חלום בספרדית: מי האמן הוותיק שגרם למדונה להיראות מזיעה ממאמץ?
חואן מנואל סראט וחואקין סבינה, שניים מבולטי המוזיקה והשירה המודרנית הספרדית, מילאו אמש (ו') את היכל נוקיה בתל אביב, ונתנו סיבה להמון שהיה באולם להתגעגע לארץ המוצא
בפנים הכרוז כבר מבקש לכבות פלאפונים, אבל מודה ש"אני לא הייתי מכבה". במקום זה הוא ממליץ לצלם ולשתף בפייסבוק, "כדי שכולם יראו כמה אתם נהנים". בעוד כמה דקות הקהל הזה, שחיכה לאליל שלו שיחזור לארץ אחרי כמעט שלושים שנה, יבין גם הוא שזה המוטו של הערב: באנו להנות.
האורות כבים והחגיגה נפתחת עם אנימציה מרהיבה של שתי ציפורים נרגנות. חואן מנואל סראט וחואקין סבינה, שגילם ביחד 131 שנה, עולים לבמה ומתחילים לתת בראש כמו רוקרים צעירים, כאילו אין מחר.
בישראל הוא ידוע בעיקר כמקור ללהיטי "האישה שאיתי" של דיוויד ברוזה (אל דאגה, גם הוא היה על הבמה), אבל חואן מנואל סראט הוא הרבה יותר מזה. הוא אחת הדמויות החשובות בעולם של המוזיקה הפופולרית המודרנית, גם בספרדית וגם בקטלן. "כבר לפני ארבעים שנה הוא היה אלוהים", מציג אותו שותפו לבמה, חואקין סבינה, משורר ומבצע גם הוא. לטובת האתאיסטים בקהל הוא גם מנדב הסבר - אלוהים זה בין משהו בין מסי (מלך השערים של ברצלונה) לגארדל (מלך הטנגו הארגנטינאי).
אתמול, לערב אחד, עברית הייתה השפה השנייה בהיכל. הקהל, שהגיע לכאן מכל רחבי הארץ, הגיע לארץ בעיקר מארגנטינה. המפגש הוא הזדמנות טובה לפגוש פנים מן העבר. המבוגרים בקהל עוד זוכרים את סראט הצעיר, זמר אידאליסט שהתעקש לשיר גם בספרדית וגם בקטלן, ונאלץ לגלות מארצו בשל דעותיו. דור הביניים מכיר אותו כבר ככוכב הגדול, אחד מנציגיה הבולטים של ספרד בעולם, משנות השבעים ועד היום.
לפני חמש שנים הם התחילו להופיעו יחד, ומאז יצאו מזה שני אלבומים ועוד מסע הופעות. ארגונים פרו פלסטינים ניסו לשכנע אותם - השניים ידועים כתומכי זכויות אדם - לא להגיע, אבל בסופו של דבר, המפיק יאיר דורי הצליח להביא לכאן את המופע שמאות אלפי דוברי ספרדית בספרד ובאמריקה הלטינית כבר ראו.
אחרי פתיחה שנראית כמו מחזמר מושקע בברודוויי, הבמה היפהפייה הופכת בעזרת עבודת וידאו מדויקת לפנים של הטיטניק, והשניים חוגגים עם התזמורת שעומדת לשקוע. סראט וסבינה רוקדים קלות, מפלרטטים עם זמרות הליווי וגם זה עם זה, סראט אפילו מג'נגל כדורי טניס וזורק אותם לקהל. הם מחליפים תלבושות בכל כמה שירים: אמנם אין פה חזיית שפיצים כמו אצל מדונה, אבל
אה, כן, ויש גם שירים - מיטב הרפרטואר של שניהם ביחד וכל אחד לחוד, לרוב בביצועים משותפים וסוחפים. איכשהו, הקול הקטיפתי של סראט משתלב נהדר עם הקול החורק עד מנסר של סבינה. באחד משיאי הערב דיוויד ברוזה מנגן גיטרה לסראט ששר בספרדית את "האישה שאיתי", וזוג בשורה מאחור מתמוגג ומצטרף בזיוף קל. אחריו מגיעה גם אחינועם ניני, לדואט המשותף שלה עם סראט, שיר אהבה יפהפה שמצליח להמיס את ההיכל.
מעבר לשירים, רואים שסראט וסבינה פשוט אוהבים אחד את השני. אולי בגלל זה הם מנצלים כל רגע פנוי להקנטות הדדיות. סראט יורד על סבינה שעוד באירופה היה גונב ממנו שירים, וסבינה מסביר שזאת הייתה הדרך היחידה להשיג בחורות. סבינה מספר שאת שירו "הדברים הקטנים ההם" כתב אחרי שהציץ בזמן שסראט עמד לידו במשתנות, וסראט מבליג. הקהל, מצידו, נקרע מצחוק. שניים שמבינים עניין מנופפים בדגלונים של ברצלונה, קבוצת הכדורגל האהובה על סראט. ברור שבאנו להנות.
אחרי כמעט שלוש שעות הקהל בטירוף, אין סיכוי שמישהו הולך הביתה. השניים משיבים אהבה בסדרת הדרנים ארוכה ואני מחפשת את הצעירה מהשירותים. קבענו להיפגש בסוף כדי לשמוע אם אמא צדקה. "נו?", אני שואלת, למרות שהחיוך שלה די מסגיר. "תראי", היא עונה בנפנוף סמארטפון, "אפילו כבר תייגתי בפייסבוק". נראה לי שקיבלתי תשובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם