אבודים בחלל: בשביל "נעולים" כדאי להשאיר את המוח בכניסה
הסרט החדש מבית היוצר של לוק בסון, כמו רוב הסרטים שעשה בשנים האחרונות, כל כך דבילי, קלישאתי ואייטיזי שהוא פשוט כיפי
''נעולים'', בימוי: ג'יימס מאתר וסטיבן סנט לג'ר, מפיק: לוק בסון, ארה''ב 2012
עושה סוג של ברוס וויליס. גאי פירס ב"נעולים" מתוך הסרט
אוקיי. נשימה עמוקה: למה בכלל לבנות כלא בחלל? נכון שדי קשה לברוח משם, אבל העלות של שיגור כל אסיר לחלל ובחזרה - שלא לדבר על אספקת מזון - היא אסטרונומית במלוא מובן המילה. ולמה להחזיק את האסירים בשינה קפואה? לא היה אפשר להקפיא אותם על כדור הארץ? למה האבטחה בכלא הכי שמור בתבל גרועה כל כך שהאסירים יכולים להשתלט עליו בתוך חמש דקות ובלי מאמץ מיוחד?
ומתי הסרט הזה באמת מתרחש? נכון שיש חלליות בכל מקום, אבל המכוניות נראות בדיוק כמו היום, הבניינים משנות החמישים, והאקדחים - מהמערב הפרוע. ואם כל זה לא מספיק, לקראת סופו הסרט מתעלה על עצמו עם אחת הסצנות המופרכות ביותר פיזיקלית שנראו אי פעם. אתם כבר תזהו אותה כשתראו אותה.
בקיצור: "נעולים" הוא סרט ממש, אבל ממש דבילי. אבל הוא גם די כיפי. לוק בסון הוא האיש שמספק לאמריקאים את הג'אנק שהם כבר לא יכולים לעשות לבד. פעם הוא היה במאי, היום הוא תעשייה. הוא מפיק וכותב רבים מסרטי החברה שלו, EuropaCorp: סרטי אקשן אלימים, טיפשיים, לפעמים איומים ולפעמים מוצלחים - "חטופה", "המשלח", "מפריז באהבה", "קולומביאנה" ועוד הרבה כאלה. אפשר לקרוא למה שהוא עושה "אירוספלויטיישן": בעוד הגבלות הגיל והתקינות הפוליטית סירסו את הסרטים האמריקאיים, בסון לא דופק חשבון לאף אחד. ספירת הגופות בסרטים שלו גבוהה מאוד והשקפת העולם אייטיזית להפליא: הטובים טובים, הרעים רעים, אלימות זה כיף.
גם "נעולים" הוא סרט כזה, והוא אף שואב השראה מפורשת מכמה סרטי אייטיז: יש בו הרבה "הבריחה מניו יורק" ולא מעט "מת לחיות". גאי פירס הוא סנואו, הבאד-אס-מאדרפאקר הכי טוב בתחומו, אקדח טעון, זאב בודד ועוד קלישאות שאומרים על גיבורי אקשן. הוא הופלל על לא עוול בכפו, ונשלח, כמשלחת חילוץ של איש אחד, אל הכלא השמור בחלל שעליו השתלטו אסירים. המשימה: להוציא משם את בתו של נשיא ארה"ב, שעיקר פועלה הוא להיות מישהי שאפשר יהיה להציל.
את הופעתו של פירס אפשר לסכם בשתי מילים: ברוס וויליס. למעשה גאי פירס עושה ברוס וויליס - גיבור אקשן שפולט ואן ליינרים באדישות קולית - הרבה יותר טוב מוויליס עצמו. וויליס המקורי שקע בתרדמת בנקודה כלשהי בשנים האחרונות, ומאז, כך נדמה, הוא משתתף בסרטים מתוך שינה. הדגמה מצוינת לכך אפשר לראות ב"חטיפה לאור יום" שמוקרן גם הוא בבתי הקולנוע בימים אלה.
כדי להוסיף קלישאה לקלישאה, פירס מתוחזק בסרט זה בשני פסיכופתים: ג'וזף גילגון בתפקיד הפסיכופת המופרע שמחסל אנשים בתופים ובמחולות, ווינסנט ריגן בתפקיד הפסיכופת החכם שמחסל אנשים כדי להוכיח נקודה. שתי דמויות קיצוניות עד כדי כך שהן היו יכולות להגיע מסרט מצויר, ואת שתיהן כיף לשנוא במידה שווה.
פעם אפשר היה לזהות בי-מוביז לפי ערכי ההפקה. היום זה קשה יותר: הסרט מצויד באפקטים ממוחשבים מושקעים, שנראים כמעט מחוץ למקומם. אפקטי מסך כחול זולים ותפאורות קלקר היו מתאימים יותר לאווירה. אם כבר משאירים את המוח בכניסה לקולנוע, אז לפחות ליהנות מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם