יורם קניוק: "מי שמחרים סופרים אחר כך ישרוף ספרים"
קניוק התבטא נגד החלטתו של אלי ישי לאסור על גינתר גראס להכנס לישראל. הסופרת רונית מטלון, לעומתו, לא לוקחת ברצינות את החלטתו של השר: "זה הרי קשקוש. זה חסר משמעות", היא אומרת, ומוסיפה שהתבטאויותיו של גראס מופרכות ואוויליות. יאיר גרבוז: "בשלטון הישראלי נשארה רק טיפשות"
>> גינתר גראס: ישראל רוצה להשמיד את איראן
>> אלי ישי אסר על גראס להכנס לישראל
"אני הכרתי את גראס ויש לי ויכוח איתו. אני באמת חושב שהוא די מנוול בכל הנוגע לעניין שלנו ועדיין, עם כל הכעס שלי על גראס, מה זה לאסור על אדם להכנס לארץ? איך אפשר לעשות דבר כזה? כל החרמות האלו הם דבר נורא ואיום. אני נגדם. מי שמחרים סופרים אחר כך ישרוף ספרים". אמנים ואנשי רוח רבים מיהרו להגיב אתמול על החלטתו התמוהה של השר ישי, על אף הסכמתם הגורפת כי מדובר בטקסט מביך ברמה הספרותית.
"צר לי על גינתר גראס ומעשיו" אמר הסופר עמוס עוז. כמוהו גם הסופרת רונית מטלון, אשר הייתה מייעצת לגראס להשמיט את שירו האחרון והשנוי במחלוקת מקטלוג היצירה המרשים שלו: "הטקסט של גינתר גראס עצמו, שהוא טקסט מטופש ומתלהם, מספק עוד הוכחה לחוסר האחריות האינטלקטואלית של אנשי הרוח לפעמים", היא אומרת. "אני הראשונה שתבקר את מדיניות ממשלתנו, אבל כאן, בגלל שהוא טוען טיעון כה אבסורדי, כה מופרך וכה אווילי, הוא מפספס את כל העניין של הביקורת הפוליטית המוצדקת. באמת מגיע למחוזות הזויים לגמרי. זה לא פוליטי אפילו.
"אני לא מעריכה את הטקסט הזה כל כך, לא הייתי שמה אותו ליד הדברים הבאמת מעניינים שגינתר גראס כתב. זה קורה הרבה פעמים, מצד אנשי הרוח בעולם שיש להם ביקורת מוצדקת, לגיטימית ונחוצה על המדיניות ועל ההתנהלות של ממשלת ישראל ומדינת ישראל כלפי הכיבוש, כלפי אויביה או כלפי האיזור שבו היא נמצאת. זו ביקורת לגמרי לגיטמית ונחוצה והרבה פעמים זה גולש או לפחים אוויליים כאלה כמו אצל גראס, או לפחים של אנטישמיות, כשמערבבים אנטישמיות עם ביקורת לגיטימית על ממשלת ישראל. זה משאיר טעם רע פשוט. בסופו של דבר, פוליטית זה מפספס את המטרה, כי מה זה עושה כאן? מעורר את אותו הריפלקס שיש לחברה פה ממילא, להרגיש 'אוי אנחנו רדופים, אוי אנחנו קורבנות, אוי לא מבינים אותו. אוי ואוי ואוי'. ה'אוי ויי' היהודי הזה מהעיירה. מבחינה פוליטית זה חסר אפקט, כמעט חסר שחר, מזיק ולא מועיל. בעוד שדיבור פוליטי רציני, צלול וברור הוא נחוץ מאוד ומועיל מאוד. זה לא דיבור פוליטי. זה טקסט על גבול הקשקוש. להגיד שאנחנו נתקוף ונשמיד את איראן? נו באמת".
עם זאת, מטלון עושה הפרדה מוחלטת בין איכות שירו של גראס לבין תגובתו הפוליטית של השר ישי: "קשה להתייחס אליו ברצינות, נו. האם בזה העניין, שהוא כן יאסור או לא יאסור? ואם הוא לא יאסור את כניסתו לארץ אז דבריו יתבטלו? מה זה משנה? זה הרי קשקוש", היא מסבירה. ""זה מין בלון כזה, עבור התקשורת. זה חסר משמעות. מה הוא רוצה להגיד בזה, אם הוא בכלל רוצה להגיד בזה משהו? שאנחנו נורא כועסים ונורא נעלבים? ה'אנחנו' של ישי הוא לא ה'אנחנו' שלי. אני מוכרחה להגיד שבדבר הזה הרבה יותר מטריד אותי מה שגינתר גראס עשה מאשר מה שאלי ישי הגיב. את תגובתו של אלי ישי הייתי יכולה לכתוב לך את הרפליקה מראש. הדבר הפתטי עם הפוליטיקאים, חלקם לפחות ואלי ישי בכללם, הוא שכל הדבר הזה של תרבות וספרות הרי לא מזיז להם את קצה האוזן. באמת לא מזיז להם, לא מעניין אותם, ברצותם ירמסו אותו ברגל גסה, מה שהם אכן עושים. אבל רק כשאיזה מישהו שהם שמעו
"אני היום בן 67, 40 שנה מתוכם אני מגיב על כל מיני דברים, בחלקם איומים ונוראיים. נגמרו לי התגובות. אני חושב שבשלטון הישראלי נשארה רק טיפשות", אומר הצייר והסופר יאיר גרבוז. "שום דבר לא מאפיין אותנו יותר מלבד הטיפשות. אנשים פשוט טמטמו את עצמם לדעת. זה כבר לא ימין, לא דת ולא כלום, זה רק טיפשות. אני חושב שבקרוב לא רבים ירצו להשתמש בזכות הזו, להיכנס לפה. הקשר בין גירוש לשירה הוא קשר הגיוני למי שהשירה היחידה שהוא מכיר היא שירתו של עובדיה יוסף. זה אידיוטיזם. לא מדברים על שיר ועל אלי ישי באותו משפט. כשמדברים על אלי ישי לא מדברים על שירה וכשמדברים על שירה לא מדברים על אלי ישי".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם