אבי סופר: כולם שונאים את אבי לוזון
למקרה שפספסתם, אבי לוזון כעס השבוע על כל העולם, ובשידור חי. אבל הטעות שלו היא שהוא חושב שאנשים שונאים את כל מי שיושב בעמדת כוח, כשלמעשה מה שאנשים שונאים היא כוחנות. כמו שלו
מה שהוא לא יודע זה שהתקשורת כבר מזמן לא מובילה דעת קהל. אבי לוזון צילום: יוגב אטיאס
לא בכל יום חווה יו"ר ההתאחדות לכדורגל "התפרצות רגשות" - אם לשאול לרגע את מילותיו - ומסגיר את מחשבותיו האמיתיות, בלי בקרה ובלי מסננים. שיקוף נקי, רנטגני, של פנים ראשו. ומה שהתגלה במסגרת אותו שיקוף - מכרה זהב. לכן כל היטפלות לסגנון הדברים תהיה מיותרת. זה כמו להאשים מכרה זהב בעילגות.
אבי לוזון, למי שלא מעורה בדרמה הגדולה ביותר שהתחוללה העונה בכדורגל הישראלי, זעם על ירידתה לליגת המשנה של אהובת לבו מכבי פתח תקווה, ורגע אחרי שתקף את צלם עיתון "הארץ", פתח בשידור חי פה על כל העולם, חוץ מאשר על בורא העולם. ללמדכם שכשצריך, הוא גם יודע לפרגן. אבל לבד מהשכינה, כולם חטפו: בית הדין של ההתאחדות, שבראשה הוא עומד; קהל אוהדי הכדורגל, שאותו הוא אמור לשרת; וכמובן, התקשורת. הקורבן האולטימטיבי של כל אדם שחוטף את הסיבוב.
עיקר הזעם של יו"ר ההתאחדות, או "ראש ממשלת הכדורגל" כפי שהוא מבכר, הופנה נגד הסנטימנט הציבורי השלילי כלפי מכבי פתח תקווה ("כל השמחים לאיד, תדליקו מנגלים"). כשנשאל מפורשות על ידי אחד משני הכתבים שנכחו במעמד למה, אם כך, כולם שונאים את מכבי פתח תקווה, ענה: "אף אחד לא שונא את מכבי פתח תקווה, כולם שונאים כוח. את זה שיש מישהו שלא סופר אתכם. שונאים אותי, כי אני לא סופר אתכם, את התקשורת".
אף שלוזון זגזג בין שלוש טענות - "כולם שונאים את מכבי פתח תקווה", אחר כך "כולם
שונאים כוח", ולבסוף "כולם שונאים אותי" - למעשה זו טענה אחת. את כל אחד משלושת המושגים אפשר להחליף באחר, משום שכולם שווי ערך. מכבי פתח תקווה שנואה משום שהיא מזוהה עם אבי לוזון, אבי לוזון שנוא משום שהוא מזוהה עם מכבי פתח תקווה, ושניהם שנואים מכיוון שהם מזוהים עם כוחנות. לא עם כוח, עם כוחנות. בתוך הטעות הסמנטית הזאת מונח הסיפור כולו.
אם אנשים היו שונאים את מי שנמצא בעמדת הכוח, בצורה כה פשוטה ותמימה כפי שלוזון מציע, יו"ר ההתאחדות הקודם, איצ'ה מנחם, היה אמור להיות שנוא באותה המידה. אבל הוא לא; הטינה כלפי היו"ר הנוכחי היא חסרת תקדים. מדוע? משום שבשבתו בעמדת הכוח, הוא מתנהל בכוחנות. למשל כשגער בכתבת ערוץ הספורט "תקשיבי לי עד הסוף!", או כשתפס בחוזקה במיקרופון בסיום הראיון. אבל אלה רק דוגמאות מתוך אותו הסינק בן השתי דקות. לוזון כבר חודשים ארוכים מתעלם במופגן משורת הטענות הנערמת נגדו מצד אוהדי הכדורגל בארץ. "לא סופר אתכם", במילותיו שלו, שאחרי שזלגו ממנו בפרץ של כנות ניסה לתקן את הרושם ולטעון שהתכוון בעצם לתקשורת. אבל לא צריך להיות פרויד כדי להבין למי באמת התכוון.
ואגב התקשורת, ללוזון קל להתגולל עליה משום שזו הדרך הקלה ביותר להסיט את דעת הקהל, שכבר חודשים ממוקדת בו. מה שלוזון לא יודע, או יודע ובוחר להתעלם מכך, זה שהתקשורת כבר מזמן לא מובילה דעת קהל, אלא מובלת בידיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם