עשו או הרסו?: ג'מצ'י מושפל ומשה קצב מכה שנית
אם בארץ היו באמת אוהבים ספורט ולא רק להתווכח על ספורט, היו מגלים כבר מזמן שדורון ג'מצ'י אינו אגדה אלא אדם מפוקפק; ו"תנוחי" עושה את העבודה המלוכלכת של "ארץ נהדרת" עם התייחסות מזעזעת, מצחיקה ומעוררת השתאות לאנס המפורסם במדינה. האירועים התרבותיים שעשו או הרסו את השבוע
מילה אחת חזרה פעם אחר פעם בפרק ההדחה של דורון ג'מצ'י מ"הישרדות": "אגדה". עמיתיו של ג'מצ'י לשבט סיפרו שוב ושוב כיצד התאכזבו לגלות מי האיש שמאחורי האגדה. גם ג'מצ'י מיהר להזכיר את הרקורד שלו - 15 שנים כקפטן הנבחרת, מלך הסלים של כל הזמנים בליגה ועוד. אם זו לא אגדה, אז מה כן?
>> עשו לייק ל-nrg תרבות בפייסבוק
אגדות, כמובן, לא מסתובבות על איים טרופיים, ניזונות משאריות אורז ומותחות ביקורת נוקבת על אזור חלציו של בוקי נאה. במדינות שאצלן הספורט הוא חלק מרכזי בתרבות לא נדרשים גיבורי העבר להשפיל את עצמם לעיני האומה תמורת כמה מעות. רק שבישראל לא באמת אוהבים
היחס לג'מצ'י על האי כאגדה הוא ההוכחה האולטימטיבית למקום השולי של גיבורי הספורט בחיינו. אם מישהו באמת היה מתעניין במעלליהם של ספורטאים וירטואוזים לאחר פרישתם - וג'מצ'י, למרות מגרעותיו, בהחלט היה כזה - הם היו יודעים שמדובר באדם בעל מוניטין מפוקפקים, שהתקוטט עם ראשי מכבי תל אביב, הוזכר בתחקירים על הרפתקאות בנייה שנויות במחלוקת ואחז למשך שתי דקות בתפקיד הדובר של הבעלים האגדי של היריבה העירונית השנואה, אלי טביב. ג'מצ'י הרס במו ידיו את האגדה הרבה לפני שהגיע לאי, אך רק מעטים טרחו להתעדכן.
וחשוב מכל: לאחר ההדחה עלו טענות כי דמותו של ג'מצ'י משקפת את המכביזם הדורסני של המועדון שבו בילה את מרב שנותיו. גם זו היתה הוכחת בורות ספורטיבית. שימו על האי מכביסטים אמיתיים, כמו מוטי ארואסטי וגיא פניני, והם משאירים לכולם אבק ולוקחים את הכסף. ג'מצ'י, כהרגלו, החליק ברגע האמת. // אודי הירש
בתיאום מושלם עם הפרשייה החדשה בעיריית קריית מלאכי, במהלכה נעצר ראש העיר מוטי מלכה בחשד לאונס, פרק ששודר השבוע בסדרה “תנוחי” מחזיר אותנו לבכיר הקודם באותה עירייה שמבלה בימים אלה בתא קטן בכלא מעשיהו. בסצנה המדוברת מנסה הדמות הגר פרימור, שחקנית מבטיחה ומגישת טלוויזיה, להתקבל לתפקיד ראשי במחזמר הכי מדובר בתעשייה - “עלילות קצב בכלא”, בו יגלם ששון גבאי את הנשיא הכלוא. היא נבחנת עם אחד השירים שיובילו את ההצגה, המבוסס על לחן של קרן פלס. והנה מילותיו:
"קצב הגיע ללשכה ושוב רוצה רק נשיקה, אני נתתי לו מכה אבל את הרוכסן שלו פתח. את תמימותי לקוח לקח. על השטיח כתם לח... קצב לא מתעסק במה מותר, הוא מאוהב. אני בחדר, הוא נוגע בי עכשיו. אחרי שהוא סוגר את הריצ'רץ' בפינה, אז אני רצה לפרקליט המדינה..."
"...קצב איך הוא אוהב תמיד לנבוח כמו כלבלב, כשהוא עומד בטנגה בורדו על ברכיו... וזו אני שכמו אידיוטית סתם חיכתה עשרים שנה ולא סיפרה לאף אחד ולא הגישה שום תלונה. עכשיו בכלא הוא יושב במי הוא יתאהב? את מי יטריד, למי יציק ויתעלל? אולי ישימו לו בתא גם קוקסינל".
כתם לח על השטיח? טנגה בצבע בורדו? לא בטוח שא’ תקבל בהבנה את מילות השיר שיוצאות מפיה של בת דמותה הבדויה, אבל מאחורי הטקסט הלא פשוט הזה מסתתרת סצנה מצחיקה ומזעזעת בו זמנית שהותירה אותי בפה פעור.
העובדה ש”תנוחי”, סדרה טראשית שממשיכה את דרכה של “השיר שלנו”, משודרת בשעה זניחה למדי בכבלים, נותנת לה את האפשרות לשחוט פרות קדושות ש"ארץ נהדרת", למשל, בקושי מעזה לבעוט בהן. לפעמים זה נראה מוגזם, לעתים סטריאוטיפי מדי ואפילו גזעני, אבל במדינה כמו שלנו, חייב להיות מישהו שמוכן לייצר ולשדר סאטירה. ואם אין לנו סטיבן קולבר, נסתפק בטלנובלה עם חנה לסלאו. // מיכל הניג
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם