חיים הכט מבלף: לא מחפש רק צדיקים
למרות ש"יצאת צדיק" מצהירה על עצמה כתוכנית המחפשת צדיקים, נדמה שחיים הכט עסוק יותר במציאת נוכלים וסקילתם בכיכר העיר. ולמה לא? הרי זה מה שהקהל רוצה
חיים הכט צילום: עודד קרני
לפני הכל, קונצנזוס. אין אדם שיצפה בצמד השרברבים או בטכנאי השיניים הטברייני, שלושתם נוכלים שנתפסו ב"יצאת צדיק", ויסרב לשלוח אותם לשחייה לילית עם תנינים ורון קופמן. גם משפטנים יסכימו - מדובר בעונש הוגן, אם כי מקל במקצת.
הפרק ששודר אתמול, בו נחשפו רופאי שיניים תחמנים, העיד על זן מסוכן יותר של נוכלים. אלה לא מסתפקים בארנק, אלא שולחים יד גם לבשר החי. ובכל זאת, ניקח נשימה עמוקה. לא רק בגנבי העיירה עסקינן, אלא גם בשריף, בחיים הכט. לפעמים נדמה שהכט חווה התגלות אלוהית. המשמעת רופפת, הגזלנים חוגגים. בצר לו, פנה הבורא להכט. "חיימק'ה", התאונן, "אנא, החזר הסדר לרחובות ולדפי זהב". "אל דאגה, סאנשיין", הרגיע הכט את אלוהים, "אל תתחיל עם הקרעכץ. שש שנים עברו מאז העונה האחרונה, אך טבעי שאימתי פגה. מיד אשליט הגינות ויושרה".
וכך, מתוך הסנה, שב הכט לפריים טיים ובכיסו מדליות וגיליוטינה. "יצאנו לחפש צדיקים", הוא מבלף בקדימונים. מדוע מבלף? מפני שאם הכט היה מעלה בחכתו רק צדיקים, לא היה משדר ולו פרק אחד. ולראיה, רוב הקטעים מוקדשים לבעלי המקצוע שסרחו, אף שבפועל, כך הוא מעיד בעצמו, מספרם שווה למספר הצדיקים שנמצאו, אם לא פחות מהם. אלא מה? הכט מחפש (גם) רמאים בתוך תחום ששורץ בכאלה. עולם בעלי המקצוע, אשפי הקומבינה. כשימצא אותם, יפנה אלינו ממאורת הפיקוד הקדמית ובפיו "נו, נו, נו" יידישאי ומתובל. "הלו, אתם שם בבית!" הוא כאילו צועק, "ראיתם את זה?" צורה לנו, ישראלים חאפרים.
למעשה, הכט הוא גם פדגוג, ובזה הוא נכשל. שתי עונות והפושטקים עדיין משתוללים. נניח לזה. כל זה הוא כאין וכאפס לעומת אספקט אחר, כזה שבגללו מלווה הצפייה ב"יצאת צדיק" בזרמים של אי נוחות. אקט ההוצאה להורג. הצידוקים לקיומה של התכנית (ויש הרבה, במיוחד אחרי הפרק ששודר אתמול - כולם נכונים, משכנעים, מתקבלים על הדעת ועל בית המשפט), אינם שווים לדמו של אדם הנשפך בראש חוצות. שרברב - נבל בחסד או חוטא ברגע של חולשה - סוחט 500 שקלים מאישה מבוגרת. כעונש, הכט תולה אותו בכיכר העיר וההמון מריע. הרייטינג, להזכירכם, עבר את 33 האחוזים. שיא צפייה. האיש גמור. חייו נהרסו, משפחתו מושפלת, פרנסתו אבדה לבלי שוב. העונש מידתי כטיל חץ נגד שועל סורר.
ובכלל, הספקות עולים: ומה אם מדובר באיש הגון שמעד אך הפעם? טוב, נו, לא צריך להגזים. חיים הכט הוא לא שופט מחוזי. אצלו מבקשים
תגובה ויאללה, לכיכר. וישנו עוד עניין. ציווי אלוהי, פעוט. חמש מילים אורכו. "לפני עיוור לא תיתן מכשול". בעלי המקצוע, במקרים מסוימים, שקולים כעיוורים. חוטאים בפרוטה או במנה, בגלוי או במחשכים. חלקם שכללו את השיטה לכדי פשע של ממש. סגור אותם בחדר אחד עם צינור לא מוברג או כאבי דמה בשיניים, ויש לך תוכנית. הכט מציב מכשול, פרצה מצולמת. הפשע, הקומבינה, הרמאות הקטנה - כולם מקוממים. האם הצבת מלכודות מבוימות היא הדרך הראויה לטפל בהם?
חיים הכט, בשבתו כשריף טלוויזיוני, עונה על כמה צרכים. האזרח, למוד מפגשים עם מוסכניקים נכלוליים, רוצה נקמה (והשלכה לתנינים); השוק, רווי רמאים, משווע להרתעה; הצופה, כמו תמיד, משועמם וצמא לבידור, עדיף עם טוויסט של צדק. את כולם מספק הכט. כאן ועכשיו, במנות גדושות. למה, אם כן, ללכת רחוק? הנה לנו צדיק אורגינל.
"יצאת צדיק", ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם