כמו ילד בחנות ממתקים: שלומי שבן מתכונן לקיסריה
שלומי שבן, שיופיע מחר בערב לראשונה בקיסריה יחד עם התזמורת הפילהרמונית, לא נשאר אדיש למעמד. העיקר שתהיה אינטימיות
"אני מחכה לחוות את הדבר הזה שוב". שבן צילום: יוסי צבקר
מחר (ב') יעלה שלומי שבן יחד עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפעם הראשונה בקריירה לבמת אמפי קיסריה, לערב שכולו עיבודים תזמורתיים לשיריו. נוכח הדרישה והמעמד, אפילו מוזיקאי למוד הופעות כמותו מודה שקשה להישאר אדיש. "אני לא יכול להתעלם מהמשמעויות הסימבוליות שהמקום הזה צבר", הוא עונה, כשנשאל אם קיסריה עבורו היא הוכחה סופית להצלחתו.
"לקרוא לכך חותמת אישור זו אולי קצת היסחפות, אבל זה הפך
להיות איזשהו סמל סטטוס תרבותי. אני מנסה להתעלם מזה כי יש לזה גם איזשהו אלמנט מלחיץ, מן הסתם. הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שהייתי שם בסיור שטח ויש באמת משהו מרגש מאוד במקום הזה. מעבר לזה שהוא יפה מאוד וגדול מאוד, הוא בנוי לגובה והוא קרוב.
"אתה עומד על הבמה ואתה מרגיש מחובק. אני מחכה לחוות את הדבר הזה. לשבת בלב אמפי כזה, של כל כך הרבה אנשים, ולנסות להשיג אינטימיות כלשהי בסיטואציה הזאת".
ציפית שהמופע הזה יצליח כל כך שתצטרך להעלות אותו שוב?
"זה היה אמור להיות מופע חד-פעמי במסגרת פסטיבל 75 שנים של הפילהרמונית. עשינו את זה בהאנגר 11, שגם הוא מקום לא קטן, כשהמטרה הראשונה היתה למלא אותו. להפתעתנו ולשמחתנו, המקום התמלא פעמיים ונוצר ביקוש. כמובן שזה קודם כל מפתיע, כי זה לא מופע קל מאוד. יש בו שירים שלי שמקצתם מוכרים וקצת קאברים ויצירות קלאסיות, אבל העיבודים הם סימפוניים ומלאי אינפורמציה. מעבר לעניין האישי, זה מרגש אותי שיש קהל לדבר הזה, שיש קהל שמתעניין בזה. זו זריקת עידוד גדולה מאוד".
אם הקהל מצביע ברגליים, למה לא להפוך את הערב לסדרת מופעים שלמה?
"הקלטתי את שתי ההופעות שהיו ואני מקליט ומצלם את ההופעה הזאת. אם לעשות עוד הופעות - אני לא יודע. באופן אישי המופע הזה דורש ממני הרבה מאמץ, ריכוז והתכוננות, שאני לא חושב שאני יכול לעשות אותו עוד הרבה פעמים. נורא בא לי לחזור לשגרה של ההופעות הרגילות והקטנות יותר. אני גם ממש בסוף תהליך של כתיבה וחושב, לתקופה הקרובה לפחות, שזו תהיה ההופעה האחרונה של הפרויקט הזה".
איך יוצרים עיבוד שמעניק פרשנות נוספת לשיר, להבדיל מסתם ביצוע שונה?
"כל העיבודים מתבססים בתור נקודת מוצא על עיבודי הפסנתר שלי, שבהם מראש השקעתי את מרב היצירתיות והדמיון שלי. משם ההימנעות היא דווקא הפוכה. כשאתה עושה פעם ראשונה דבר כזה אתה נורא רוצה לנצל את כל האמצעים. אתה נורא רוצה להפגיז בכמה שיותר צבעים, שינויי טמפו ולהיות כמה שיותר מיוחד. כך שאתה דווקא צריך להתאפק לפעמים. כשאתה מנגן בתזמורת עם כל כך הרבה אנשים אתה חייב גם לספק איזושהי פשטות, כי אחרת הדברים מתחילים להיות קצת יותר מדי ואתה לא מצליח להשתלט על השירים. בסופו של דבר זה עדיין מופע שהשירים במרכזו. זו סכנה בעיניי, המקסימליזם. אתה רוצה לנצל את הצעצוע הזה עד תום ואתה שוכח את השירים בדרך. אתה צריך להיות ילד בחנות ממתקים, אבל לא לאכול עד שאתה מקיא, אלא להמשיך כל עוד יש לך טעם טוב".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם