חילוף מנצח: דב נבון מרוצה שיש לו תפקיד דרמטי
מ"החמישיה הקאמרית" ו"הבורגנים" ועד "ארץ נהדרת" ו"עבודה ערבית", דב נבון מעולם לא התחבר לתפקיד כמו ב"ההתחלפות", סרטו החדש של ערן קולירין. תפקיד, הוא אומר, שגילה לו משהו על עצמו
הקורא רשאי לדמיין את המילים בקולו של נבון, רצוי בתור אחת מדמויותיו ב"החמישיה הקאמרית". אלא שהשיא היה בשיחת הטלפון מיד לאחר ההקרנה, לא יותר מחמש דקות אחרי שהאורות נדלקו. שמו של נבון ריצד על מסך הנייד שלי באסרטיביות של שועלת יח"צ ותיקה שמבינה כי משך הזמן שעובר מרגע סיום ההקרנה ועד לשאלה "נו, מה חשבת על הסרט?" משפיע באופן ישיר על התשובה.
"אשכרה נהייתי יחצנית", הוא מסכים. "שמע, אני כבר שלוש שנים עף על הסרט הזה, מהיום שקראתי את התסריט לראשונה דרך כל החזרות, הצילומים והעריכה. הוא לקח אותי לטריפ, הסרט הזה, אני מאוהב בו כמו שלא הייתי מאוהב בחיים. הוא פשוט כל כך אני, ההתלבטות הזו בין לחיות את החיים ולהיות נאמן לעצמך לבין לא לפגוע באחרים שחשובים לך. אין, הסרט הזה פשוט טעים לי, טעים כמו הטחינה הזאת שאני אוכל פה עכשיו. בוא'נה, אחלה טחינה".
"ההתחלפות" הוא מה שמכונה סרט לא קל. הוא מאתגר ותובעני. מכאן גם הבעייתיות בעצם בקשתו של נבון, שאשמיע את דעתי עליו דקות ספורות אחרי ההקרנה, כשזו טרם התגבשה. "סרט מטריד", אמרתי לבסוף, מנסה ליצוק מילים לתחושה שלוותה אותי כשחציתי את מגרש החניה של הסינמה סיטי. "מטריד, הא? לגמרי", הוא הסכים. "זה בדיוק מה שאמרתי לקולירין אחרי שקראתי את התסריט בפעם הראשונה. 'מטריד'. תדע לך שהוא לא יעזוב אותך. אתה תמשיך לחשוב עליו במהלך היום".
שלוש שעות אחרי אותה הבטחה אכן מצאתי עצמי יושב מול נבון כש"ההתחלפות" רובץ חזק בראש. עכשיו אני יודע לומר שסרטו של קולירין אינו רק מטריד, אלא שהוא גם טעם נרכש. בכנות - דבל'ה הרי לא שומע - לא ממש אהבתי אותו ביציאה מהאולם, וכך גם כשהגעתי הביתה חצי שעה לאחר מכן. אבל בהמשך היום, כמו גם בבוקר למחרת, עת נכתבות שורות אלה, אני מוצא את עצמי מריץ בראש רגעים
"אני זוכר שאני וערן נפגשנו אחרי שקראתי את התסריט לראשונה", מספר נבון, "וסיפרתי לו שמה שקראתי מציק לי, מטריד אותי במובן החיובי. היה משהו לא פתור בתסריט, למשל כשבאחת הסצנות הדמות שלי שוכבת על הגב בלובי הבניין שבו היא גרה, באמצע היום, סתם כך. ולא רק שאני שוכב, אלא שכנה באה ורואה אותי ושואלת 'סליחה, מה אתה עושה?', ואני עונה לה 'מה, איך ראית אותי?', כשאני שוכב באמצע לובי מואר! אז שאלתי את ערן 'תגיד, איך ייתכן שאדם מבוגר ישכב ככה על הרצפה באמצע לובי?'. הוא אמר לי 'תסתכל על ילדים, על תינוקות, הם כל הזמן בוחנים את העולם ולא עושים את החשבונות של מה ראוי ומה סביר, כמונו'. רק כשעשיתי את זה בעצמי בחזרות הבנתי איזו עוצמה יש בלשכב על הרצפה כמבוגר, פשוט לשכב ולבהות. לא תאמין איזה חיבור חזק לעצמך אתה חווה ברגעים האלה, באמת".
"ההתחלפות", סרטו השלישי של קולירין, שמגיע אחרי "ביקור התזמורת" עטור השבחים והקומוניקטיבי, מספר על עודד (רותם קינן), דוקטורנט לפיזיקה שחי בבית דירות עם אשתו (שרון טל). עודד הוא בחור מחושב, אנליטי ומינימליסטי שלוקח מדי בוקר אוטובוס למשרדו בקמפוס וחוזר בערב הביתה. באחד הימים הוא שוכח קלסר בבית וקופץ לקחת אותו בשעות הצהריים. הביקור החטוף בדירתו, בשעה שבה הוא בדרך כלל במשרד, מטלטל משהו בתפיסת עולמו. האירוע מכניס אותו למומנטום משונה שבמהלכו הוא מחפש הזדמנויות נוספות לחוות את אותה הרגשה. באחד הימים הוא נתקל ביואב (נבון), שכנו המבוגר ממנו שחי עם אשתו בדירה סמוכה. הוא מבחין בו משוטט ונראה שהוא מבין מה עובר עליו. השניים מתחברים ומתחילים להתנהל בסביבות הבניין כמו ילדים שחוקרים את סביבתם.
אתה מבין מה בדיוק עובר על עודד?
"אני חושב שהוא פתאום מסתכל על הדברים אחרת, מסיט מבט ימינה או שמאלה, אחרי שכל חייו הסתכל רק ישר, ומגלה שבצדדים יש סיפור אחר לגמרי. ההסבר שהוא נותן לאשתו, שהוא חש כמו ילד חולה שחוזר הביתה באמצע היום, ממחיש את זה מצוין בעיניי. ואז הוא מגלה את יואב, שעבר כבר את מה שהוא עובר ונמצא הרבה אחרי השלב של סכסוך פנימי בין הרצונות לעשות דברים כמו לשכב על הגב בלובי או לישון במקלט, לבין הצורך - הדרישה - לא להיות מוזר ולא לפגוע באחרים. יואב כבר יודע לשלב בין הרצונות האלה לבין החיים 'הנורמליים'. עודד נמצא בשלב מוקדם יותר, הוא נזהר אבל גם מאוד סקרן".
יואב ועודד חווים אחווה גברית, ילדית אפילו, והנשים נשארות בחוץ. זה לא מדכדך שחיבור ונאמנות לעצמך נתפסים כאגואיזם כל-גברי אינפנטילי?
"האמת? לא חשבתי על זה. זה נכון אבל שיש דינמיקות כל-גבריות שפשוט לא יעבדו אם נשים יהיו שם, וגם להפך. לא חשבתי על זה כי נראה לי כל כך מובן מאליו לפעול בסביבה גברית בלבד, חבר וחבר, באמת כמו פעם. הרי כילד ביליתי שעות במקלטים, בבניין שלי ובבניינים אחרים, ויש בזה חירות גדולה. אבל אני לא חושב שבהכרח להיות נאמן לעצמך וחופשי זה גם ילדותי. זה הרבה יותר עמוק. אגואיזם ונרקיסיזם קיבלו תדמית שלילית, אבל להיות נאמן לעצמך לפני הכל זה לאו דווקא דבר רע".
בשלב הראשון התנהלותם של עודד ויואב נתפסת כשעשוע של גברים בורגנים משועממים שעשוי אפילו לעורר השראה. אלא שבשלב מתקדם יותר ההתנהגות שלהם הופכת מרתיעה. זה קורה כשיואב שולח את עודד לרכוש תיק מחנות התיקים של אביו בזמן שהוא צופה, ואז ממשיך לצפות ולא להתערב גם כשאביו נופל מסולם ונפצע.
איך נימקת לעצמך את הצעד הזה של יואב? הרי פה הוא מפסיק להיות מוזר לא מזיק והופך לחרא של בנאדם.
"לראות את עצמך צופה מהצד באביך נופל ולא לעזור לו זו אכן נקודת קיצון שגם אני תפסתי כאכזריות, אבל הבנתי שיואב מסתכל אחרת על הכל, גם על אביו שבמצוקה. זה סטייט אוף מיינד שבמסגרתו הוא רוצה עוד ועוד, כמו התמכרות, ואני מסכים שזה פרוורטי - אבל ככה זה. כשאתה פתוח חריץ בסוף נהיה חלון. זה מזכיר לי סצנה ב'תפוז מכני' שכל כך השפיעה עליי עד שלא ראיתי את הסרט מאז שהוא יצא, כשהייתי נער. יש שם קטע שהגיבור נותן יד לחבר שלו כדי לעזור לו לצאת מבריכה או משהו כזה, ואז במקום לעזור לו הוא חותך לו את הוורידים. זו היתה נקודה שאמרתי לעצמי: 'לא, לא יכול להיות שגם לחבר שלו הוא ככה, חשבתי שיש לו גבולות', אבל אתה מבין שהוא לא יכול לעצור את עצמו. אז אותו דבר עם יואב: התחושה של לצפות מהצד במישהו קרוב אליך, בלי שהוא רואה אותך, היא חזקה מאוד".
עבור נבון, 52, התפקיד ב"ההתחלפות" הוא אחד הבודדים ב-20 השנים האחרונות שאינו קומי בשום צורה. מובן שעבור רוב מי שהתגורר בישראל בשנות התשעים ומחזיק בתודעה ובזיכרון, נבון מצחיק מעצם העובדה שהוא פותח את הפה. גם משפטים שאינם אמורים להצחיק עשויים להעלות חיוך כשהם נהגים בקול הצרוד והמתאונן שלו, סמל מסחרי מימי "החמישיה". את העשור הקודם הוא החל כחבר בצוות הקומיקאים של "ארץ נהדרת", שם רתם את אותו קול הישראלי-אבוד-נאיבי לכמה דמויות, ובהמשך לוהק גם לכמה סדרות בעלות גוון קומי פחות או יותר, כמו "הבורגנים" (פחות) ו"עבודה ערבית" (יותר).
סרטי הקולנוע שבהם שיחק נבון בעשור הזה היו מגוונים למדי: "האסונות של נינה" של שבי גביזון, "שושלת שוורץ", "זוהי סדום" (מבית היוצר של "ארץ נהדרת") ו"פעם הייתי" של אבי נשר. אלא שהחום שבו הוא מדבר על "ההתחלפות" מעיד על חיבור משמעותי במיוחד לפרויקט הזה: "אני מקווה שאנשים יאהבו את הסרט כמו שאני אוהב, אבל ברור לי שיהיה מי שייפתח לראש של ערן ויהיה מי שלא. זה הכי קרוב לבחירות שאני רוצה לעשות כשחקן, ואפשר אפילו לומר שהסרט הזה הוא הסיבה לכך שנהייתי שחקן. זה כל כך קרוב למחשבות וללבטים שלי.
"אני מרגיש שקולירין פתח פה ערוץ שטרם נפתח, ועם כל הכבוד ל'ארץ נהדרת' ולדברים אחרים שעשיתי, 'ההתחלפות' הרבה יותר מאתגר ומסקרן אותי. הכי מתבקש לומר 'הנה, דבל'ה שוב משחק את המחופף', אבל זה לא ככה. ערן זיהה אצלי את הסקרנות, את הרצון להתריס ולהתנגד למה שמצפים ממך, ממש כמו דמותו של יואב".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם