גרועים להדהים כמו "תכנית 9 מהחלל החיצון", "The Room" ו"הטרמפיסט" הישראלי קיבלו מעמד קאלטי בזכות העובדה שיוצריהם לא ניסו להצחיק. הם ניסו לעשות משהו רציני, ונכשלו באופן כל כך טוטאלי שלא נשארה ברירה מלבד לצחוק. "חתולים", לעומת זאת, מנסה להיות "כל כך רע שזה טוב" בכוונה, בתור תירוץ מוכן מראש נגד כל מי שיגיד שהסרט לא מתאמץ. התקציב למפלצות הספיק רק לבובות גומי זעירות? נגיד שזה מצחיק. התסריט אידיוטי? נו ברור, תשתחרר גבר.
לא, זה לא עובד. אפשר בהחלט להפוך חסרונות של סרט לבדיחה, אבל בשביל זה צריך לעבוד קשה. סתם להיות גרוע? זה לא מצחיק. כלומר, לא מצחיק אותי. יכול להיות שתצחקו מ"חתולים על סירת פדלים", אם תגיעו עם החומרים הנכונים, אבל במצב כזה גם תחזית מזג האוויר עשויה להצחיק אתכם באותה מידה.
הדאחקות היו יכולות אולי לעבוד, אילו לפחות היו מגיעות בקצב מהיר. אבל בין כל שאר מעלותיו, "חתולים" הוא א-ר-ו-ך. אין בו טיפה של קצב, העלילה לא מתניעה עד שעובר יותר מחצי סרט ובנוסף לכל הוא מרופד בסיפור מסגרת תלוש, שבו ילד מספר את הסרט לסבא שלו. לא ברור למה זה טוב, מלבד למרוח את הזמן.
אפילו השם של הסרט הוא בדיחה פרטית. אני לא מכיר את יוצרי הסרט או את ההיסטוריה שלו, אבל אני מוכן להמר ש"חתולים על סירת פדלים" התחיל בתור בדיחת "נחשים על מטוס". זוכרים את זה? ב-2006, "נחשים על המטוס" - השם המגוחך של הסרט המגוחך - היה אחד הממים הכי מצחיקים באינטרנט. מיליון בדיחות עפו עליו ברשת, בינהן הרבה דחקות על סרטים אפשריים באותו סגנון: "כרישים על אוטובוס!" "אלפקות על אופניים!". מישהו בטח אמר בשלב כלשהו "יש לי, יש לי - חתולים על סירת פדלים!". וזה באמת היה מאוד מצחיק. ב-2006. כדי להמחיש עד כמה הבדיחה הזאת לא רלוונטית היום: דמיינו שבשנת 2018 מישהו ייזכר לעשות פארודיה על "איראנים אנחנו אוהבים אתכם".
כדי להצדיק את הבדיחה העבשה הזאת, היה צריך למצוא דרך להכניס לסרט סירת פדלים וחתולים - אבל כל עניין החתולים המוטנטיים, שאמור היה להפוך אותו לסרט מפלצות בסגנון "פיראנה" (או פארודיה עליו), לוקח בערך עשר דקות מתוך הסרט. אפשר היה לוותר על החלק הזה, והעלילה כמעט שלא היתה משתנה.
יש דבר אחד טוב ב"חתולים על סירת פדלים", והוא ההוכחה שאפשר. לא ברור איך, אבל שלישיית הסטודנטים שיצרו אותו השיגו שחקנים אמיתיים, והסרט מוקרן בבתי קולנוע אמיתיים עם פופקורן אמיתי, פוסטרים, טריילרים והכל, ממש כאילו היה סרט אמיתי. אז, אנשים עם מצלמות, תקשיבו: כל הסרטים הניסיוניים, המוזרים, המופרעים, דלי התקציב והקיצוניים שאתם רוצים לעשות, אבל לא עושים כי הרי אין לזה קהל בארץ ושום קרן לא תשקיע בכם? אז הנה. יש לכם הוכחה שדווקא אפשר. אם "חתולים על סירת פדלים" הגיע לקולנוע, אז גם הסרט שלכם יכול. וכמעט בטוח שהוא יהיה טוב יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם