הזירה הלשונית: בנבכי הסלנג הצה"לי
מה הקשר בין הסרס"פ לכובע הצבאי? ומה נחלק לשלושה חלקים? וגם: הפנינים של יעקב שרת. הזירה הלשונית עולה על מדים ומשננת פתגמים
רונית גדיש מהאקדמיה ללשון העבירה לנו מכתב שקיבלה מחייל טרי, המתוודע כמו כולם לשפה הצה"לית המיוחדת: "התחלתי טירונות לפני כשבועיים ובמהלכה נתקלתי במונח סִרְסוּפּ, כשהכוונה היא לסבסוב כובע הטמבל הצבאי על אצבעות הידיים. ניסיתי לחקור למקור שם פעולה זה אך ללא הועיל. השערתי היא שהפעולה החלה כסבסוב הכובע, ובמרוצת הימים הפכה לסרסופּ, כהנצחת עצלנותו של הסרס"פ, הוא סגן רב הסמל הפלוגתי.
אכן, התשובה כבר בגוף השאלה. סרס"פ הוא אחד מאותם תפקידים בצה"ל שמטרתם לא ברורה והם מתכון לבטלה מתמשכת, שאותה מסמל סבסוב כובע העבודה הצבאי. מישהו הגדיר את התפקיד כ"חצרן הבסיס". לגלוג על בעלי תפקידים חסרי משמעות, אמיתיים ומומצאים נפוץ בסלנג הצה"לי, והוא חל לעיתים קרובות על הסמ"ך, מספר שתיים. סמב"ס, סגן מפקד הבסיס, מכונה על פי אותן ראשי תיבות "סתם מסתובב בבסיס". "סגן מפקד חצי חוליה" הוא חייל חסר יוזמה ומעמד, כלומר, מפקד על עצמו בלבד. פיתוח: סמח"ח מב"ש, "סגן מפקד חצי חוליה מצומצמת בזמן שלום". ואין לשכוח את תרומת הגששית: קָמָרשָהלוּרה, התואר שהעניק לעצמו שייקה לוי ב"גבעת חלפון": "קצין מטבח ראשי שנותן הוראות ובא רק לטעום".
ועוד בענייני צבא, כותב לנו פרופ' גיא זיידמן מבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצלייה: "אני כותב מחקר אקדמי בנושא תהליכי הפרטה בצה"ל ומנסה להתחקות אחר מקור האמרה 'כל דבר בצבא נחלק לשלושה חלקים'". גיא אף מפנה לרשימה השופכת אור על הביטוי, ומסתבר שמקורו עתיק: “omne trium perfectum”, כלומר, 'מה שמגיע בשלשות הוא מושלם'. זהו הבסיס למה שקרוי "חוק השלושה", הקובע שחלוקה לשלוש היא הבסיס לשלמות, ומציעה אותו כעיקרון
הגלידה העברית קשורה לסיפור הספק מבוסס על "third time I'll scream", אבל במקורו הניב אומר "פעם שלישית – קסם!". ומהיכן הגיע העניין לצבא? חוק השלושה קיים בחיל הנחתים האמריקאי, הבנוי על עקרון האחריות על שלושה במסגרת שרשרת הפיקוד, כדי לאפשר ניהול יעיל של החיל. זהו מקור אפשרי לגלגול הביטוי לצה"ל, אך כל מידע היסטורי נוסף, שהרי מדובר באמרה עתיקה, יתקבל בברכה.
יעקב שרת הוציא בהוצאת ספרי עליית הגג של ידיעות אחרונות מאסף נאה של ניבים מן המקרא. שם הספר הוא "פניני קדם", והוא מכיל 1,636 פתגמים, אמרות וניבים מכל ספרי התנ"ך. אחד מפלאי העברית החדשה הוא כושר ההישרדות של מטבעות לשון עתיקים, שעברו כמות שהן או בשינויים לדובר המודרני, ולאו דווקא בעברית הגבוהה. כך אפשר למצוא בספר ביטויים כמו "אשת לפידות" (דבורה כמובן), "וגר זאב עם כבש", חזון השלום הנצחי שלך ישעיהו. אוהדי מכבי תל אביב ישמחו למצוא שם את המקור לשם האגודה: "מי כמוך באלים ה'" משירת הים, ולצעוק "יש אלוהים" אחרי סל ניצחון דרמטי, בעקבות דוד הקטן לאחר שהכניע את גוליית (אם תרצו, דרק שארפ מול סאבוניס).
בסוף הספר מובאת חלוקה סטטיסטית של הניבים על פי ספרי התנ"ך. במקום הראשון, לא במפתיע, ספר משלי עם 200 ציטוטים. אחריו תהילים, 153, אבל אלוף החוכמה הוא קוהלת, שמתוך 12 פרקיו מביא יעקב שרת לא פחות מ-144 אמרות ופתגמים, מ"הבל הבלים הכל הבל", ועד "הכסף יענה על הכל".
יוצרי התנ"ך אהבו ביטויים העוסקים בקולות מקולות שונים, וכך אפשר למצוא בספר את הניבים המוכרים "קול ענות חלושה", "קול דממה דקה", "עוף השמים יוליך את הגול" ועוד. וכאן הפתעה: על הפסוק הידוע "קול קורא במדבר" כותב שרת כי מדובר ב"קולו של הקורא, תרנגולת בר ממשפחת הפסיונים". ההסבר הזה אינו מצוי אצל פרשני המקרא הידועים, "קורא" הוא כפשוטו: משמיע דברים בקול. העוף שמזכיר שרת מופיע במקרא פעמיים.
יעקב שרת ענה לשאלתי בעניין כי ההסבר הוא מסורת מאביו, משה שרת, ראש ממשלתה השני של מדינת ישראל, ואיש לשון מהמדרגה הראשונה. "קול קורא במדבר" עצמו זכה לגלגולים רבים. במקרא הוא נכתב: "קול קורא: במדבר פנו דרך", אבל בתרגום השבעים ובכתבים הנוצריים עבר הפסיק קדימה, ונכתב "קול קורא במדבר: פנו דרך". זאת כנראה כדי לבשר על בואם של השליחים הנוצריים מן המדבר. בעברית החדשה אימצנו דווקא את הפירוש היווני-נוצרי.
במדור הקודם הובאו פתגמים וניבים מתוך ספרו החדש של יוסף גורי "מעיין היידיש". וראשית, תיקון: הספר מכיל 2,200 פתגמים, ולא כפי שנכתב. יוני שופן כותב: "הביטוי 'אילו היה סוחר בתכריכים, אנשים היו מפסיקים למות' אינו בהכרח ממקור יידי. המקור הוא בשירו של אברהם אבן-עזרא שחי במאה ב-12 בספרד. בנוסף להיותו אחד מפרשני המקרא המרכזיים ואיש רוח מרכזי ביהדות, אבן עזרא ידוע בשנינותו הרבה, ובעיקר בהומור העצמי שלי לגבי מזלו הרע ועוניו. וכך הוא כותב: "לו יהיו נרות סחורתי,/ לא ייאסף שמש עדי מותי;/ איגע להצליח ולא אוכל/ כי עיוותוני כוכבי שמי;/ לו אהיה סוחר בתכריכין/ לא יגוועון אישים כל ימי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם