גיבורת הסרט החדש של מוחמד בכרי: ניצולת שואה
היוצר השנוי במחלוקת שהציג בעבר את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה יציג בקרוב סרט המתאר את יחסיו עם שכנתו הקשישה, שממנה הסתיר את זהותו הערבית
בימי האינתיפאדה, כאשר התגורר בכרי עם שני בניו ברחוב העבודה בתל אביב, התקיימה מערכת יחסים מיוחדת בינו ובין בניו לבין שרה ניימן, קשישה ניצולת שואה שהתגוררה בדירה הסמוכה. בכרי ביים באותם ימים הצגה בתל אביב, בנו סאלח שיחק בה, והבן השני, זיאד, עבד כברמן בעיר. "השכנה שרה, ניצולת שואה זקנה ובודדה, לא ראתה טוב. היו לה בעיות בעיניים והיא הייתה מבקשת מאיתנו, כאשר פגשה אותנו בגרם המדרגות, עזרה עם טיפות העיניים שלה", מספר בכרי, "נענינו, ובכל פעם מישהו אחר היה עוזר לה. איכשהו היא הפכה לחלק מהנוף שלנו, מהחיים שלנו, ונוצרו בינינו יחסים טובים. היא לא ידעה שאנחנו ערבים, ואנחנו דאגנו לא להגיד לה כדי לא להוסיף פחדים על הפחדים שלה".
נושא השואה נחשב רגיש במיוחד לטיפול עבור במאים, במיוחד כשמדובר בכותב ערבי ובעלילה המתרחשת בתקופה רגישה כל כך. אלא שבכרי לא נמנע מעיסוק בנושא, ואף בחר להתייחס אליו השבוע באמירה שערורייתית, בעת שציין את יום הנכבה. "גרמניה הנאצית שותפה משמעותית
באחת הסצנות הטעונות בסרט מבקרים בכרי ואחד מבניו במחנה הפליטים קלנדיה, ובדרכם חזרה מעוכבים במחסום. באותה שעה מתקשרת השכנה הקשישה ומבקשת שיעזרו לה בדירתה. "כמובן לא יכולנו להגיע בזמן, אבל לא סיפרנו לה איפה אנחנו נמצאים", מספר בכרי. כעבור כמה חודשים עזבו השלושה את הדירה בלי שגילתה שרה את דבר היותם ערבים, ובשנת 2006 נפטרה.
בסרט שכתב וביים בכרי משחקים הוא ובניו את עצמם. הוא יוקרן בתחילת חודש ביוני בסינמטק בתל אביב במסגרת "פרויקט מים" של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, בתמיכת קרן רבינוביץ', השגרירות האמריקאית בתל אביב וקרן "גשר". הפרויקט הוא שיתוף פעולה של יוצרים ישראלים ופלסטינים בהובלת הקולנוענית יעל פרלוב, ובמסגרתו יוצגו שמונה סרטים קצרים דוקומנטריים ועלילתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם