זה לא רק ספורט: השערוריות הגדולות של האירוויזיון
מתברר שהאירוויזיון אינו רק פופ ונצנצים. במהלך השנים התרחשו על הבמות ומאחורי הקלעים אירועים פוליטיים חשובים וגם סקנדלים אדירים. לרגל המהדורה ה-57 של האירוע הנוצץ, שייערך החודש באזרבייג'ן, "המגזין" של מעריב מציג: השערוריות הגדולות בתולדות התחרות
ואף שה"גרין רום", מעוטר הדגלים והחיוכים, נראה לרוב כדוגמה לאידאל האחווה האירופית, שלא נרשמה כמותה מאז משט המרמרה, אסור לטעות. מתחת למעטה כבד של קיטש, תלבושות זוהרות וגימיקים מסתתרת זירת גלדיאטורים אימתנית בין מעצמות. ההיסטוריה של התחרות רצופה במאבקי כוחות, פרובוקציות פוליטיות ורגעים שבאמת שינו את העולם. זה הזמן לקלף את המסכה מאחורי המוסד האירופי הוותיק ולגלות שמתחת לחזות הנוצצת יש הרבה פוליטיקה.
בתחרות האירוויזיון אתם יכולים להיות בטוחים בשני דברים: הראשון הוא שהטקסטים של המנחים יהיו מביכים וכמעט תמיד באנגלית שבורה (תופעה מוזרה שחוזרת על עצמה גם כשהתחרות נערכת במדינות דוברות אנגלית); השני הוא העיקרון שעדיף שכן קרוב מדוז פואה רחוק, כלומר אפשר לסמוך על מדינות סקנדינביה שיעניקו נקודות זו לזו, שספרד תשמור על הדדיות חמה עם פורטוגל, שברית המועצות לשעבר תשמר עליונות אסטרטגית גם לאחר נפילתה (ושבמינסק, קייב וטאלין עדיין זוכרים היטב את השכנה הגדולה ממזרח בזמן חלוקת הציונים) ושאזור הבלקן, כמובן, שמדינותיו מפרגנות זו לזו בנקודות עד שנדמה לעתים כי הסיבה האמיתית לחלוקה של יוגוסלביה היא שהמדינות יוכלו להעניק נקודות זו לזו בכל תחרות.
תופעת ההצבעה ההדדית יצרה הרבה מאוד מרמור במהלך
זו אמנם לא עילה מספקת לתאוריית קונספירציה, אבל עדים רבים בקהל טענו שהם שמעו היטב את השידור מנורווגיה ויותר מכך - הם שמעו את הדירוג שבו העניקו השופטים שלוש נקודות לשיר השוויצרי ושתי נקודות לשיר הדני Dansevise. לבסוף, כשחזרה בויל לנקודת השיפוט, לא רק הסאונד תוקן, אלא גם הנקודות ואז השיר השוויצרי קיבל נקודה אחת בלבד, ואילו השיר של דנמרק שיפר את מעמדו ובאופן מפתיע קיבל ארבע נקודות, שהביאו לו את הניצחון בתחרות.
הפשלה בדקה 4:10
חמש שנים לאחר מכן חזרה התחרות ללונדון, ורצה אלוהי הפופ ושוב קטי בויל נבחרה להנחות את הערב. הפעם החליטו אנשי הבי-בי-סי לוודא ששום תקלה טכנית לא תעכיר את האווירה, ומיטב החידושים הטכנולוגיים סייעו לשידור, שהיה גם הראשון שהועבר בצבע. בעוד שמיליוני צופים הסתנוורו מחליפת הסוויד הכחולה של קליף ריצ'רד ומהבלונד הבוהק של נציגת צרפת, הייתה זו המשלחת הספרדית שהעניקה את הגוונים האפלים יותר למשדר.
השיר שייצג באותה שנה את ספרד היה "לה, לה, לה" של הזמרת מסיאל ולמרות שמו, שאיננו מעיד על טקסט עמוק במיוחד, מדובר בשיר מחאה מאחר שהמבצע המקורי של רצה לבצעו בקטאלונית, שהייתה אסורה בספרד הפשיסטית של אותם ימים. ובמשטר רודנות, כפי שכבר שיערתם, מתברר שהרבה יותר קל להחליף את הזמר מאשר את השיר. בתוך זמן קצר נבחרה מסיאל לבצע את השיר במקום הזמיר המקורי, ואף הצליחה לנצח בנקודה את הפייבוריט קליף ריצ'רד, שביצע את השיר Congratulations.
הניצחון הזה עורר הרבה שמועות על קניית קולות במהלך השנים, ובסרט דוקומנטרי ספרדי משנת 2008 סיפר בכיר לשעבר בטלוויזיה המקומית כי הגנרל פרנקו בעצמו שלח נציגים לרשתות טלוויזיה זרות כדי שיצביעו לשיר הספרדי בתמורה לקניית תכנים טלוויזיוניים והחתמת אמנים בחברות תקליטים מקומיות. מלבד העדות הזו, אין עד היום הוכחות חותכות כי נחתמו חוזים בתמורה לקולות, אבל על החשיבות שייחס פרנקו לזכייה בתחרות אין עוררין והשיר "לה, לה, לה", שהיה במקור שיר מחאה נגד משטרו, שימש לאחר הניצחון כאמצעי תעמולה ביד הממשל הספרדי בעיקר כדי להוכיח את העליונות מול אנגליה.
מרבית צופי האירוויזיון זוכרים את התחרות של 1974 כאירוע שהביא לעולם את בשורת אבבא, הלהקה השוודית שהצליחה לגרוף את הניצחון בתחרות עם שיר הפופ "ווטרלו" - ללא ספק השיר המוכר ביותר שיצא מהתחרות. אבל בזמן שהיו כאלה שרק שרו על דיקטטורים, היו כאלו שגם עשו משהו נגדם.
בימים שלפני התחרות געשה הזירה הפוליטית בפורטוגל, ויותר מארבעה עשורים של שלטון פשיסטי עמדו להגיע לקצם. הסיבה להתעוררות העממית הייתה שבחודש מרס באותה שנה מרסל קייטנו, מנהיג פורטוגל, פיטר משורות הצבא גנרלים בכירים רבים שהתנגדו למדיניות ממשלתו בקולוניות האפריקאיות. הצמרת הצבאית, כמו גם הציבור הרחב, זעמו על השינוי הפיקודי, ותנועות מחתרת מיליטנטיות החלו לפעול להפלת המשטר הקיים.
השמועות על תוכנית המהפכה עברו מפה לאוזן, וחיילים רבים קיבלו הנחיה לצאת לרחובות עם פרחי ציפורן בקנה הרובים, כסמל להתנגדות הלא אלימה שלהם למשטר הרודני. החיילים נערכו למבצע, הפרחים נקטפו ולא מעט אזרחים שהשמועה הגיעה לאוזניהם הביעו נכונות להצטרף למחאה. הבעיה היחידה הייתה הקושי לסנכרן אומה שלמה ללא ידיעת הממשל.
למרבה המזל, באפריל של אותה שנה נערכה תחרות האירוויזיון, והופעתו של הנציג הפורטוגלי פאולו דה קרבליו בתחרות הייתה אמורה להיות הרגע הנצפה ביותר במשדר. לכן נקבע שכשיבצע את השיר (בעל השם ההולם "אחרי הפרידה") יצאו תושבי המדינה לרחובות.
השיר הפורטוגלי מ-1974:
באותו לילה, בשעה 00:25, עלתה לבמה באנגליה המנחה קטי בויל (הרי לא חשבתם על מישהי אחרת, נכון?) והכריזה על שיר מספר 16 של פורטוגל. למשמע הבית הראשון של השיר יצא המון רב מן הבתים ושטף את הערים במהפך שלטוני יעיל וכמעט ללא אבדות בנפש, כשמניין ההרוגים עמד על ארבעה בלבד.
המאורע קיבל את הכינוי "מהפכת הציפורנים", והוא נחשב עד היום דוגמה למהפכה לא אלימה ומוצלחת מאוד. השיר של קרבליו, אגב, הצליח קצת פחות והגיע למקום ה-14 בלבד מתוך 17 המדינות שהשתתפו באותה שנה. ולחשוב שכוורת חשבו שהם בועטים בממסד עם השיר "נתתי לה חיי", שם נרמז על חזון של מדינה דו-לאומית בשורה "יש מספיק אוויר למדינה או שתיים".
פוליטיקה בינלאומית עיצבה לא מעט רגעים בלתי נשכחים בתחרות, ובמהלך השנים נציגים של מדינות רבות בחרו להשתמש בבימת התחרות כפלטפורמה לאג'נדה פוליטית נוקבת. כך, למשל, המשלחת הגאורגית הוחרמה בשנת 2009 מכיוון שנקבע שהשיר We don't Wanna Put in, משחק מילים על שמו של נשיא רוסיה, מביע דעה פוליטית על מלחמת רוסיה-גאורגיה, שהתרחשה בשנה שקדמה לתחרות, ולכן אינו מתאים לאופי הניטרלי של האירוויזיון.
אבל לא רק מילים יכולות לשאת משמעות פוליטית, מתברר שאפילו לחנים עשויים לעורר מחלוקת. זה בדיוק מה שקרה ב-1982 כשהשיר הספרדי EL נוגן בסגנון טנגו ארגנטינאי באופן שלא בדיוק קסם לאוזן של הבריטי הממוצע, בימים המתוחים של מלחמת פוקלנד. גם פלישת הכוחות הטורקיים לקפריסין בשנת 1974 נראתה כמו קרב דגדוגים לעומת מלחמת הענקים בין יוון לטורקיה בזירת תחרות הזמר, כשבשנה לאחר הפלישה פרשה יוון מהתחרות באקט מחאתי על השתתפות טורקיה. במפגן של העלבות הכול כלול בשנת 1976 סירבה טורקיה לשדר את השיר היווני.
למרות כל הפרובוקציות שידעה התחרות, עדיין אפשר לסמוך על העם היושב בציון שינפק את אחד מהרגעים היותר מעוררי מחלוקת בהיסטוריה של התחרות, ואין הכוונה לשליפת דגל סוריה על ידי חברי להקת פינג פונג.
דווקא הניצחון הראשון של ישראל בתחרות לימד את אירופה דבר או שניים על סכסוך אזורי וקטנוניות. בזמן שיזהר כהן דיבר את שפת הבית לאירופה בשיר "אבניבי", השכנים בממלכת ירדן דיברו בפרחים. במהלך ביצוע השיר הישראלי הוקרנה בטלוויזיה הירדנית שקופית עם תמונה של פרחי נרקיס, שהופיעה במשך כל שלוש הדקות של הביצוע הישראלי, כסוג של התרסה נגד מלכת הביצה המזרח-תיכונית.
האצבע המשולשת הבוטנית שהניפה רשות השידור הירדנית נבלה במהירות כשבשלב חלוקת הנקודות הסתמן שיזהר כהן הולך להביא את האירוויזיון לירושלים. ואז, באופן מסתורי, נקטע השידור בירדן וידיעה על הניצחון של בלגיה פורסמה באמצעי התקשורת הערביים. למרבה הצער, מאז הסכם השלום עם ירדן כבר לא שודרו פרחים במקום השירים הישראליים, ועכשיו רק נותר לתהות היכן לחצו על הכפתור האדום במהלך הביצוע של להקת טיפקס ב-2007, לשיר "פוש דה באטן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם