חליק עם הבכי: שני יצהרי מחלימה מהפצעים
בזכות שני להיטי ענק, מראה מצודד וקול פעמונים, שני יצהרי היתה בדרך לרשת את שרית חדד. אלא שאז התחילו הצרות: סכסוך עם המנהלים, בצורת יצירתית ודיכאון. עכשיו, בעזרת השם, היא חוזרת למסלול
>> עשו לייק ל-nrg תרבות בפייסבוק
האירוע הבא, שהתרחש לפני כשלושה שבועות, משמש אלגוריה הגונה למה שקרה ליצהרי שנייה לפני שמימשה את הפוטנציאל במלואו. "זה היה משהו כמו ארבע בבוקר", היא משחזרת, "נסעתי באיילון לבד, ירד גשם מטורף, לא ראיתי כלום, וזהו - פתאום האוטו התהפך. זה היה קטע הזוי. במשך כמה שניות הייתי בהלם, מלמלתי לעצמי 'מזמור לתודה', ואז ניגשו אליי כמה חבר'ה מגניבים כאלה, עם ראסטות, סטלנים חמודים, והוציאו אותי מהאוטו. בהתחלה הם לא זיהו אותי - כאילו הייתי הפוכה לגמרי, עם האיפור מרוח, והם היו ממש סטלנים - אבל אחר כך, כשהשוטרים באו, הם ראו את השם שלי בתעודת זהות ואמרו 'וואי, זו באמת את?'".
מפחיד.
"כן, לגמרי, אבל איכשהו יצאתי מזה בלי שריטה. רק האוטו הלך, טוטאל לוס. לא נורא, יש ביטוח. ברוך השם, ברוך השם, ברוך השם".
אכן ברוך. מה שכן, זו לא התאונה הקשה ביותר שיצהרי עברה לאחרונה. מלבד המכונית שהתהפכה, יצהרי גם התנגשה חזיתית עם מנהליה האישיים והאמנותיים, עילית ושם ברזילי. התנגשות שהסתיימה, למרבה הצער, בשני הרוגים: השיר "י'בינתי" והשיר "כמה כמה", להיטה השני. קצת אחרי שהחליטה לעזוב את צמד המנהלים שלה, השניים - מתוקף היותם בעלי הזכויות על השירים - החריגו את הלהיטים מאקו"ם, אסרו על תחנות הרדיו לשדרם ועל בתי עסק להשמיע אותם, ואיכשהו, באופן תקדימי מבחינה משפטית, גם הצליחו לגרום לכך שליצהרי עצמה אסור לבצע את השירים בהופעותיה פן יצולמו ויועלו לרשת. מיותר לציין שאי אפשר למצוא אותם היום ביוטיוב, עניין נדיר כשמדובר בלהיטים בסדר גודל כשכזה. הם הועלמו, אוידו ונמחקו כליל מספר דברי ימי הפופ הים תיכוני בישראל. ובכל זאת יצהרי - המיוצגת כיום על ידי הסוכן שי בכר, שעמו הוציאה השנה שלושה סינגלים חדשים שלא המריאו - לא מתחרטת על מהלכיה. לטענתה, המחיר שהיא משלמת כיום על מה שעשתה לא בהכרח גבוה מדי, בהתחשב באירועים שקדמו לפרידה הלא לבבית.
ההתחלה, כמו כל ההתחלות, היתה אידילית. יצהרי ושם ברזילי נפגשו לפני ארבע שנים, בחזרות של להקת חיל האוויר, שבה שירתה. "הוא היה סוג של מפקד שלי", היא משחזרת. "לא בדיוק מפקד, יותר מפיק, אבל היה בינינו קשר של מפקד ופקוד, ובכל זאת היינו חברים מאוד טובים, יצאנו לבלות יחד והכל. אני מתארת לעצמי שהוא אהב אותי מאוד, כי באיזשהו שלב הוא הציע לי לגשת למפיק המוזיקלי תומר בירן, שרצה לקחת זמרת אנונימית ולהפוך אותה לכוכבת. הסכמתי, ניגשתי לאודישן ואחרי פחות מחצי שיר הוא הפסיק אותי ואמר לי 'יאללה, מתחילים לעבוד'. בקיצור, התחלנו לחפש חומרים, מצאנו את 'י'בינתי', הקלטנו אותו, ואז הגיע עניין החוזה".
מה באמת הסתבך שם?
"זהו, אז בהתחלה דיברנו על זה בעל פה. שם אמר לי שאני אקבל 50 אחוז מההכנסות. עשיתי בירורים, הבנתי שזו הצעה טובה, הסכמתי, ואחרי כמה זמן הוא אמר לי 'לא, בעצם את אמורה לקבל רק 25 אחוז'. זה לא היה בסדר, כמובן, אבל הסכמתי בתנאי שאקבל משכורת קבועה של 5,000 שקל כל חודש, כדי שיהיה לי ממה לחיות. הם הסכימו, עשינו טיוטה אחרונה, ואז, כשהגיע שלב החתימה, רציתי לקרוא את החוזה שוב. הם אמרו'עזבי, את לא צריכה, זה אותו חוזה שדיברנו עליו. מה, את לא סומכת עלינו?', שכנעו אותי וחתמתי. עשיתי טעות, אבל האמת היא שגם אם הייתי קוראת את החוזה שוב לא הייתי קולטת שהיה בו משהו שונה".
המשהו השונה היה סעיף שביטל, בפועל, את המשכורת הקבועה של יצהרי. "בחודש הראשון עוד לא באתי בדרישות", היא מספרת, "נתתי להם ספייס. בחודש השני אמרתי להם 'אוקיי, מגיע לי כסף, גם על החודש וגם על החודש שעבר - מה קורה עם זה?'. במשך כל הזמן הזה הם גם לא נתנו לי לעבוד בעבודה אחרת, ככה שבאמת לא היה לי ממה לחיות למרות ש'י'בינתי' כבר היה להיט גדול. זה הגיע למצב שבו לא יכולתי להגיע לחזרות, כי לא היה לי
"כשאמא שלי היתה מתקשרת לשם, הוא היה אומר לה 'אילנה, את מציקה לי, אני באמצע פגישה', ואז מנתק ולא עונה יותר לשיחות. אחותו עילית בכלל היתה מנבלת את הפה שאין דברים כאלה. היא התייחסה אליי ממש כמו אל סמרטוט. באיזשהו שלב הבנתי שמשהו פה מסריח, אז נתתי לחברה שלי, שהיא עורכת דין, לקרוא את החוזה, וכשהיא סיימה היא הסבירה לי שלפי מה שכתוב בו אני בכלל לא אמורה לקבל מהם כסף. אחר כך, כששאלתי מה הסיפור, הם דיברו אליי ממש לא יפה ואמרו 'את מטומטמת, את מפגרת, את לא מבינה כלום, את כפוית טובה. איך את באה אלינו בדרישה כזאת? אנחנו עשינו אותך כוכבת!'. בכיתי, הייתי כולי בסערת רגשות ואמרתי להם 'תקשיבו, אני לא יכולה להמשיך איתכם יותר גם אם אני רוצה. אין לי כסף, אין לי איך לבוא לחזרות'. הם , בתגובה, אמרו לי 'לכי תעשי בייביסיטר, תלווי מחברה שלך כסף'. צחקו לי בפנים. הסתלבטו עליי. אתה קולט? כולה ביקשתי מהם 100 שקל בשביל לבוא לחזרות - ואני עוד הייתי הנהגת שלהם! זה לא ייאמן".
ואז החלטת שאת עוזבת. איך הם הגיבו?
"הם אמרו 'טוב, לכי חפשי מנהל אחר. אל תדאגי, אנחנו ניפגש בבית משפט' - ותבעו אותי על 5 וחצי מיליון שקל בטענה של הפסד רווחים עתידיים. כאילו, מה? מישהו הבטיח שאני אהיה שרית חדד? זה מצחיק".
בסופו של דבר, העניין הגיע לבוררות, ושם נקבע כי מנהליה של יצהרי ישלמו לה את השכר שהובטח לה עבור החודשים שבהם עבדה במסגרת החוזה עמם, אבל זה קרה קצת מאוחר מדי, כשיצהרי כבר היתה שקועה עמוק בדיכאון. גם בעקבות הקרב המתיש והממושך וגם לנוכח האובדן של שני להיטיה הגדולים. "אני עדיין בודקת אם מותר להם לעשות את מה שהם עשו", היא אומרת. "שמע, זה תקדים עולמי. אסור לי לשיר את הלהיטים שלי! הם עקבו אחריי בכל הופעה, צילמו אותי, שלחו מכתבי איום לתחנות הרדיו, וכרגע המצב הוא ששדרנים באמת פוחדים לקחת את הסיכון להיתבע, ולא משמיעים אותי. האמת היא שהיום כולם יכולים לשיר את השירים האלה חוץ ממני. זה מטריף את הדעת.
"תקשיב, אני פוחדת לשיר אותם אפילו סתם ככה, לחברים שלי, כי מישהו עלול לצלם את זה ולהעלות ליוטיוב. זה עצוב. ממש עצוב. במשך תקופה מסוימת הייתי אצל פסיכולוגים בגלל זה, והיתה גם תקופה שלקחתי כדורים. פשוט לא ידעתי כבר איך לאסוף את עצמי. הרגשתי שלקחו לי את כל הכוחות. בסופו של דבר יצאתי מזה. בוא נגיד שהכדורים עזרו, אבל אני חושבת שהאמונה שלי בקדוש ברוך הוא עזרה הרבה יותר".
עד שיצהרי יצאה מהדיכאון היא הספיקה לעבור אפיזודה מטרידה נוספת עם צוות הניהול החדש שבחרה לעצמה - המנהל האמנותי אסף אטדגי (ששמו נקשר לפרשת מרגול) וטל אהרון, הבעלים של חברת טייטל הפקות. "פניתי לאסף כי מאוד אהבתי את צורת הניהול שלו ואותו, כבן אדם, אבל אחרי חודש זה נפסק", היא מספרת, "אני עדיין לא יודעת למה. אני חושבת שזה בגלל שהוא עבר איזה משבר, וזה לא ממש הסתדר לו. האמת היא שהסתדרנו מצוין, אבל יום אחד הוא ניתק מגע. אין לי מושג למה. בסדר, אני לא כועסת עליו או משהו. היום אנחנו חברים".
הפרוצדורה המשפטית מול שם ועילית ברזילי עדיין לא הסתיימה (יצהרי עוד מחכה לכסף), אבל מבחינתה של הזמרת הקשוחה והנאה - חיבור גנטי בלתי מנוצח של אמא רוסייה ואבא חצי טריפוליטאי וחצי תימני ("הצד התימני לא שולט בי בכלל. בשום דבר. באמת") - מה שהיה, היה. זהו, שוכחים הכל, כולל "י'בינתי", וממשיכים הלאה.
"כן", היא טוענת, "אני מרגישה שלקחו לי את הילדים, אבל בגלל שאחר כך השתמשו בהם לרעה - וואלה, לא בא לי עליהם יותר. הם מזכירים לי תקופה לא טובה. התחלתי מחדש, הכי מאפס בעולם. היום זה באמת מאחוריי. לגמרי. אני אפילו מאוד שמחה שזה קרה. אני מרגישה שהכל מכוון, הכל מלמעלה. כולם אומרים את זה, אבל אני באמת מאמינה בכל לבי שהשם אוהב אותי, שאני מבורכת, ואני מרגישה שהדברים האלה קורים לי בשלב כל כך מוקדם בחיים כי הדברים הטובים מחכים לי. אלוהים עשה לי את זה בכוונה, כדי שאלמד להעריך את כל הדברים שיבואו אחר כך. אני חושבת שאם לא הייתי מאמינה בקדוש ברוך הוא, לא היו לי הכוחות לעבור את זה. מה יש לנו חוץ ממנו? הוא מחזיק אותנו פה. הקב"ה שלח לי את 'י'בינתי'. אני ה'י'בינתי' שלו".
אז אפשר לומר שאת בחורה מאמינה.
"מסורתית. ברור. שומרת שבת. אוכלת כשר. הכל בסדר עם האמונה שלי, ברוך השם".
למרות שהשירים החדשים שלך לא ממש מצליחים בינתיים.
"נכון, הם לא הצליחו כל כך, אבל מה לעשות, הרבה יותר קשה להיוולד מחדש מאשר לצאת לאור בפעם הראשונה. מה שכן, אני יכולה להגיד לך ש'אגו', למשל , זה ממש להיט בקרב העם. הקהל שלי בהופעות בטירוף על השיר הזה - ואני מדברת איתך על כולם. סבתות חולות על זה".
את עדיין מופיעה הרבה?
"ברור. חתונות, בר מצוות, בת מצוות, הכל. בהתחלה היו ביטולים כשהסברתי שאני לא יכולה לשיר את 'י'בינתי' אבל אני מרגישה שאנשים כבר יודעים שיצאתי לדרך חדשה, מבינים אותי".
בינתיים, עד שהקב"ה ישיב את הקריירה של יצהרי למסלול, חייה עדיין מתנהלים בבית הוריה שבראשון לציון. היא מעבירה שם את לילותיה לבד. אין חבר, עניין של לוחות זמנים, סדר עדיפויות ובלגן. "ברגע שיהיה לי כסף, קודם כל אעבור לגור לבד", היא מצהירה, "כרגע עדיין יש לי יותר הוצאות מהכנסות. כאילו, אני מרוויחה קצת מהופעות, אבל זה לא מספיק".
אז למה שלא תמצאי מישהו ותעברי לגור אצלו? אני מניח שיהיו הרבה קופצים.
"כן, אני מקבלת הצעות פה ושם, אבל מאז שהתפרסמתי אני מרגישה שאני פחות מחוזרת. לא יודעת למה. אומרים לי שאני מפחידה, שאני משדרת כוח".
ואת לא מסכימה עם זה?
"שמע, אני חייבת להודות שאני בן אדם עצבני. אם מישהו אוכל לידי ואני שומעת את הרעשים של האכילה - זה מטריף לי את החושים. בבקרים, בכלל, אני הכי עצבנית שיש. כל דבר קטן מעצבן אותי. יש לי לפעמים דיבור נגוע כזה, עממי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם