חברים פלוס: "חברים עם ילדים" הוא כמו פרק ארוך בסיטקום
אפילו המועצה לבלימת אחוזי הגירושין בארה"ב לא היתה יכולה לאחל לעצמה סרט תעמולה כה אפקטיבי כמו "חברים עם ילדים"
''חברים עם ילדים'', בימוי: ג'ניפר ווסטפלדט, ארה''ב 2012
דומה שהמועצה לבלימת אחוזי הגירושין הגואים באמריקה לא יכולה היתה לאחל לעצמה סרט תעמולה קולע כל כך כמו "חברים עם ילדים". בחלקו הפותח של הסרט מתבוננים שני גיבורי הסרט בחבריהם המטופלים בבעיות של גידול תינוקות ובזוגיות הולכת ומתפוררת, ואילו הם - רווקים מאושרים - ממשיכים את שגרת הדייטים המענגת והבלתי מחייבת. מובן שההמשך הבלתי נמנע, פועל יוצא מאותו צאצא משותף שהם מביאים לעולם, מעורר גם אצלם בעיות בלתי פשוטות לפתרון, שרק איחוד טוטאלי באמצעות טבעת נישואים יכול לרכך.
התסריטאית/במאית/מפיקה/שחקנית מעמיסה על "חברים עם" עודף בבדיחות וגינליות, בהערות על בריחת שתן, ובהוראות הפעלה לתרגול בטכניקות של כיווץ הנרתיק. כל זה צובע את הסרט בגוונים "מלוכלכים" לכאורה, המתאימים לצופים מעל גיל 17 בלבד. זאת על חשבון סצנות סקס שהבד נקי מהן לחלוטין. העדפת הדיבורים על פני האקשן במיטה נובעת מן הסתם מהניסיון הטלוויזיוני הרב של העושים במלאכה, שמתייחסים לסרט הקולנוע הזה כאילו הוא עוד פרק בסדרת סיטקום בנוסח "חברים".
למרות החשיבה הקולנועית המוגבלת שמאפיינת את סרטה של ווסטפלדט, מזדקרת לה סצנה אחת הבולטת לטובה באופני הבימוי והמשחק שלה. זוהי הסצנה שבה נדרשים שני החברים הכי-טובים האלה, סוג של אח ואחות היודעים כל אחד את סודות האחר, להזדחל עירומים אל בין הסדינים ולבצע יחד את צו הטבע בעניין מקור ההולדה. אילו חלקים נוספים ב"חברים עם" היו משתווים ברמת הביצוע שלהם לקטע הקולנועי הזה, היה המוצר ההוליוודי הצדקני יוצא מההתמודדות מולו כשידו על העליונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם