גברת עם סלים: אושר סלים לא חשפנית, אבל היא משחקת אחת בטלוויזיה
אמביציה בלונדינית היא לא קלישאה כשמדובר באושר סלים. אחרי שהפכה את כל העולם, הצליחה להגיע לתחנה הראשונה שלה: תפקיד של חשפנית בסדרה החדשה "אלנבי". מכאן היא מתכוונת להמשיך אך ורק למעלה
אמא של אושר סלים חלמה לקרוא לה אושר. הרבנים המליצו לה להוסיף י' בשביל האלוהות, ות' בשביל הסגירה של השם. וכך נולדה אושרית סלים, והאושר נגזל ממנה, לפחות לכמה שנים. היום אושר סלים סוף סוף מאושרת. בת 22, הכי בלונדינית שאפשר, מתפרנסת מדוגמנות, חולמת על קריירת משחק, פורצת לראשונה בתפקיד חשפנית ב"אלנבי", הסדרה החדשה של ערוץ 10, ומנהלת בית מתוקתק בהרצליה עם בן זוגה, השחקן עודד פז מ"הפיג'מות".
אבל לא תמיד הכל היה ורוד. אמא של אושר נפטרה כשהיא הייתה רק בת שנתיים וחצי, ומי שגידל אותה תוך מצוקה במשך כל שנות התבגרותה, בשכונת רמת ישראל בדרום תל-אביב, היו הורי אביה. על הנסיבות המצערות שהביאו למות אמה, סלים לא מעוניינת לדבר. לא בגללה, בגלל המשפחה. "העניין הזה נשמר אצלנו בסוד הרבה שנים. אני לא רוצה להכאיב לסבים שלי בשנותיהם האחרונות ולפתוח את זה. גם אני לא שאלתי שאלות במשך שנים, כי ידעתי שזה מכאיב. כשסיפרו לי הייתי כבר נערה, ולמרות שהיה לי רצון לדעת כמה שיותר, הנחתי לזה".
למה בעצם לא גדלת עם אבא שלך?
"הוא לא היה ממש אבא. הוא נורא מצחיק ושובב, חבר כזה, אבל מי שהיה לי כאב היה סבא שלי. היחסים ביני לבין אבא שלי לא היו תמיד טובים. רק בשנים האחרונות, אחרי שקיבלתי אותו כמו שהוא, היחסים בינינו השתפרו.
"כשהייתי בת 12 אבא שלי בנה משפחה חדשה, עם אשה חדשה, ואני נשארתי אצל סבא וסבתא שלי, שנתנו לי הכל בחיים. גם ההורים של אמא שלי דאגו לי ונתנו לי כל מה שרציתי. אני לא יודעת הרבה על התקופה של אבא ואמא שלי יחד, אני לא יודעת איך הם הכירו ומה גרם להשתלשלות העניינים הזו, אבל יש לי תמונות משותפות איתה ונראה שהיא מאוד אהבה אותי. היא הייתה בת 33, בחורה מאוד מרשימה שאוהבת לצחוק, זה פחות או יותר מה שאני יודעת. לצד התמונות היא כתבה 'אושר שלי' ו'האושר של החיים שלי', ובגלל זה שיניתי את השם לאושר, כי אני יודעת שככה היא באמת רצתה לקרוא לי".
החיים בשם אושרית סלים, ילדה נטולת אם, יכולים להיות אכזריים. סלים למדה בבית ספר דתי, ושם המשפחה שלה פלוס המצב המשפחתי הפכו אותה לקורבן קל עבור הילדים בשכונה. "תמיד חשבו שאני ערבייה, ולא הפסיקו לצחוק עלי, קראו לי סלים טועמה. סלים זה שם המשפחה של אבי, הם ממוצא עדני, אבל למרות שניסיתי להסביר את זה, זה לא ממש שכנע אף אחד. גם זה שהייתי יתומה היה נושא טוב לבדיחות. הייתי ילדה מאוד לא מקובלת, כי עם נתוני פתיחה כאלה אין לך הרבה סיכוי. מלא חרם עשו עלי. ילדים הם נורא אכזריים, והם לא יודעים כמה שנים בן אדם סוחב את זה אחרי".
את הקריירה שלה בשואוביז החלה אושר בגיל 12. "הלכתי עם סבתא שלי לקופת חולים, ופגשנו
אבל ההתנסות עשתה את שלה, ואושר נדבקה בחיידק הבמה. עד גיל 17 חלמה, ואז החליטה להגשים. "מגיל נורא קטן אני מתה על זה. כל הזמן רקדתי, למדתי דרמה, הופעתי בסלון. הלוואי שלא הייתי רוצה את המקצוע הזה, אבל אני חייבת, ובשביל זה דחפתי את עצמי לכל מקום אפשרי", היא מספרת. "החלטתי למצוא את עצמי בקדמת הבמה, ובשביל זה ידעתי שאני צריכה להכיר אנשים. הגעתי לאירועים, הצגתי את עצמי והשתלבתי".
אילו אירועים? אירועי סלבס?
"בשלב ראשון לא יכולתי להיכנס לאירועי סלבס, כי לא הייתה לי הזמנה. אז זה היה כל מיני אירועים של חיי הלילה של תלאביב שידעתי שאנשים הולכים אליהם. אז ה'קלרה' (מועדון בתל-אביב, מ.ז) היה בעיצומו, התחלתי לצאת לשם, וככה התחלתי להכיר את חיי הלילה וגם לעבוד בהם. הייתי סלקטורית ב'פאשן בר', ב'גלינה', ב'רוקסברי', ב'החלונות הגבוהים', וככה הכרתי המון אנשים".
ככה היא הכירה גם את הסוכן הבא שלה, שי אביטל, מי שמוכר כסוכן של אסתי גינזבורג. "באחד הלילות ראיתי אותו באחד המועדונים, ידיד הכיר בינינו והוא נתן לי כרטיס. למחרת בבוקר כבר התקשרתי ותיאמתי אצלו פגישה בסוכנות. הייתי איתו קרוב לשנה, אבל בואי נגיד שהוא מאוד דואג לאנשים שחשובים לו ופחות לאלו שלא".
את מתכוונת לאסתי?
"כן, בואי נגיד את האמת, אסתי. וזה לא מה שתכננתי לעצמי, אני רציתי להיות התרנגולת שמטילה ביצי זהב, לא להיות זו שלא. עשיתי כמה עבודות, הייתי הפרזנטורית של הולמס פלייס, עשיתי פרסומת לטייסטרס צ'ויס, אבל לטעמי לא קיבלתי מספיק עבודות ועזבתי".
כשהשתחררה למדה משחק אצל המלהקת גלית רוזנשטיין, ואחר כך גם שנה בבית הספר של יורם לווינשטיין. "לא המשכתי לשלוש שנים. הרגשתי שזה אינטנסיבי נורא ושזה ממש מוגזם. תלמידים נדרשים לעבוד כל יום עד ארבע בבוקר, גם בסופי שבוע, והם ממש מתחרפנים. הכרתי אנשים שהתחילו לקחת כדורים בגלל זה. אני מבינה את הרצון למקצועיות, אבל זה באמת על הגבול של החוסר אנושיות. גם אני כבר הגעתי למצב שאני לא מכירה את עצמי".
אז מצאה את הסוכן הנוכחי שלה, יוני דותן מסוכנות ADD, שוב באמצעות קשריה הענפים והאמביציה הלא-רואה-ממטר. "כבר לפני שנתיים וחצי ניסיתי לעשות קונקשן דרך אנשים, אבל כשראיתי שזה מתמהמה לקחתי את המושכות בידיים וביקשתי מחברים שישיגו לי את הטלפון האישי שלו".
גם בני זוג ברנז'איים זימן לה הגורל בחיי הלילה התל-אביביים. ראשון היה מקס אולארצ'יק, שני היה תום אבני, והשלישי והנוכחי בחייה הוא עודד פז. "עם מקס יצאתי כשהייתי ממש קטנה, בת 16. הוא גם הכיר לי את ההורים שלו, יש לו הורים מדהימים, ולקח אותי להופעה של אבא שלו, וזה היה מדהים, כאילו כוורת, וואו. את תום הכרתי לפני איזה שלוש שנים, דרך חברים משותפים בחיי הלילה, ובדייט השני שלנו צילמו אותנו פפראצי ופרסמו את זה בכל מקום. הייתי בצבא, ובקריה כולם מגיעים עם העיתון בבוקר מהרכבת, והניחו לי את זה מול הפרצוף. הייתי בשוק".
ראיתי את התמונות, היה כתוב שם הכל עלייך, איך הכתב ידע? היית אז אנונימית. יש מצב שהדלפת?
"מה פתאום? אני ותום אפילו לא ידענו שיש פפראצי שם. אני הייתי נורא במבוכה מזה. נראה לי מהסוכן שלי שי אביטל, כבר ידעו שאני מדגמנת אז".
ומה תום אמר על זה?
"אני לא יודעת, זה גם היה הדייט האחרון שלנו".
עודד פז, 32, כוכב הילדים מ"הפיג'מות", הוא בן הזוג הנוכחי של סלים. לא בדיוק הטייפ קאסט, אחרי אולארצ'יק ואבני.
אתם נראים כמו זוג מ"היפה והחנון".
"כן, נכון? אולי אנחנו צריכים להתארח שם באיזה פרק. לא חשבתי שאני ועודד זה יהיה סיפור אהבה. פגשתי אותו איזה ערב ב' גנה' בגן העיר, והוא היה עם חברים שאני מכירה. הוא רקד איתי ורקד נורא מצחיק, כאילו אף אחד לא רואה אותו, ואחר כך גם דיברנו קצת והוא הצחיק אותי עד בכי. כשהוא ביקש את הטלפון שלי בסוף הערב חשבתי שזה יהיה נורא כיף להיות ידידה שלו, והסכמתי. הוא חשב שהוא קיבל אור ירוק, ורק כשהבנתי מה עשיתי התחלתי לטשטש אותו. אחרי כמה טלפונים ואס.אם.אסים הוא הבין ותפס מרחק. שבעה חודשים אחרי זה הייתי כבר מיואשת ממצב הגברים בעיר הזו, ואז הוא הגיע שוב".
למה הייאוש?
"כי כולם כאן חיים באשליה שהם נורא מוכשרים ומוצלחים ויפים ושאת חייבת למות עליהם. הגברים פה זה משהו נורא. ואז הוא הגיע עם אוהד שגב, אח של איתי שגב שהוא ידיד טוב, ל'גג', והיה שם שוב את הקליק הזה, ופתאום הבנתי שלא בא לי שיכיר אף אחת אחרת במועדון ושאני רוצה אותו לעצמי. אחרי שלושה שבועות כבר עברתי לגור איתו בהרצליה, ומאז אנחנו יחד, כבר שנתיים".
אהבת חייך?
"הייתי רוצה לחשוב ככה, זו אהבה גדולה. אנחנו חברים מאוד טובים שמתייעצים על הכל. אנחנו אנשים מאוד שונים. יש את החולמים ויש את העושים, ועודד הוא מהעושים. הוא נורא חרוץ. הוא מנחה בערוץ הילדים, והוא מצלם שתי עונות חדשות של'הפיג'מות', יוצר תוכנית חדשה לילדים על כלבים, מופיע עם הפיג'מות ברחבי הארץ וגם לבד בהופעת יחיד לילדים, וחוץ מזה הוא גם בונה בית ברחוב סומסום".
סליחה?
"הוא מגשים את החלום שלו. לעודד תמיד היה חלום שיהיה לו בית עם בריכה. אז הוא חסך כל החיים גרוש לגרוש, ההורים שלו לא עזרו לו, וקנה מגרש בהרצליה ב' (שכונה יוקרתית בהרצליה הגובלת עם כפר שמריהו, מ.ז). זה היה רחוב חדש שלא היה לו שם, ועודד החליט שיקראו לו רחוב סומסום. הוא עשה כל דבר אפשרי כדי לגרום לזה לקרות: הוא הלך לישיבות בעירייה והחתים את כל הדיירים על עצומות, וזה קרה. ככה קוראים לרחוב".
קצת ילדותי.
"נכון, הוא בן 32 ויש לו חלומות של ילד, וכל דבר שהוא רוצה הוא מיד קונה לעצמו, והוא גם היפוכונדר נורא וחרד לבריאות שלו כל הזמן. אבל מצד שני הוא גם הולך כל בוקר לאתר, ומפקח על הבנייה שם ומתנהג כמו גבר. אני הילדה בבית. הוא קצת יקה כזה. הוא נורא דואג לי. אני מכניסה משהו לתנור, והוא עומד מאחורי לוודא שאני לא אקבל כוויה. לפעמים זה אפילו מעצבן, הוא מגונן מדי, לפעמים אני צריכה שישחרר".
לצד הקריירה העמוסה של בן זוגה, זו של סלים רק מתחילה עכשיו. התפקיד הראשון שלה הוא ב"אלנבי" בדמותה של מליסה, שם במה, חשפנית מתחילה שלומדת את הכללים מהחשפנית המנוסה שמגלמת רומי אבולעפיה. "זה תפקיד קטן בסדרה מדהימה. אני לא הייתי צריכה להתלבש חשוף בשביל התפקיד, אבל אם היה לי תפקיד בגודל של רומי או ג'וליה (לוי בוקן) או מורן (אטיאס), ברור שהייתי מסכימה. הן חושפות הכל, אין מקום לדמיון, אבל הן יכולות להרשות לעצמן אחרי שהן צברו שם בתעשייה".
איך שלוש הדיוות התייחסו אלייך, כשחקנית מתחילה?
"עם מורן לא יצא לי לעבוד, רומי נורא שנונה כזו ומחודדת, היא סטארית, וג'וליה הייתה הכי מקסימה אלי. היא לקחה אותי יד ביד לכל מקום ודאגה לי לצהריים. היא לוקחת את עצמה בקלילות. כולם כאלה נורא לחוצים וחרדים, והיא אמרה לי'קחי הכל בנונשלנט, באנו ליהנות'. ובאמת , כאילו כל הקטע של משחק זה פאן, וכל מה שמלמדים אותך בבית ספר למשחק זה רציני כזה, וכולם נדבקים בזה".
היית בטיפול בחייך?
"הייתי, והמסקנה שלי היא ששום טיפול לא יכול לפתור שום דבר. מה שכן, הכעס פחת. במשך שנים היה לי כעס על כל העולם, בעיקר על זה שאין לי אמא. ראיתי איך אמהות של חברות שלי כל השנים שולפות ציפורניים בשבילן, ולא הבנתי למה לי אין איזו אמא נמרה כזו שתעשה בשבילי. אבל את לומדת לעשות את זה לבד, והיום אני שמחה שיש לי ציפורניים. אני יודעת שבעזרתן אני אגיע למעלה. את עוד תראי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם