דע את מקומך: משהו לא בדיוק עובד ב"זה בוודאי המקום"
"זה בוודאי המקום" נופל למלכודת שהטמינו לו סרטי מסע באמריקה שיצרו במאים אירופים והתוצאה היא חזות של ארץ תלושה
"זה בוודאי המקום", במאי: פאולו סורנטינו, איטליה 2011
סרט דרכים קלאסי. "זה בוודאי המקום" מתוך הסרט
שון פן מחפש כפרה על חטאים שחטא כלפי אביו ועל פשעים שפשע כלפי צאצאיו. בהיותו בן 15 חש שאיין, כלומר הדמות שמגלם פן בסרט "זה בוודאי המקום", כי אביו אינו אוהב אותו. לכן קם ועקר מבית אבא שבניו יורק והתגלגל עד אירלנד, שם שגשגה הקריירה שלו כזמר רוק בסטייל גותי. ככזה, נודעה לשיריו האפלים השפעה מרובה על בני הנוער, ולפחות שני צעירים קמו וטרפו את חייהם בעקבות הזדהות עם המסרים שכוכב הרוק העביר הלאה באמצעות השירים. שאיין, כלומר פן, לוקח ללב את המקרים הטרגיים הללו ומתעקש להתאבל על קורבנות השווא הללו כאילו הם ילדיו שלו.
פן ואביו לא החליפו ביניהם מילה במשך 30 שנה, והנה מתקבלת בדבלין קריאת טלפון המתריעה על גסיסת הזקן. פן אורז מזוודה נגררת ואץ אל הנמל הקרוב לביתו על מנת לתפוס את האונייה (!) הראשונה המפליגה לאמריקה. נכון, לרוקר הוותיק יש פחד טיסה ועוד כמה מנהגים מגונים. למשל, הוא לא מעשן. מובן שהוא מחמיץ את אביו החי, ולנוכח גופת אבא - יהודי זקן, ניצול אושוויץ - מתבשר זמר הרוק שהמנוח כילה את שנותיו המאוחרות במרדף אחר אותו פושע נאצי, שהתעלל בו שם, במחנה הריכוז. כעת מוטלת על היתום הטרי המשימה הנכבדה לתור את הארץ, לאתר את הנאצי הישיש, שעדיין לא בא על עונשו.
והנה כי כן מתפתח לו כאן סרט דרכים קלאסי, שבו הגיבור המרכזי מדלג במרחביה המשונים של אמריקה, בין תחנות דרך תלושות מכל הקשר קוהרנטי, ובין טיפוסים מוזרים למדי, שמרביתם עסוקים בבריחה מהצל של עצמם. וכל אותה העת שאיין, כלומר שון פן - חתן שני פרסי אוסקר - מתרוצץ אל מול המצלמה כשהוא חמוש בפאה נוכרית של דיווה שירדה מהפסים, מרוח בליפסטיק בגוון אדום עז, באייליינר מודגש כמו שחקן בסרט אקספרסיוניסטי גרמני ובציפורן משוחה בלק שחור. וככה, כאילו הוא באמת בתוך תלבושת הקרב של שושלת לוחמי השאיין האינדיאנים, יוצא הרוקר לצוד את הנאצי הרשע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם