מציאות נושכת: "משחקי הרעב" - כל מה ש"דמדומים" הוא לא
אולי לא כל כך הוגן להשוות בין הסרטים, אבל מכיוון ששניהם מבוססים על ספרים לבני נוער, קשה להתעלם מהעובדה ש"משחקי הרעב" הסוחף והגיבורה החזקה שלו ראויים להערצה הרבה יותר מהבכיינים של "דמדומים"
''משחקי הרעב'', במאי: גארי רוס, ארה''ב 2012
לאלה מכם שלא קראו עדיין את הספר (מוזרים שכמותכם): בעתיד קודר, עיר הבירה העשירה והנהנתנית של מה שנשאר מארצות הברית שולטת על 12 מחוזות שמצבם נע בין סביר לבין עוני נורא. פעם בשנה, נער ונערה מכל מחוז נשלחים להתחרות במשחקי הרעב - שילוב יעיל בין עונש קולקטיבי אכזרי על מרד שקרה לפני כמה דורות לבין תכנית ריאליטי עתירת רייטינג. משחקי הרעב די דומים ל"הישרדות", רק עם פחות ברברת ויותר דם. בסוף המשחק 23 מהמשתתפים מתים ואחד מנצח.
זהו לא קונספט חדש. "באטל רויאל" היפני כבר הוציא את המיץ לקונספט הנערים שנדרשים להרוג זה את זה עד האחרון; את הקרב לחיים ולמוות בתכנית טלויזיה עתידנית שוורצנגר כבר עשה ב"הנרדף" לפני 25 שנה; ויש גם לא מעט מ"המופע של טרומן" בסרט. אבל כשכל הסרטים האלה נעשו, המושג "ריאליטי" עוד לא היה קיים.
"משחקי הרעב" מגיע בתקופה שבה המציאות שהוא מתאר כבר כמעט שאינה מדע בדיוני. כמו ב-The Voice, אתה מקבל מנטור. כמו ב"הישרדות", כדאי להיצמד לבריתות, אבל בסופו של דבר כולם יתקעו לכולם סכין, חץ או מצ'טה בגב. כמו בכל תכנית ריאליטי אי פעם, הדמות שאתה מציג חשובה לא פחות, ואולי יותר, מהיכולת שלך: כדי לשרוד, צריך שהקהל יאהב אותך. וכמו תמיד, הבעיה הגדולה ביותר במשחק היא ההתערבות הבלתי פוסקת של ההפקה, שפועלת לטובת המועמדים החביבים עליה ומשנה את החוקים מפעם לפעם, לפי מה שמתאים לה באותו רגע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם