כוכב נופל: סילביה קריסטל מחכה לנס
סילביה קריסטל כתבה פרק מפואר בתולדות הארוטיקה הקולנועית כשכיכבה בסרט "עמנואל", שהיה לאחד הפופולריים בהיסטוריה של צרפת. אבל להצלחה יש מחיר, ומי שגדלה במלון דרכים בהולנד וכל העולם היה פרוש לרגליה, שוכבת מחוסרת הכרה בבית חולים אחרי התקף לב קשה כשהיא בת 60, מכורה לסמים ולאלכוהול
היא הציתה אש בחלציים ובלב של דור שלם, ובעקבותיה כולם רצו להצטרף ל"מועדון המייל" ולעשות סקס במטוס. לפני סטלה המגמרת, הרבה לפני שהעולם זכה להצצה בין רגליה של שרון סטון ולפני שנשים למדו בעל פה את כוריאוגרפיות הסטריפטיז של קים בייסינגר ב"תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים", סילביה קריסטל כתבה פרק מפואר בתולדות הארוטיקה בקולנוע.
יותר מ-30 המשכים צולמו לסרט הצרפתי בכיכובה, שהיה לאחד הפופולריים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הצרפתי. שנתיים אחרי הפקת "גרון עמוק", הסרט הפורנוגרפי שחולל מהפכה ואותו ניתן היה לראות רק בחשאי ובסלונים אפלוליים במקרנות ביתיות, "עמנואל" בכיכובה של קריסטל נחשב למהוגן הרבה יותר, כמעט אמנותי.
- הצטרפו אל nrg תרבות בפייסבוק
בשנת הפקתו, 1974, צפו בו כמעט 10 מיליון בני אדם בצרפת. קריסטל הפכה בין לילה לדבר הלוהט ביותר בקולנוע, וכל העולם היה פרוש לרגליה, ובלבד שתתפשט. כיום, בגיל 60, אחרי שנים של התמכרות לסמים ולאלכוהול ואחרי שסבלה מסרטן בגרון, היא שוכבת מחוסרת הכרה בבית החולים באמסטרדם אחרי התקף לב קשה.
סיפורי החיים של גיבורות ארוטיקה אף פעם אינם פשוטים, וקריסטל אינה שונה במובן זה. למרות הסברה הפופולרית שהיא צרפתייה, קריסטל גדלה בחדר 21 במלון דרכים באוטרכט, הולנד, שהיה שייך להוריה. בראיון סיפרה פעם שאם המלון היה מתמלא, היא ואחותה היו עוברות לחדר 22, לפעמים באמצע הלילה. שני הוריה היו אלכוהוליסטים, והיא נזכרת שפעם אחת ספרה את מספר כוסות הבירה שאביה גמע ביום והגיעה ל-40.
עוד בתרבות:
- איך "ספיידרמן המופלא"? ביקורת
- הישרדות: הבופורניקים מאבדים את זה
אלכוהול היה דרך חיים גם מבחינתה מגיל צעיר - אמה נהגה להרדים אותה כשהיתה ילדה בעזרת קוביית סוכר עטופה במפית בד, טבולה בקוניאק. היא לא ידעה כלל שאלכוהול אינו חלק מחייהם של ילדים אחרים, ופעם אחת, כשעברה בגיל 11 לזמן מה לפנימייה שנוהלה על ידי נזירות, היא התקשתה להירדם וביקשה מאחת הנזירות כוסית קוניאק. הנזירה הנדהמת שלחה אותה לישון עם תפילת "אווה מריה". אבל קריסטל התקשתה לאמץ את אורח החיים הנוצרי הפוריטני, בייחוד אחרי החיים במלון של הוריה.
סילביה כתבה בביוגרפיה שלה שהיתה ילדה עליזה, "חתולית וגמישה", כזו שנהגה לשעשע את הסוכנים הנוסעים שעברו במלון ואהבה לרקוד לפניהם. זה היה הרקע לטראומת הילדות המשמעותית הראשונה שלה: כשהיתה בת 9, אחד האורחים ביצע בה מעשה מגונה. היא מעולם לא הרחיבה את הדיבור על האירוע.
הטראומה השנייה הגיעה כשהיתה בת 16. אביה , השיכור והדיכאוני, הגיע יום אחד למלון עם הפילגש שלו והודיע לה, לאחותה ולאמה שהיא תהיה אשתו הבאה.הוא ביקש מהשלוש
אבל מהיופי המלאכי של הנערה המתבגרת אי אפשר היה להתעלם. היא נרשמה לבית הספר לריקוד באמסטרדם והחלה לדגמן. ז'ק שארייר, בעלה לשעבר של בריז'יט בארדו, היה אחד ממאהביה בתקופה ההיא והוא הראשון שאמר לה שהיא צריכה לככב בסרטים. בגיל 17 היא נסעה ללונדון לתחרות "מיס טיוי אירופה" וזכתה בה. כשהוכתרה, המחשבה הראשונה שעברה במוחה היתה "אני רוצה שאבא שלי יראה אותי. אני רוצה שהוא יראה לאיזו ציפור רבת-יופי הוא הניח להימלט".
באותה תקופה היא גם פגשה את הוגו קלאוס, סופר בלגי חשוב המבוגר ממנה ב-27 שנה , וניהלה איתו רומן ממושך. "למרות שהוא היה הרבה יותר מבוגר, הוא היה נערי ואתלטי ועסק בקרטה. הוא גם היה מאהב נהדר", היא נזכרת. קלאוס היה גם האדם שעודד אותה להיבחן ל"עמנואל".
"לבשתי כתונת בעלת כתפיות דקות שהגיעה עד אמצע הירכיים שלי. ישבתי וחייכתי. הייתי בת 20, עם כל האומץ שיש בגיל הזה. כל התשוקה לכבוש. ניצלתי שאלה משעממת לגבי הגיל שלי כדי להטות את הכתף קדימה כדי שכתפייה אחת תיפול, ואז השנייה. המשכתי לדבר. האוויר הקר הקשה את הפטמות שלי.
"הרוגע שאני מפגינה, לכאורה, מעניק רושם כאילו אני עדיין לבושה, בעוד שהגוף שלי למעשה שם, חשוף לפניהם. אצל כמה מהבוחנים, קצה הלשון היה בחוץ", כך מספרת קריסטל על מבחן הבד לסרט שעתיד לעשות היסטוריה. כשקריסטל התבשרה שהתקבלה לתפקיד, היא לא היתה נסערת במיוחד, משום שהעריכה שהצנזורה לא תאפשר את הפצתו. לכל היותר היא קיוותה לחופשה בתאילנד לה ולהוגו.
הסרט התבסס על ספרה של עמנואל ארסן "עמנואל, הנאותיה של אישה". ארסן , תאילנדית שהתחתנה בגיל צעיר עם דיפלומט צרפתי, כתבה על חוויותיה הארוטיות של אישה בת דמותה המגיעה לבנגקוק בגיל 19, ומנהלת , בהשראת בעלה, מערכות יחסים מרובות עם גברים ועם נשים. בספר, שפורסם בצרפת ב-1967, המפגש המיני האנונימי הראשון מתקיים במטוס, שם היא שוכבת עם שני גברים זרים.
הצעירה היפהפייה הופכת עד מהרה לאטרקציה בקרב הגברים והנשים של הסגל הדיפלומטי המקומי. הספר והסרט עוסקים במונוגמיה בנימה פילוסופית, ומכריזים עליה, במיטב המסורת של שנות השישים, כנחלת העבר. היא עוברת מסלול חניכה אצל גורו סקס מקומי בשם מריו, שלוקח אותה למאורת אופיום, שם היא נאנסת לעיניו.
כמה שנים לפני שהאיידס חיסל את המתירנות, קריסטל מלקקת בסרט את פצעו המדמם של אחד השחקנים, שנלחם בקרב אגרוף על הזכות לשכב איתה. באופן שנראה כיום סימבולי, היא מניחה לו לבצע בה מין אנאלי.
סקס אנונימי, בוטה, המוביל לסוג של התעלות, היה במידה רבה רוח התקופה. "הטנגו האחרון בפריז" של ברנרדו ברטולוצ'י כבר היה ללהיט שנתיים לפני כן. "עמנואל" היה סרט הרבה פחות קודר, קליל, שלא כיוון למעמד של יצירת מופת כמו "טנגו". אבל הצרפתים המשולהבים הגיבו בצורה דומה. הוא היה שובר הקופות הגדול ביותר של שנת 1974. 8,893,996 איש ראו אותו במדינה בהקרנות מסחריות. קריסטל סיפרה שהיא נדהמה כשראתה את התור מחוץ לבית הקולנוע לה טריומף בשאנז אליזה. "עמנואל" הוקרן שם ברציפות במשך 13 שנה. אפילו הפסקול הפך ללהיט. שיר הנושא "שיר אהבה שר גופה של עמנואל" היה אחד משירי הפיתוי המובילים אחרי "אני אוהב אותך, גם אני לא" של סרז' גינסבורג וג'יין בירקין.
שנים אחרי כן נשאלה קריסטל אם ההצלחה עלתה לה לראש. "בוודאי", היא אמרה. פתאום לא היתה לה בעיה לספק את תאוות החיים שלה ואת החיבה לשמפניה, למרצדס ולשאר תענוגות. כדי לממן אותם היא הופיעה בעוד ארבעה המשכים ל"עמנואל". אלה גם הובילו אותה במסלול פתלתול של הרס עצמי. הטעות החמורה ביותר שלה, היא אומרת, היתה העובדה שעזבה את הוגו קלאוס לטובת השחקן הבריטי איאן מקשיין, שהבטיח לה קריירה בהוליווד.
החיים איתו היו בלתי נסבלים, הוא היה אלכוהוליסט, אלים ותמידית לא מסופק. הסרטים שהיא עשתה בהוליווד היו גם הם כישלונות. "הייתי צריכה להילחם כדי שלא יפשיטו אותי", היא נזכרת. היא לוהקה כליידי צ' טרלי, מאטה הארי ועוד שלל דמויות נשיות שעיקר תפקידן היה להציג לראווה את גופן. בהוליווד היא גם התוודעה לקוקאין, שיחד עם השמפניה כילה את מרבית כספה. סרט אחד בכיכובה, "שיעורים פרטיים", דווקא זכה להצלחה ניכרת, אבל היא הסכימה לוותר על ההכנסות לטובת הסוכן שלה תמורת 150 אלף דולר, שבהם השתמשה למימון הקוקאין. הסרט הכניס בארה"ב 26 מיליון דולר. היחסים שלה עם מקשיין, שלא תרמו לבריאותה, הסתיימו אחרי ארבע שנים במפח נפש.
עוד החלטה אומללה, היא אומרת, היתה להינשא בשנת 1986 לפיליפ בלוט, במאי מגלומני וכושל ששכנע אותה לממן את הסרטים שצילם. "זה היה מה שחיסל אותי סופית", היא סיפרה בראיון בשנת 2007 לדיילי טלגרף הבריטי. את החשבונות על סרטיו המחרידים היא הוסיפה לשלם שנים רבות.
קריסטל הוסיפה להופיע פה ושם בסדרות טלוויזיה ובסרטים.
בשנת 2001 חלתה בסרטן בגרון, אחרי שנים רבות של עישון כבד של סיגריות בלי פילטר, ועברה כימותרפיה. היא שבה לאמסטרדם, שבה התגוררה שנים מעל לבר מקומי, והתקיימה ממכירת ציורים פרי מכחולה. "זה לא כל כך נורא", היא אמרה למראיינת, וסיפרה שבנה, ארתור, שנולד מהרומן שלה עם הוגו קלאוס, מבקר אותה בקביעות. אחרי התקף הלב שלה, בשבוע שעבר, אמר ארתור לעיתונות: "הייתי רוצה לומר שהיא תחלים בקרוב, אבל צריך להיות מציאותיים".
עוד בקולנוע:
>> טום קרוז בן 50: הסצנות הזכורות שלו
>> מדובר בסמרטוטון: עוד סרט מטופש של אדם סנדלר
>> אזיקים סימבוליים: כשהעלילה והתיעוד מתערבבים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם