תחנות רוח: ישי לוי מתפעל מהאלבומים של עצמו
ישי לוי נזכר באבני הדרך שעיצבו את חייו: חאפלות בתיכון, מוסיקה ערבית בכלא, מטאליקה עם הבן, אבל הכי הוא אוהב להאזין לעצמו
בגן: "אני זוכר מהתקופה הזאת בעיקר את ילד הפלא נועם קניאל, שהתפרסם בזכות השיר'אמא שלי ', ואני קינאתי בו שחבל לך על הזמן. ממש רציתי להיות כמוהו.
"מנגד, אני לא בטוח שהוא היה מי שהחדיר בי את חיידק המוזיקה, כי עוד לפני זה, מאז שאני זוכר את עצמי, לא הייתי עושה שום דבר חוץ מלשיר. בתור ילד כל היום הייתי מרעיש, מתופף על דברים, מפרק רמקולים, כל מיני דברים כאלה. אני חושב שהזמר הראשון שממש אהבתי זה שלום צברי, שהיה אז הג'ימי הנדריקס של התימנים. ממש התפעלתי מהדרך שבה הוא קפץ בין סולמות ומהגבהים שהוא הגיע אליהם. מאוחר יותר זה היה, כמובן, אבנר גדסי שינקתי ממנו הרבה מאוד".
ביסודי: "עד כיתה ו' עוד הייתי מגיע לשיעורים - כלומר, רק מגיע, לא לומד. במשך כל שעות הלימודים ניסיתי לברר אצל מי יש חינה ומי מתחתן ברחבה המרכזית בראש העין. הראש שלי היה בעיקר שם, בשמחות האלה, לא בבית ספר, וברור שחטפתי על זה לא מעט בבית. הו, אם רק הגב שלי היה יכול לדבר.
"אבל לא היתה לי ברירה, זה היה חזק ממני. אני זוכר שעשו לי בר מצווה באולם ועליתי שם לבמה ושרתי, וכבר ביום למחרת עזבתי את הבית ועברתי לגור אצל אחות של אמא שלי במושב שער אפרים. היא רשמה אותי שם לאיזה בסיס שלימדו בו מכונאות רכב - אבל אני, מה לי ולזה? בקיצור, גם לשם רק באתי, לא למדתי. פשוט ידעתי שמוסכניק לא ייצא ממני".
בתיכון: "במקום תיכון הייתי שר בחאפלות עם משה בן מוש, שמאוחר יותר עשה איתי את התקליטים הראשונים שלי. לפני שהכרתי את בן מוש שרתי עם שלום שובלי )דודו של רון שובל ( ולהקת השובלים, וכל ערב היינו מופיעים במקום אחר. היינו נכנסים למסעדה כלשהי, מחברים את הציוד, שרים, עושים שמח והולכים הביתה. אח, כמה אני מתגעגע לימים האלה.
"זו היתה דרך קשה מאוד, אבל אני לפחות יכול להגיד היום שההצלחה שלי לא הגיעה דרך 'כוכב נולד' או בכלל דרך משהו שקשור לטלוויזיה. רק מוזיקה עשיתי אז. כלומר, מוזיקה ו... אתה יודע. תשמע, אני, את הג'וינט הראשון שלי קיבלתי מאמא של שיר, הילד שלי. מה לעשות, הבחורה ההיא עשתה לי טוב, נתנה לי ביטחון, ולמזלי הרע התלבשה עליי טוב. מאותו רגע והלאה, כבר הייתי בתוך זה, והסיפור ידוע".
בכלא: "זו היתה, מן הסתם, תקופה לא פשוטה בחיי, אבל הצלחתי להעביר שם את הזמן בזכות הרבה מוזיקה ערבית טובה, וגם קצת מוזיקה רוסית. אני זוכר ששמעתי שם בעיקר את ג'ורג' ואסוף ואת מילחים בראכאת, שהיה התלמיד של ואסוף, כמו שאייל גולן תלמיד שלי".
באייטיז: "האמת היא שמאז ומתמיד התחברתי רק לדברים אותנטיים, מקוריים, ו'רקדי', לדוגמה , היה שיר כזה. לא אהבתי את כל אלה שטחנו כל הזמן שירים ישנים, ומנגד לא אהבתי גם את המוזיקה האלקטרונית שהתחילה לצוץ באותה תקופה. אהבתי רק את הדרך שהתוויתי לעצמי. באותו זמן, זהר ארגוב וחיים משה היו הזמרים הים תיכוניים המובילים, ואני הצטרפתי לפסגה, בתור הצלע השלישית. האמת היא שאני לא אוהב את כל ההמלכות האלה של זמרים. מבחינתי, אין לי בעיה להיות מספר שתיים כל החיים. המלך הוא רק בשמים. מה, אם יגידו 'ישי לוי המלך' זה יכניס לי עוד 200 שקל לבנק?".
בימים אלה: "יש לי ילד בן 13 והוא משמיע לי כל הזמן את מטאליקה. האמת היא שזו מוזיקה לא רעה בכלל. זה שיגעון אמיתי. חוץ מזה, אני אוהב מאוד את עמיר בניון, שכתב לי את האלבום האחרון, ואני חושב ש'עץ על המים' זה פשוט אלבום ענק שלו - אבל אני הכי אוהב להקשיב לזמר ישי לוי. אני כל הזמן שומע דיסקים של עצמי, ישנים וחדשים, ואני מאוד-מאוד מתפעל מהם. זו לא
"נגיד את זה ככה: אם אני אהיה שופט ב'כוכב נולד' או משהו כזה, אף אחד לא יעבור שם אודישן. אני אצטרך להיות צבוע, ממש צבוע, כדי להעביר מישהו, כי אני בנאדם עקשן ופדנט, ואני לא מסתפק באיזה ילד יפה מגן העצמאות עם עגיל ושיער וג'ל. דווקא ביקשו ממני להיות שופט ב'כוכב נולד', אבל סירבתי, ברור שסירבתי".
עוד ב"תחנות רוח":
>> תחנות רוח: תחנות התרבות של אפרת בן צור
>> תחנות רוח: תחנות התרבות של עמיחי שלו
>> תחנות רוח: תחנות התרבות של רוני ידידיה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם