ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

אהבת נעוריי: שלום חנוך לעולם לא באמת יתמסחר

למרות שהוא מוציא אלבום הופעה נוסף במקביל ליציאה של פרויקט קאברים של אמנים ששרים את שירי הילדים שכתב, שלום חנוך לעולם לא יהפוך לפס ייצור של חומרים. כמו שלמה ארצי, למשל

גדול זמרי ישראל מוציא אלבום הופעה רביעי בשמונה שנים בלבד, שנה אחרי שהוציא אלבום הופעה מרובע. למרות שמתבקש לחשוב שמשפט פתיחה כזה יכול להתייחס רק לאמן ישראלי אחד - שלמה ארצי - מדובר בשותף שלו לאלבום ההופעה מ-2005, אבי הרוק הישראלי שלום חנוך. במקביל, במסגרת פרויקט "עבודה עברית", אלבום גרסאות כיסוי חדש לשירי הילדים של חנוך מחדד במדויק את ההבדל הגדול בין ארצי המלך, שכבודו במקומו מונח אך יצירתו נדמית מזה עשרים שנה לפס ייצור של להיטי פופ, לחנוך, שבין אם כתב שירי ילדים, רוק, בלוז, אהבה או מחאה, תמיד נשאר נאמן אך ורק לעצמו, לא לדרישות הקהל ולא לתאוות הבצע של חברות התקליטים.

רשימת הכוכבים שמרכיבה את "לילה של כוכבים" משמיטה לסתות: גידי גוב, נינט טייב, יהודה פוליקר, דני סנדרסון ויוני רכטר הם רק חלק מהשמות הגדולים שנרתמו לתת את קולם. אבל אל תטעו לחשוב שמדובר באלבום לילדים. גם אם השירים נאספו תחת כותרת של שירי ילדות, האלבום הורכב ועובד עבור המבוגרים שגדלו על שיריו של חנוך. זה מתבטא ברצינות התהומית בביצוע, כמו גם באינטרפטציה של האמנים השונים ליצירות המוכרות, שאף עלולה לעתים להתקבל כחתירה מוגזמת מדי לפרשנות מקורית מדי לשירים מוכרים מדי.

מירי מסיקה לועסת, מעכלת ומקיאה בלחישה האופראית המעצבנת שלה את "לילה", בעיבוד מחורפן ומפוצל אישיות שמערבב רוק מתכתי עם תזמורת ועדינות עם קצב מרתוני; יוני בלוך ומאיה בלזיצמן מאכזבים בביצוע עייף ושטוח ל"מכופף הבננות". אך לצד פירוק מוגזם והרכבה פלצנית של כמה שירים קלאסיים, מתוך התעקשות לנרמל אותם לשנות האלפיים עם כפייה של כל טריק אפשרי בחסות אולפן ההקלטות המודרני, כמה מהביצועים מרימים את השירים גבוה ונותנים להן כבוד אמיתי.

הביצוע של יוני רכטר ל"מאיה" נשמע כמו דואט של ארתור רובינשטיין ופאקו דה לוסיה לסטנדרט של חנוך, השיח בין הפסנתר הקלאסי של רכטר לגיטרה הפלמנקואית של שלמה יידוב פשוט מדהים; סנדרסון לא התרחק מאוד מהמקור ובכל זאת ניכס את "לילה של כוכבים" לעצמו באהבה ורגישות רבה; פוליקר לקח את "מדוע צחק הילד בחלום" אליו הביתה, התרגל אליו עד שהחיבור ביניהם הפך לטבעי; טייב מבריקה בביצוע מלאכי ואינטליגנטי ל"נוגה".

ככלל, "לילה של כוכבים" הוא פרויקט ראוי ומתבקש שמתפאר בשמות גדולים, אך מתקשה כצפוי לשמור על איכות אחידה לכל אורכו. למרות זאת, ההשקעה הגדולה באלבום, שמתבטאת גם בעטיפה היפהפייה שלו, יחד עם כמה קאברים נפלאים, הופכים אותו ליצירה נחמדה שאפילו חנוך בעצמו יכול להתגאות בה.

"יציאה 2" הוא המשך ישיר ל"יציאה", המופע המצליח של חנוך ומשה לוי שתועד ב-2004 באלבום כפול. אם להתייחס אליו כאל אוסף חדש, הרי שיש כאן כמה מהשירים האהובים והטובים ביותר של חנוך לאורך התקופות - החל ב"אגדת דשא" ועד ל"פתוחים לאהבה" מאלבומו האחרון. אבל זה לא עוד אוסף, כי אם אלבום של ביצועים חדשים, אקוסטיים, המעמידים את השירים במערומיהם, חשופים ופגיעים. לפעמים התוצאה מרגשת ואף יפה יותר מהמקור, אך לעתים ההפקה הרזה מבליטה מדי את ההבדלים הבולטים בין חנוך של היום לחנוך של פעם, בין הביצוע המקורי והאהוב לביצוע החדש.

ולא שחנוך של היום פחות טוב, להפך. אבל הקול של חנוך כבר לא מה שהיה פעם והוא הראשון להודות בכך, מה שלא מורגש באלבומי האולפן אך צורם לעתים בהופעות, ודאי שבהופעה אקוסטית. השירה המאומצת שלו מציירת בראש את צווארו המתוח ואת מצחו המקומט, בעוד שתי ידיו אוחזות במיקרופון בכוח. שומעים כל לקיחת אויר, הצלילים הגבוהים גובלים בצרצורים ואוושות חרוכות, הנמוכים נשמעים לעיתים כמו מאפרה מדקלמת. אין ספק שזהו חלק מהקסם של חנוך, ובכל זאת, כמה טוב שמשה לוי לוקח חלק כל כך גדול ומהותי באלבום הזה.

"יציאה 2" הוא אלבום של לוי באותה מידה שהוא אלבום של חנוך. לוי מטייל בוירטואוזיות מרגשת על הקלידים, מפיח חיים חדשים בשירים ונותן להם פירושים מוזיקליים מעניינים ורחוקים מהמקור. השילוב בין חנוך ללוי מרגיש חם ומשפחתי, לא עבודה טכנית על ביצועים חדשים כי אם אינטרפרטציה חברית של שניהם יחד לטקסטים. אפילו כשלוי מלווה את חנוך בקול שני, הדיוק האימתני של כל הברה וזמזום של מפיק העל עושה את כל ההרפתקאה הזאת לשווה.

"בואי נרקוד", שפותח את האלבום הוא דוגמה טובה לשילוב המושלם בין שני המוזיקאים הנפלאים. ב"קולות בערפל" הביצוע האינסטרומנטלי יחד עם גליה חי בויולה כל כך יפה ומרתק, שחוסר הדיוק בשירה לא מפריע. "שיר ללא שם" או "הבלדה על יואל משה סלומון" מקבלים ביצוע קולי לא מספיק טוב אבל לוי מציל את המצב. "בלי לומר מילה" ו"אגדת דשא" שמסיים את האלבום בקול ענות חלושה, כמה חבל, עושים עוול לביצועים המקוריים.

שלום חנוך רחוק רק אלבום אחד מלהדביק את כמות אלבומי ההופעות והאוספים המגוחכת ששלמה ארצי הוציא במהלך הקריירה. משלמה ארצי, טייקון תאב בצע שגם מופיע על הבמה המרכזית של הפגנת המיליון, שאין מולך גדול ממנו לנצל את התלושים לחג ואת להיטי העבר שלו עד חורמה, אי אפשר לצפות לפחות. משלום חנוך, לעומת זאת, תמיד ציפינו ליותר.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...