עשו או הרסו?: גלעד שליט לא כל כך שונה ממייקל לואיס
השבוע, עם תמונות פפראצי מביקורו על סט "הומלנד" שהופיעו במדורי הרכילות ולא בעמודי החדשות, הפך גלעד שליט באופן רשמי לסלב. האם זה בעייתי מפני שיש לו סיפור חשוב יותר לספר לנו או שאנחנו סתם מתבכיינים?
אותו עלם חמודות היה רק לפני שנים ספורות סלב סנסציוני. הוא הופיע בכל פתיחה, כיכב על פוסטרים בחדרי הנערות והופיע דרך קבע במדורי הרכילות באינטרנט משל היה בר רפאלי. אלא שבניגוד למלכה האם של עולם הסלבס הישראלי, לואיס לא הצליח למנף את נתוניו הטבעיים והתנדף מהמפה, לפני אותו קאמבק טראומטי על האי. זה קרה מפני שלואיס לא השכיל לצקת תוכן לדמותו הסלבית: הוא לא שיחק כל כך טוב, הוא לא אמר דברים חכמים כל כך, הוא לא הצטלם לגיליון בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד. הקוביות בבטן, מה לעשות, התחילו לשעמם בשלב מסוים.
>> עשו לייק ל-nrg תרבות בפייסבוק
במובן אחד, ההשוואה בין שליט ללואיס מקוממת. אחד לא עשה צבא, השני שילם מחיר כבד על שירותו למען המדינה. הבעיה היא שהחל מהשבוע, באופן רשמי, שניהם מופיעים באותו המדור. הביקור של שליט על הסט של "הומלנד" גרר תמונות פפראצי, הופעה אצל גיא פינס והתלבטות אצל עורכי אתרי האינטרנט לאיזה מדור לקטלג את הבחור. חלקם בחרו במדור הרכילות, ובצדק מבחינתם: סלב הוא אדם מפורסם ופופולרי, לא בהכרח מפני שהותיר חותם תרבותי כלשהו או רשם הישג משמעותי (מעבר לזכייה בתוכנית ריאליטי).
שליט עונה בדיוק על הקריטריונים הללו: איש לא מכיר אותו באמת, איש לא יודע מה עבר ועובר עליו, איש לא מבין מה מסתתר בראשו, אבל כולם רוצים לראות אותו עוד ועוד. כי הוא האיש מהטלוויזיה ומהעיתון ומהאינטרנט, שהיה דמות בלתי מושגת במשך שנים עד שהשתחרר ויצא למסע צילומים בחברת שלמה ארצי, הראל סקעת ואלי טביב. הסקרנים שביקשו
לשליט מגיע יותר. כי בעוד כמה שנים, אולי חודשים, אותם עורכים שהחליטו לשבץ את תמונותיו במדור הרכילות, יורו לצלמים לחפש יעדים אטרקטיביים יותר, בדיוק כמו שקרה למייקל לואיס. ההבדל הוא שלשליט יש מה לספר לנו. הוא צריך לומר אם זה היה שווה, אם היה מתגייס לצבא לו היה יודע מה עולה בגורלו, מה הוא חושב על האנשים שטענו שמחיר שחרורו גבוה מדי, איזו ישראל נטש כשהתגייס ואיזו ישראל מצא כשחזר. בזמן שלו, בעיתוי המתאים לו, שליט ייאלץ לצקת תוכן לדמותו הנשגבת והקדושה, שהופכת בכל שבוע לנגישה יותר, נגישה מדי. אפשר לקוות שהוא ידבר לפני הרגע העצוב ההוא, שבו אפילו מדורי הרכילות יאבדו בו עניין. // אודי הירש
לאחרונה אפשר לראות את גלעד שליט בכל מיני אירועים: כאן בהופעה של שלמה ארצי, פה משחק כדורסל עם ותיקי מכבי תל אביב, שם מצטלם עם הראל סקעת בזאפה. את תגובות עם ישראל אפשר לחלק לשתיים: אלה ששמחים על כך שהוא מתרגל מחדש לחיים ואלה שסולדים מהפיכתו לסלב.
אני נמנית על הקבוצה הראשונה, ולאלה ששייכים לקבוצה השנייה: גלעד שליט לא חייב דין וחשבון לאף אחד. הוא לא אשם שחטפו אותו והוא לא אשם ששיחררו בעבורו מאות אסירים. עכשיו, כשהוא קיבל את חייו מחדש, זכותו לעשות מה שהוא רוצה, גם אם מדובר בהיענות להזמנות יחצניות. לליהיא גרינר מותר ולגלעד שליט אסור? במשך חמש שנים לא הפסקנו לשמוע על איך שגלעד אהב את שלמה ארצי ואת מכבי תל אביב ועכשיו הוא מגשים את כל מה שהוא חלם לעשות בזמן שהיה כלוא במרתף אפלולי בעזה. מה רע בזה?
הבעיה של אלו שסולדים מהפיכתו לסלב נעוצה בנטייה של עם ישראל להתקרבן. אנחנו טובים בהנצחות, בימי אבל, בצפירות ובתעניות. כששליט היה בשבי אף אחד לא התמרמר על סלבס שמתגייסים לקמפיין להחזרתו, אף אחד לא התלונן שבכל אירוע, תוכנית רדיו או הופעה ה"סלבס" מציינים את תקוותם לחזרתו של גלעד שליט.
נכון, יש כאלו שניחנים בטעם קצת יותר רע כמו הראל סקעת שהעלה לפייסבוק את תמונתו עם גלעד, אבל בסופו של דבר שליט כבר גבר, בן 26, ואם הוא לא היה מעוניין להצטלם עם סקעת הוא היה מסרב בנימוס. בל נשכח שעברו בסך הכל מספר חודשים מאז חזרתו של מהשבי, אז תנו לו להנות קצת מחמש עשרה דקות התהילה שלו, גם אם הן יהיו קצת יותר. // מיכל הוכברג
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם