פרינט סקרין: העיתונות המודפסת לא מתה
העתיד בדיגיטל? תחשבו שוב. חמש סיבות לכך שהפרינט עדיין לא אמר את מילתו המודפסת האחרונה, שכנראה גם מנציחות את הלגיטימציה לשלם לעיתונאי הפרינט פי שתיים מעיתונאי האינטרנט
זה קצת עושה לנו את זה. עיתון מודפס צילום: ראובן קסטרו
1. מכשירי המולטימדיה הניידים, ובראשם הסמארטפונים, בנויים ומעוצבים - פיזית וממשקית - במטרה שיהיו כמה שיותר נוחים לצפייה, לקריאה, להתכתבות ולמשחק בכמה שיותר סיטואציות ותנאי אקלים. אולם בפועל, כפי שיודה כל גאדג'יסט מתחיל, ניתן לחוש בכך רק כשמדובר בסרטונים, בתמונות ובטקסטים קצרצרים. חוויית הקריאה בסמארטפון היא לרוב סיוט שכולו ניסיונות מייאשים לגרום לטקסט - שמוצג, כברירת מחדל, בפונטים שאפילו נשרים מתקשים לראות - להיות גם קריא וגם רציף בעת ובעונה אחת. אולי באייפון 5, בעל המסך המוגדל, המצב יהיה טוב יותר, אבל עדיין קשה להאמין שהבעיה תיפתר.
הגיוני יותר להניח שחברות הסלולר ימשיכו לשבור את ראשן, ולהכאיב לעינינו, בניסיון להתמודד טכנולוגית עם העובדה שחפץ קטן לא יכול להיות חפץ גדול, ולהפך. נכון, בדיוק לשם כך הומצאו הטאבלטים, אבל גם הם, עם כל האלגנטיות, הקומקפטיות והתחכום שלהם, לא מציעים את כל מה שעיתון מנייר מציע.
עיתון, אתם ודאי זוכרים, הוא מוצר אלסטי, קל לנשיאה ונוח לאחיזה שאינו תלוי בסוללות ובגורמים חיצוניים כמו רשת אלחוטית, והוא מיועד, בבסיסו, לקריאה בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב. גם העובדה שהוא פשוט וזול מסייעת לכך. אפשר ללכת לים עם אייפד, להרוס אותו שם ולקנות חדש, אבל צריך להיות מאוד עשיר, או מאוד מפגר, כדי לעשות את זה. אם אתם כאלה, אז בסדר, תשכחו מכל מה שנאמר כאן.
2. גם עכשיו, כשהוא על ערש דווי, אין טעם לנסות לשכנע אף אחד בכך שעיתון מודפס זה משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו. מה שכן חשוב לזכור זה שלהבדיל מכל מה שנהוג לכנות "המרחב הדיגיטלי", המדיום הוותיק הזה הוא לפחות משהו שנמצא במרחב האמיתי, הפיזי, החושי, הקבוע, הקיים. רשת האינטרנט, לעומת זאת, היא כמות עצומה של תשדורות דיגיטליות שקופות, נטולות צורה וחומר. העובדה הזאת, כידוע, לא מונעת ממנה לשקף, בין השאר, את שאיפתם של בני האדם להותיר חותם, אבל את הדבר עצמו - הותרת חותם ("חותם", על פי ויקיפדיה, הוא "סימן, סמל או שלט אשר מוטבע, מודפס, מובלט או מצורף במטרה לאשר את מקוריותו, כתחליף או תוספת לחתימה") - אין ביכולתה לספק להם.
באופן פרדוקסלי, החיסרון הזה של האינטרנט בולט במיוחד עכשיו, בעידן המגשים את חזונו של אנדי וורהול, שבו מטרת חייהם של יותר ויותר אנשים היא להותיר את חותמם. האנשים האלה - כלומר אתם ואני - אמנם עושים שימוש מגוון ורחב ברשת במטרה להגיע לכך, אבל מקווים שבסופו של דבר הפעילות האינטרנטית שלהם תפרוץ אל מעבר למרחב הדיגיטלי ותזכה לאשרור פיזי, שישמש ראיה לכך שיצירותיהם עומדות בתנאי הסף לקבלת שטח אכסון בעולם האמיתי. אם בסופו של דבר אכן יתברר שהאינטרנט הרג את הפרינט, לכולנו יהיה הרבה יותר קשה להשאיר אחרינו משהו בעולם הזה. וחבל.
3. חוקר התקשורת הנודע מרשל מקלוהן אמנם הגזים מעט כשטען בסיסמתו המפורסמת "המדיום הוא המסר" שהחברה האנושית מושפעת אך ורק מאופייה הטכנולוגי של המדיה שהיא צורכת ואילו התוכן המועבר בה לא חשוב כלל. אבל הבסיס לאסכולת הדטרמיניזם הטכנולוגי, שאותה הגה להנאתו, דווקא כן מקבל, עם הזמן, עוד ועוד סימוכין במציאות. קשה להתווכח עם העובדה שהמחשבים הניידים למיניהם, ובעיקר הטאבלטים, גורמים לבני האדם, מתוקף היותם מרכזים רב-שימושיים של מידע ומולטימדיה, להתייחס יותר ויותר לנעשה בתחומם ופחות ופחות למה שקורה מחוץ להם. ריבוי הפונקציות והגירויים שמאפיין את הטכנולוגיה הזאת אכן מעצב מחדש את האופן שבו בני אדם מתקשרים זה עם זה, מרגישים זה כלפי זה וערבים זה לזה. היא אמנם מקרבת בינינו וירטואלית, אבל הופכת אותנו לאנשים הרבה יותר בודדים ברמה הפיזית.
מבחינה זו, החיסרון של עיתון מודפס כמדיום שמציע שימוש אחד בלבד, הוא גם היתרון הגדול שלו על פני הניידים/טאבלטים עתירי הפיתויים השואבים אותנו לתוכם בעורמה, ואגב כך משעבדים אותנו. לא במקרה נתפס אדם שקורא עיתון מודפס בבית קפה כאדם השרוי במצב של מנוחה מסוימת, מעין חופש קטן, בעוד שאדם שיושב בבית קפה עם מחשב נייד נתפס לרוב כאדם עסוק, טרוד, כזה שלא תמיד נעים להפריע לו כדי לשאול מה השעה, איפה השירותים ומה הוא חושב על ביבי. עדיף לפנות לאדם אחר. כזה שסתם יושב שם וקורא עיתון, למשל.
4. לא צריך לעשות הרבה כדי להתאהב מחדש בפלאי הפרינט. מספיק לדמיין מציאות הפוכה, שבה אמצעי התקשורת הדיגיטליים הומצאו לפני שנים רבות, ואילו הנייר היה הטכנולוגיה החדשנית שמאיימת להחליפם. במציאות כזאת, אפשר בהחלט להניח שברגע שבו סטיב ג'ובס היה חושף לראשונה את האיי-פייפר - משטח דקיק וגמיש, עשוי שבבי עץ מעובדים, שמודפסים עליו מילים ותמונות צבעוניות, ממש כמו באייפד, וייחודו טמון בהיותו חד-פעמי, משהו שניתן לקפל, להכניס לכיס ולהשליך לפח בתום השימוש - אנשים היו ישנים מחוץ לחנות הדגל של אפל במנהטן חודשים לפני ההשקה הרשמית כדי לארגן לעצמם אחד כזה לפני כולם.
בסופו של דבר
5. אפשר, כמובן, לחשוב על עוד המון דברים אזוטריים, מתקטננים, שלמענם כדאי לנסות להציל את הפרינט. למשל הברקת שמשות, כיסוי הרצפה בזמן צביעת הבית, הסתתרות מהעולם בזמן נסיעה באוטובוס, סיוע להבערת מנגל ועוד. אבל האמת היא שעדיין לא הגענו למצב עד כדי כך נואש. לפחות סוג אחד של עיתונות מודפסת - זו שמבוססת יותר על פורמט מגזיני ופחות על ידיעות חדשותיות - דווקא מגלה עמידות מרשימה בפני הסערות שבחוץ, ובמובנים מסוימים הוא אף שואב כוח מהמרחב הדיגיטלי. בסקר שנערך לפני כמה חודשים בקרב 2,500 קוראי עיתונים מגיל 14 עד גיל 75 בבריטניה, נמצא כי 88 אחוזים מקוראי המגזינים מעדיפים את המגזין שלהם עשוי מנייר ולא מרצד על מסך, בעיקר מטעמי נוחות. ביטוי נוסף לעובדה שהפרינט עדיין לא אמר את מילתו המודפסת האחרונה נמצא בכך שיותר ויותר אתרי תוכן וקניות מובילים בוחרים לחזק את כוחו של מותגם ברשת ומחוץ לה בעזרת מהדורה מודפסת - ומתברר שזה עובד נהדר. עובדה: אפילו לגוגל יש כיום מגזין מודפס (Think Quarterly). בקיצור, שום דבר לא נגמר פה. תרגיעו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם