בחברה טובה: "עקרות בית נואשות" היא מופת של חברות נשית
הערב יירד המסך על "עקרות בית נואשות" בפרק סיום כפול לעונה שבה מבחן החברות הגדול של הבנות בסדרה הפך למבחן הנאמנות של הצופים, שהיו צריכים להתמודד עם הפיכת הסדרה לסבונייה
ברחוב ויסטריה ליין התחלנו להסתובב לפני שמונה שנים. הצצנו, רחרחנו וגילינו איך נראית חבורת נשים בוגרות, שונות זו מזו, שגרות בשכנות ונאמנות זו לזו עד אין קץ. למרות זאת, סצנת הפתיחה של "עקרות בית נואשות" מציגה את מרי אליס יאנג (ברנדה סטרונג, שליוותה את הסדרה בפלאשבקים ובעיקר כמספרת יודעת כל) בדרכה האחרונה, כאילו אומרת: זה מה שקורה כשמרגישים לבד בעולם. כמו לא מעט עקרות בית. היא מסדרת את ביתה הנאה, מטפלת בכביסה, מטפחת את הגינה, וכשהכל מבריק ומצוחצח היא ניגשת למטלה האחרונה שלה לאותו יום ובכלל, ויורה לעצמה כדור ברקה.
הסיבה למעשה הקיצוני שהזניק את הסדרה היה סוד גדול שאכן התגלה בהמשך כמסוכן והורס חיים, אם כי לא בלתי פתיר. מאותו יום שבו איבדו את חברתן הטובה, ברי ואן דר קמפ הקפוצה (מרשה קרוס), לינט סקאבו הקשוחה (פליסטי האפמן), גבריאל סוליס המפונקת (אוה לונגוריה) וסוזן מאייר הקלוצית (טרי האצ'ר) החליטו, ביחד ולחוד, שאין יותר סודות. גם אם לרוב הסודות הללו לא נחשפו לפני שהעניינים הסתבכו באמת - בכל זאת, מדובר בדרמה - סיכמו הנשים שאין בעולם דבר נורא מכדי לחלוק אותו עם השאר.
במשך שמונה עונות שהתפרסו על פני 13 שנים (בעונה החמישית נעשתה קפיצה בת חמש שנים בזמן) ויגיעו לסופן הערב בפרק סיום כפול (21:15, יס דרמה), תפקדה הרביעייה הזאת כמכונת רגשות משומנת מרובת זרועות. בזכות הנשק הסודי - מאפינס מלאים באהבה-הן הפכו לבלתי מנוצחות בתמיכה הדדית, תכונה נדירה שקיימת אולי רק אצל בנות "סקס והעיר הגדולה".
אבל המשברים שאליהן נקלעו במהלך השנים הלכו והקצינו. אם בעונה הראשונה העיסוק העיקרי היה נישואיה המעורערים של ברי ואן דר קמפ, הבגידות העסיסיות של גבי סוליס עם הגנן הרותח והצעיר (ג'סי מטקלף) ומאבק האיתנים בין סוזן מאייר לאידי בריט (ניקולט שרידן) על לבו של מייק דלפינו, סוף העונה כבר התריע על סודות נוספים הנפלטים מתחומי הגדרות הלבנות של ויסטריה ליין. נקודת המוצא של עקרות הבית המשועממות והמתוסכלות מיצתה את עצמה ופינתה מקום לסבונייה שהזכירה קצת את הימים היפים של מרשה קרוס ב"מלרוז פלייס" הטראשית.
מה לא קרה להן? בגידות, מחלות, רוצחים סדרתיים, התמכרויות, דיכאונות, ילדים כפויי טובה, בעלים כפויי טובה, שדים מהעבר, שדים מהעתיד, שכנים מסתוריים ומסוכנים - כל כך הרבה דרמות שבקושי נשאר להן זמן לרכל. כמעט מדי פרק נאלצה החבורה להתגייס לטובת אחת אחרת בלופ בלתי נגמר של הסתבכויות בפרשיות טרגיות וקומיות כאחד.
לפיתולי
מערכת היחסים בין בריט לבנות דומה מאוד למה שהתרחש בשנים האחרונות בעולם האמיתי. שרידן, שפוטרה מהסדרה ומתה מוות אכזרי בסוף העונה החמישית, סירבה גם כאן לוותר בקלות והפעילה לחצים, הפעם בצורה של תביעה בבית משפט, בשל מה שהגדירה כפיטורים לא הוגנים. אף על פי שבסוף המשפט התקשו המושבעים להגיע להכרעה ודיון חדש בתיק צפוי רק בחודש ספטמבר, אפשר לומר ששרידן ראתה בעצמה את עקרת הבית החמישית של הסדרה, וככזו היא למעשה פוטרה מסיבות לא ענייניות. למעשה מדובר בעוד ניסיון להיכנס לחבורה שלא באמת רצתה בה.
למען האמת, לו היתה עוזבת לרגע את בית המשפט וטורחת לצפות בפרקי העונה השמינית והאחרונה בסדרה, יש סיכוי לא רע ששרידן היתה מוותרת על התביעה ומודה על מזלה הטוב שמנע ממנה לקחת חלק באסון הזה. הריגת אביה החורג של גבי וההחלטה לקבור אותו ביער היתה המסמר האחרון בארון הקבורה של "עקרות". במבט לאחור, נוצרת תחושה שהמעשה והתוצאות שלו היו קצת גדולים על הכותבים, שדחסו פנימה אקס אובססיבי של ברי; מוות מיותר וזריז של מייק, בעלה של סוזן; חזרה פתאומית של אורסון לחייה של ברי ומעורבותו בהפללתה; היריון של ג'ולי, בתה של סוזן, מאחד מבניה של לינט; והמהפך בחייו של קרלוס סוליס - כל אלה, שהיו מבחן החברות הגדול והאחרון שבו עמדו הבנות כחבורה, הפכו גם למבחן הגדול של הצופים, שנאלצו להתמודד עם כתיבה גרועה ורשלנית, פיתולי עלילה חסרי היגיון ופתרונות תמוהים ומביכים.
למרות זאת, מבחן החברות המשיך לעמוד איתן גם במהמורה הענקית שהוצבה בפני הבנות עם ההקרבה האולטימטיבית, ההחלטה של ברי לקחת על עצמה את האשמה ולעמוד למשפט במקום בעלה של גבי, רק כדי להגן על התא המשפחתי שלהם. גם כאן מדובר בהקרבה כל כך קיצונית וחסרת היגיון, שקשה לחוש חמלה ואמפתיה למצב שאליו נקלעה מי שסומנה עוד בהתחלה כעקרת בית מושלמת ונטולת פגמים.
אך לא רק מותו של מייק ביטא את עייפות החומר של הסדרה, שכשעלתה לאוויר הציפה דיון בוער בנושא המילף (Mom I'd Like to Fuck), וכל אחת מהנשים נראתה כמו פנטזיה קלאסית לגברים עם בעיות אדיפליות. בעונה האחרונה, עם זאת, נדמה היה שבמקום להאביס את עצמן בכדורים נוגדי חרדה בגלל שהפכו לעברייניות מרצון, הבנות הזריקו לפרצופיהן גלוני בוטוקוס, וסוזן, החרדתית מכולן, הגיעה לסוף הסדרה כשהיא מזכירה כרית כוסמת מנוקבת.
המציאות השנייה שטפחה על פרצופה של סוזן/האצ'ר, היא השנאה היוקדת ששאר הצוות פיתחו כלפיה במהלך השנים. החריקות החלו כבר בהתחלה, כשמגזין וניטי פייר פרסם כתבת שער עם הנשים שכותרתה "אתם לא מאמינים מה עברנו כדי לצלם את התמונה הזאת", וחשף מסכת מלחמות אגו שלא היתה מביישת גם את מפלגת קדימה. שרידן הכתירה לאחרונה את האצ'ר בתור "האישה הרעה בעולם", ושאר עקרות הבית רכשו סט מזוודות כאות תודה לצוות הסדרה מבלי לכלול אותה במתנה. לו היתה נקלעת האצ'ר לצרה בחיים האמיתיים, לא מרשה קרוס, לא פליסטי האפמן ולא אוה לונגוריה היו מגיעות להגיש לה עזרה, מקסימום היו שמחות לאידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם