סימפטיה: שלמה גרוניך עדיין מתרגש מהופעות גדולות
שלמה גרוניך עומד לארח את שלומי שבן ואת מארש דונדורמה בפסטיבל "מוזיקה והעיר הלבנה", ואין מבסוט ממנו (למרות שגם הוא יודע שתל אביב היא לא מה שהיתה)
מהרגע הראשון שנפגשתי עם שלומי שבן היתה לנו כימיה נדירה. גרוניך צילום: אמיר מאירי
כששלמה גרוניך מדבר על המוזיקאים המתארחים אצלו במופע, הוא עושה זאת בהתלהבות ילדותית מידבקת. נחמד לדעת שעל אף שנותיו הרבות בתחום, הוא עדיין מסוגל לחכות בכיליון עיניים להופעה גדולה, כמו זו שיעלה בפסטיבל "מוזיקה והעיר הלבנה", שיתקיים במתחם נמל תל אביב בתאריכים 1-5 במאי.
הפסטיבל, שיארח מספר גדול של אמנים בינלאומיים דוגמת בובי מקפרין, הגיטריסט סטיב האקט (לשעבר ג'נסיס) ולהקת אוי ואבוי הבריטית, יכיל גם שיתוף פעולה מעניין בין שלמה גרוניך לשלומי שבן ולמארש דונדורמה. "אני עולה עם מארש לבמה וההדף שאני מרגיש מכלי הנשיפה שלהם ומהסאונד הגדול והחזק מעיף אותי לגבהים", מספר גרוניך על עבודתו המשותפת עם אורחיו. "זה פשוט תענוג. זה קרנבלי, זה שמח, זה לוקח את השירים שלי למקום חייכני, מבדר, צוהל ורוקד. לגבי שלומי שבן: מהרגע הראשון שנפגשנו היתה לנו כימיה נדירה, כזו שאתה לא יודע מה בא קודם - המוזיקליות או האהבה והחיבור האנושי. שלומי שבן הוא באמת כישרון גדול, אבל לא רק כפסנתרן. הוא גם בן אדם מתוחכם, צעיר וחכם, שכותב שירה שנונה".
אתה רואה בו ממשיך דרך שלך?
"הוא עושה את הדרך שלו, למרות שהוא עצמו טוען שאני נחשב לאחד מאבות המזון הרוחניים שלו. אני שומע את עצמי בו, כשאני מקשיב לו. מובן שהוא שומר על גחלת הפסנתרנות והסונגרייטינג דרך הפסנתר. הוא שייך לזן הזה שאני שייך אליו, שכולל גם את יוני רכטר, זן של מוזיקאים שמלחינים דרך הפסנתר. נכון שהוא אלוף ההתארחויות והאירוחים - הוא מארח את כולם ומתארח אצל כולם - אבל אני חושב שיש לו איזה קשר מיוחד לחיבור בינינו. יש משהו בפסנתרנות המשוכללת של הבחור הצעיר והמוכשר הזה כשהיא פוגשת את הפסנתרנות שלי. מיכל, רעייתי, אמרה לי 'בואנ'ה, כשאתם מאלתרים אני לא יודעת איפה אתה נגמר ואיפה הוא מתחיל'. הכל נשמע רקמה אחת".
עדיין יש לך קשר מיוחד עם תל אביב או שגם לך היא התקלקלה בשנים האחרונות?
"כשהלחנתי את 'יש לי סימפטיה' של ויזלטיר, זו היתה אמירה נכונה לגביי, כי באמת, בתור תושב חדרה שבשנות ה-20 שלו הגיע לעיר הגדולה, גרתי בה שנים ויש לי סימפטיה לעיר הזאת. עם הכיעור שלה, עם היופי שבה, עם הטיפוסים שבה, עם השדרות, עצי הצפצפה, הבאוהאוס, האוטובוסים המעשנים. אני לא גר בעיר הזאת כבר 16 שנה או יותר, אז בתור תייר אני באמת נהנה ממנה. זו באמת העיר היחידה שאתה מרגיש בה כרך שחורג קצת מגבולות המדינה היהודית, האי שלנו. יש בה משהו אוניברסלי יותר, פתוח יותר. זה טוב. יש בה אנרגיה חיונית טובה ופתוחה שקצת התקלקלה, אבל מה לא התקלקל? אנחנו לא חיים בעידן של שיפורים, אנחנו חיים בעידן של התקלקלות. הכל מתקלקל לעזאזל, הכל נעשה פחות טוב, לצערי. אולי אחרים יגידו'לא נכון, אתה זקן, אתה מדבר יותר שטויות והכל טוב יותר'. אני חושב שהקלקול הזה הוא דבר אוניברסלי".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם