קלולס חרדי: "למלא את החלל" הוא סרט יפה מדי
"למלא את החלל", סרטה עטור הפרסים של רמה בורשטיין, מציג סיור אתנוגרפי בשכונה חרדית בתל אביב תוך התמקדות בצילום אסתטי על חשבון פיתוח סיפור של ממש
''למלא את החלל'', רמה בורשטיין, ישראל 2012
"למלא את החלל" מציע סיור אתנוגרפי במהותו החושף שבט המקנן ביערות העד האורבניים של תל אביב וחי חיים מלאים אך סתומים משלו מתחת לרדאר של אותה עיתונות מקומונית המשכילה לדווח על כל התפתחות בעולמן של מזללות הפלאפל, אך מחמיצה את האור הרך הבוקע מקהילות זכות וטהורות אלה.
האמונה היוקדת של עושי "למלא את החלל" שאכן מדובר בקהילה המורכבת מפרטים קדושים ומקודשים, היא הבסיס למסר התעמולתי ההדוק שכאן הוא משמש כאחיו התאום של הסיור התיירותי המאורגן בסיועם הפעיל של מצלמה מיופייפת ושל פסקול המורכב מצלילים שמימיים מהזן השמאלציונרי בנוסח ריי קוניף ומקהלתו. שהרי אם הגענו לשכונת החרדים ברחוב רש"י בתל אביב אנו ניצבים קרוב לוודאי על ספו של גן העדן המובטח. נשים צעירות ויפות הטופפות על מדרכות הרובע במצעד תלבושות וכובעים שמתחלפים בקצב מרשים.
דומה ששלוש תפיסות מקבילות התבייתו על אותם סרטים ישראליים שהואילו להעניק מבט נוסף למתחולל אצל החרדים. בתחילה היה זה המבט החילוני של במאים כמו עמוס גיתאי ואבי נשר שסרטיהם "קדוש" ו"הסודות" העוסקים בנושא מחויבים קודם כל למציצנות כאילו-פורנוגרפית הבודקת מה לכל הרוחות קורה שם לבחורות העירומות בעת הטבילה במקווה. קיימת גם נקודת המוצא של החוזרים בתשובה, דוגמת רמה בורשטיין שכתבה וביימה את "למלא את החלל", או שולי רנד שכתב את התסריט ועושה את הדמות המובילה ב"אושפיזין". זווית הראייה הפילמאית של שניים אלה, כך עולה, מחויבת באופן אדוק לרצון להציג את הפרופיל הכי מפתה של האמונה הדתית (בנוסח
ישנו פתח יצירה נוסף שדרכו פסע אל היכל התהילה "חופשת קיץ" של דוד וולך. בעברו היה וולך בבחינת פרט אנושי בקהילה החרדית ועם עזיבתו את מעגל האמונה כשמטען תרבותי המתחנן לפירוק עמוס על גבו ידע לבוא עמה חשבון נוקב. ממש כמו מגוון הסרטים האירופיים שהתעמתו באומץ עם האמת הכנסייתית הנוצרית דוגמת "ליאון מור כומר" (ז'אן פייר מלוויל) "אורדט" (קרל תיאודור דרייר) "מעיין הבתולין" (אינגמר ברגמן) ו"הדוויג" (ברונו דומון). ואגב כך: "המשגיחים" הישראלי שמצליח כעת בקופות ובפסטיבלים אמנם מתמקד בחבורה של חוזרים בתשובה, אך הוא אינו עוסק בהכרח באמונה אלא במקורות האלימות בישראל.
ובחזרה אל "למלא את החלל" שבשבועות האחרונים פוסע בבטחה על מרבד מרופד היטב של פרסים מקומיים ובינלאומיים. עלילתו עוקבת אחר שירה (הדס ירון שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה) צעירה מבנות החסידים העומדת להשתדך לפנחס אברך משי מצוין, אך אסון משפחתי מעכב את השידוך המבורך. אסתר (רננה רז), אחותה הבוגרת ממנה, מתה בעת לידת בנה בכורה מרדכי. ליוחאי (יפתח קליין), הגיס של שירה שזה עתה התאלמן, אצה הדרך להינשא בשנית, שהרי אין מי שתטפל ברך היילוד בעוד הוא נוהה אחר דבר תורה. רבקה מנדלמן (עירית שלג), אמן של שירה ואסתר המנוחה, נחרדת מהמחשבה שנכדה הראשון מרדכי הפעוט ייעקר מידיה, ולכן היא דוחפת את שירה לבטל את השידוך עם האברך פנחס ובמקום זאת להינשא ליוחאי, ובכך להותיר את מרדכי בתוך הסוכה המשפחתית המגוננת. ומה תעשה שירה? איך היא תממש את כמיהתה להקים בית משלה בארצישראל? איך תמלא אחר הציווי הקדמון "כבד את אביך ואת אמך"?
למעשה במהלך עלילת "למלא את החלל" מתקיימת מעין גניבת דעת, משום שהקונפליקט המתואר בשורה הקודמת של סקירה זו כמעט אינו מתחולל בגוף הסרט. במקומו נוטעת העלילה גיבורה טרגית של ממש - סבתא רבקה מנדלמן - שרק דרך פענוח מעשיה השונים ניתן להבין את הדרמה היוקדת בסרט. אלא שהבמאית בורשטיין אינה נוטה חסד רב לדמות זו ומעדיפה שמצלמתה תשוטט על פני פניהן היפות של שירה המתלבטת וחברותיה הצעירות משל היה זה קלולס חרדי.
הבריחה אל היפה, אל המצטלם היטב, האקזוטי על חשבון פיתוח סיפור של ממש בולטת לא רק בעובדה שסרטה של בורשטיין הוא בועה מרוחקת שלא מספרת דבר או חצי דבר על ההתנהלות היומיומית בתוככי העדה החרדית בתל אביב. הבלטת הטיח הסותם את הפרצות במערכות היחסים בין הפרטים השונים בקהילה הסגורה והיעדר המחויבות לסיפור קוהרנטי בולטים עוד יותר לאור עבודתו המצטיינת יתר על המידה של הצלם אסף סודרי.
"למלא את החלל" מצולם יפה. יותר מדי יפה. על גבול ההתייפייפות. דומה שלסודרי אצה הדרך להוכיח שוב (לאחר שעשה זאת ב"עטאש") כי יכולתו להאיר אתר צילום היא וירטואוזית ממש. כאן הוא מתפקד כאילו אינו אלא צייר בארוק בן המאה ה-17. הוא בודק אפקטים של תאורות לילה, מתעכב אחר איתור מקורות אור חיצוניים השוטפים את החללים הפנימיים הסמויים שבהם מתרחשות הסצנות השונות, ונותן כבוד רב, מעיק ממש, ליופיין של השחקניות בסדרה אינסופית של תצלומי תקריב המלאים במשמעות אמנותית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם