תחנות רוח: תחנות התרבות של בני בשן
חוה אלברשטיין, נעמי שמר, ריקודים אפריקאיים, מוצרט, שמעון פרנס ו"האח הגדול". אבני הדרך התרבותיות של בני בשן
בגן. "השיר הראשון שאני זוכר שאמרתי לעצמי 'וואי, איזה שיר יפה', ובזכותו גם הבנתי לראשונה את הקונספט של מילים ולחן, היה 'הטיול הקטן' של נעמי שמר. אני עושה אותו עכשיו בהופעות וגם הכנסתי אותו לאלבום החדש. זה שיר מופלא, כמו כל דבר שנעמי שמר נגעה בו. הגן שהלכתי אליו מגיל 3 עד 6 היה גן של ילדים אפריקאים בניגריה, גרנו שם באותו זמן בגלל שליחות של אבא שלי. אני זוכר שמאוד אהבתי לרקוד כמוהם. הייתי נכנס למעגלים, רוקד איתם, מוחא כפיים וצועק. אין לי ספק שהתרבות האפריקאית מאוד השפיעה עליי כיוצר וכאדם".
בני בשן. קראתי כל מה שהעיניים שלי הצליחו לקלוט והמוח הצליח להכיל צילום: רענן כהן
ביסודי. "גרנו אז בכרמיאל, בשכונה המערבית. במשך כל הזמן הפנוי שהיה לי שיחקתי כדורגל או קראתי, ובכיתה ד' הוספתי לשתי הפעילויות האלה גם כתיבה. קראתי כל מה שהעיניים שלי הצליחו לקלוט והמוח הצליח להכיל - כולל ספרים שמאוד לא מתאימים לילדים. אני זוכר את התדהמה של הספרנית בספרייה הציבורית בכרמיאל כשהיא שמה לב שאני לוקח ביוגרפיות של בגין ופרויד. מוזיקה, לעומת זאת, התחלתי לשמוע באופן עצמאי הרבה אחרי שהתחלתי לקרוא.
"האלבום הראשון שקניתי היה האלבום של שלישיית כמו צועני, שזה אחלה הרכב, אחי, בשיא הרצינות. אחר כך כבר נפתחו לי כל הצ'אקרות, גיליתי את פורטיס, סחרוף, משינה, רפי פרסקי והביטלס, ומאוחר יותר גם את גאנז אנ' רוזס ומטאליקה, שפתחו לי את המוח. שמעתי גם המון היפ-הופ. המוזיקה הטריפה את דעתי באותה תקופה. הייתי לוקח את מערכת הסטריאו שלי לאיזה מקלט כדי שאוכל לשים ווליום מטורף ופשוט טובע בתוך הדבר הזה.
"בכיתה ד' כתבתי את השיר הראשון שלי. המורה לימדה אותנו את 'העולם עומד על שלושה דברים' של לאה גולדברג וביקשה מכל אחד לכתוב על אלו שלושה דברים העולם שלו עומד. כל אחד בכיתה כתב שלוש מילים, אבל מה שחוויתי שם היה, כנראה, מוזה, ופשוט התחלתי לכתוב ולא הפסקתי. כתבתי שיר שקראו לו '12 דברים' והיום הוא תלוי אצלי בבית".
בגן. ''אהבתי את 'הטיול הקטן' של נעמי שמר'' צילום: רענן כהן
ארוטי צרפתי.
"עד גיל 18, בכל אופן, הייתי שקוע מאוד בכתיבה. בכל יום כתבתי לפחות עשרה שירים. גיליתי גם את הצד האפל של המוזיקה הקלאסית בזמן שנסעתי עם משלחת לפולין. לקחתי איתי לשם קסטה עם אוסף של כל מיני שירים, ואחי הגדול הקליט על זה את הרקוויאם של מוצרט בלי להגיד לי. רגע הגילוי היה כמעט חולני - אני יוצא ממיידנק, עולה לאוטובוס, שם אוזניות, מחכה לשמוע את פרסקי ופתאום מתחיל הרקוויאם של מוצרט. זה היה מפחיד".
בצבא. "המשכתי לשמוע מוזיקה קלאסית, אבל כאיזושהי פעולת תגמול התאהבתי גם בבוב מארלי, בדורז, בלאונרד כהן ובג'וני קאש. בצבא הכרתי באמת את הרדיו. נדלקתי על התוכנית של שמעון פרנס, 'אצל פרנס בחצר', שהיו בה שירים מעולים לטראנס, שעתיים של זרם תודעה שלא מפסיק לרגש, לעניין ולהצחיק".
בזמן יציאת האלבום הראשון. "במקביל ליציאת האלבום, שהיתה סיפור טכני מעייף בפני עצמו, הגעתי להבנה שהתרבות האמיתית שאתה סופג בחיים - ושום דבר לא ידמה לה - היא המשפחה שלך. זה בא לידי ביטוי אפילו בהתנהלות היומיומית, במה שעובר לך בראש כשאתה רואה את ההורים שלך סוחטים לך מיץ תפוזים, למשל".
בימים אלה. "התרבות שלי מצומצמת בימים אלה. כבר כמה שנים אני יותר כותב מקורא, ואני לא יודע אם זה מצב בריא או לא. יש לי לוח זמנים עמוס מאוד, וכשמתפנות לי כמה שעות יש בי בעיקר דחף לעבוד על דברים שכבר כתבתי ולשפר אותם. ריאליטי אני לא ממש רואה היום, אין לי אנרגיות לזה, אבל אני חייב להודות שבשתי העונות הראשונות של 'האח הגדול', ערוץ 20 היה הערוץ האהוב עליי. נשבע לך, אחי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם