אז ועכשיו: על איזה צורך עונה טקס יום השואה האלטרנטיבי?
גם השנה יתקיים הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה. אבי גיבסון בר-אל, אחד משני המארגנים, מסביר מדוע הוא הכרחי
לא לגמרי ידענו מה אנחנו עושים ומה תהיה ההשפעה. אבי גיבסון בר-אל צילום: ראובן קסטרו
גם השנה יתקיים בתיאטרון תמונע הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה מיסודם של אבי גיבסון בר-אל ושהרה בלאו. הטקס, שייערך הערב (רביעי), הוא מעין אירוע משלים לטקסים הממלכתיים ועוסק בסוגיות שונות שהתעוררו סביב השואה בשנים האחרונות בישראל מנקודת מבטם האישית של הדוברים, רובם בני הדור השלישי.
ב-13 השנים האחרונות שבהן התקיים הזמין הטקס האלטרנטיבי אפשרות להתמודד עם זיכרון השואה מזוויות אישיות ועכשוויות של הדוברים, וכן נוצרה מעין מסורת השתתפות פעילה של הקהל, שלרוב נשאר במקום לאחר גמר הטקס כדי לשוחח עם הדוברים על הנושאים שהועלו. התגובות, בדרך כלל, היו מעורבות, אולם היה באירוע כדי להדגים שלכל דור שיטות הנצחה משלו וכי הזיכרון הכללי אינו צריך להיבנות
דרך היגון. בשנים האחרונות נערכו טקסים במתכונת דומה בערים נוספות לצד תל אביב, בהן ירושלים וחיפה.
גם השנה תשתתף בטקס גלריה של אנשים שיתארו כיצד משפיע זיכרון השואה על חייהם ועל השקפת עולמם כיום - מעין תשקיף של תפיסת השואה בחברה הישראלית. "הטקס הראשון, שנערך במועדון הלוגוס לפני כ-13 שנה", נזכר בר-אל, "נולד מצורך שהרגשנו שיש לנו ולציבור לקיים טקס אלטרנטיבי, אבל לא לגמרי ידענו מה אנחנו עושים, ובעיקר - מה תהיה ההשפעה שלו. ובערב של הטקס פתאום היה מבול טלפונים מאנשים שרוצים להשתתף או שלא השיגו כרטיס והלוגוס היה מפוצץ עד אפס מקום ובחוץ עמד טור ארוך של כאלה שלא מצליחים להיכנס, ומאז מספר האנשים רק גדל כל שנה, מה שמוכיח שיש באמת צורך אמיתי בטקס אלטרנטיבי".
מה ההגדרה שלך לטקס אלטרנטיבי?
"קודם כל חשוב לנו להגיד שאנחנו לא באים להחליף את הטקסים המסורתיים. בגלל זה, אגב, הטקסט שלנו מתחיל ב-22:00 - בדיוק השעה שבה מסתיים הטקס הממלכתי ביד ושם. טכנית זה מאפשר לאנשים להשתתף בטקסים מסורתיים ממלכתיים וגם בטקס שלנו; וזה גם סימבולי באמירה שהטקסים צריכים להתקיים זה לצד זה. הנקודה החשובה ביותר מבחינתנו, כאלטרנטיבה, היא לא לדבר על ברלין 1945 אלא על ישראל 2012. לנסות להבין איך השואה או זיכרון השואה מעצב את החיים שלנו והמעשים שלנו כפרטים וכקבוצה היום.
"הטקס כולל עשרה קטעים, עשרה דוברים, שידברו על השואה מהכיוון הזה. כולם כמובן עושים זאת בהתנדבות. לדוגמה, הבמאי חנוך זאבי ידבר על הסרט הדוקומנטרי שלו,'ילדי היטלר', שבו הוא מראיין את ילדיהם של הנאצים הבכירים; מיקי בן כנען, בעקבות הספר האחרון שלה, תדבר על הקשר בין רעיונות למלחמה; וסמדר יערון - בדמותה זלמה, ניצולת השואה מההצגה 'ארבייט מאכט פריי' - תדבר דווקא על המחאה החברתית".
לטקס הממלכתי עוד יש חשיבות עבורך?
"כן, בוודאי. לטקסים המסורתיים יש חשיבות גדולה עבור החברה, כל חברה, כי דרכם היא מגדירה את עצמה ובוראת את עצמה כחברה. אם אין טקס מסורתי-ממלכתי, אין גם טקס אלטרנטיבי. זו דרכה של התרבות: השולי נעשה מרכזי ואז נוצר עוד משהו שולי שמתנגד לו וגם הוא נעשה מרכזי וכך הלאה. גם הטקס שלנו כבר הולך ונעשה מרכזי ואני מקווה שיקומו טקסים אלטרנטיביים גם לנו".
אתה אומר שהטקס עונה על צורך. באיזה צורך מדובר?
"קשה לדור השני והשלישי לטפל בטראומת השואה המתמשכת דרך הטקסים הממלכתיים שנוצרו בעצם עבור ניצולי הדור הראשון. קשה לדבר על משמעות השואה בהווה כשהטקס הממלכתי עוסק באבל של העבר, ואם הוא מדבר על ההווה, הוא מדבר על הלאומנות והכוחניות כמשהו שהשואה מספקת לו תירוץ. השואה היא אחד האירועים המכוננים של המאה הקודמת, אבל הרבה פעמים נעשה בה שימוש ממקום רע. אנחנו מוזילים את זכר השואה בצורה הזאת. זה בא לידי ביטוי בקטע של אמיר אוריין מתוך המחזה'היטלר' שיופיע בטקס, שבו הוא מבקש מהישראלים, בדמות היטלר הקשיש, שיהרגו אותו. זה סמל לכך שהישראלים צריכים להרוג את היטלר כסימבול, ולהפסיק לחיות ולפעול בשמו ובשם הקורבנת שלנו".
יש לך קשר אישי לנושא?
"אני לא דור שני ולא דור שלישי לשואה, אבל אני נמשך לנושא כיוצר כי אני רואה בזה דרך יעילה לדבר על ישראל 2012. וכשאני מסתכל על ישראל 2012 אני לא אוהב את מה שאני רואה, ואחת הדרכים לתקן את ישראל 2012 היא להסתכל מחדש על זכר השואה ועל מה עשינו ממנו לאורך השנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם