נהפוך הוא: הסופר האיראני שמעז לבקר את המהפכה
מחמוד דולת–אבאדי, גדול סופרי איראן, מגיש בספרו כתב אישום נגד המהפכה האיסאלמית בארצו
התפכחות מאשליה. "שקיעת הקולונל" כריכת הספר
בימים הקשים של המלחמה העקובה מדם בין עיראק לאיראן (1980-1988), נהגו להקים ברחובות הערים באיראן מעין חופת כלולות גדולה, מוארת ומקושטת לזכר כל חייל שנפל בטרם נישא. על מנהג אבלות זה, ועל דפוסי החיים והתרבות של העם האיראני למוד הסבל בשנים שלאחר המהפכה, מדווח מחמוד דולת-אבאדי ברומן שמאפשר הצצה אל חברה שנעלה את שעריה בפני העולם המערבי, אך גם כמהה להכיל בתוכה סדר חברתי לרווחת בכלל.
המהפכה האיסלאמית באיראן בשנת 1979 היתה אחד המאורעות המעצבים בתולדות המזרח התיכון בעת החדשה, והיא עד היום בעלת השפעות באיראן פנימה והרבה מעבר לגבולותיה. אולם שלושה עשורים עברו מאז, ונדמה כי רבות מהתקוות ששימשו שמן לגלגלי המהפכה עדיין לא מומשו באופן הולם, וכי המאבק על דמותה של איראן המהפכנית ועל מיצובה בין אומות העולם טרם הוכרע.
דולת-אבאדי, יליד 1940, הנחשב לגדול סופרי איראן בדורנו, מעז לבקר את רעיון המהפכה ברומן ההיסטורי המורכב שלו, "שקיעת הקולונל". טענתו המרכזית היא שהאוטופיה האנטי קולוניאלית והמשחררת של המהפכה הומרה בסופו של דבר בסיוט פוסט קולוניאלי, ושהעם שהפיל משטר דיכוי אחד עשה זאת, באופן טרגי, רק כדי לאפשר למשטר דיכוי אחר להתבסס במקומו.
חלק מהתעניינות המערב בנעשה באיראן מתבטא בתרגום לשפות אחרות של כתבים מאת אנשי הגות וסופרים איראנים, בעיקר גולים המוקצים מחמת המיאוס בארצם משום שהעזו לבקר את המשטר. את "שקיעת הקולונל" כתב דולת-אבאדי בשנת 2008, אבל כתב היד נמצא עד היום בצורתו הגולמית במגירות משרדי
הצנזורה האיראנית. לקורא הישראלי הוא מוגש כעת בתקופה רגישה ונפיצה, ומאפשר הצצה מרתקת להיסטוריה הרפתקנית. המהפכה מאופיינת כאן לא רק כמהפכה המתנגדת לאופי ההשפעה המערבית הגוברת באיראן, אלא גם כאחת השואפת לחירויות פוליטיות ולצדק חברתי. הרעיון היה לכונן חברה איסלאמית אידיאלית שתהיה מופת עבור חברות אחרות, אולם במציאות נאלץ המשטר פעמים רבות לסטות מתורתו הצרופה לטובת אינטרסים פרגמטיים יותר. איראנים רבים מצאו את המסר המהפכני ראוי מתוך תקווה לחופש פוליטי ומציפייה לשיפור מצבם הכלכלי או החברתי. לרבים נדמה היה שתחת המשטר החדש יפציע יום חדש. רבים התפכחו מאז מאשלייה זו. כך גם המחבר עצמו, המגיש לקורא כתב אישום נגד המהפכה ותוצאותיה.
הימים הם ימי מלחמת עיראק-איראן, והלילה שבו מתחילה העלילה גשום ואפל. בביתו של הקולונל הזקן נשמעת דפיקה דרמטית בדלת, ומכאן מתחיל הסיפור להתפתל ולהסתבך. בתו הוצאה להורג והוא עצמו נדרש לקברה, ובין לבין הוא נזכר בימים טובים יותר כששירת בצבא השאה, ברגעים קשים וגם בגיבורים לאומיים איראנים. השפה ציורית במיוחד והנרטיב אינו פשוט לעיכול, בעיקר משום שהוא מכיל בליל מידע עצום וקפיצות בין הווה ועבר וכן בין דמויות. בתווך משובצים בסיפור פרקים נבחרים מההיסטוריה החברתית-פוליטית של איראן - שאינה נהירה דיה לקורא הישראלי. הנרטיב הספרותי הנקשר לחוויה ההיסטורית ולאובדן הדרך הקולקטיבי מאפשר להעריך את גודל הטרגדיה האיראנית מאז כינון הרפובליקה האיסלאמית, ונושא איתו מסר חברתי שראוי היה שיילמד.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם